מאז 1963 מאז שהוקמה "הפועל אום אל פחם" (הקבוצה הראשונה והפופולארית ביותר בעיר), המגזר הערבי לא מפסיק לדבר על הקהל הענק של העיר. לא סכנין, לא נצרת, לא טייבה, לא טמרה ולא שפרעם. כולם אמנם גאים באהבתם לספורט הזה וגאים בקהל שלהם, אבל כשפוגשים את הקהל של אום אל פחם, פשוט מודים שלא ראו קהל כזה וכי לא רק מגיע לאום אל פחם להיות בליגת העל אלא לייצג בכבוד את המגזר הערבי .
אום אל פחם היא כמובן לא רק עיר כדורגל. היא העיר של כל דבר ואם אגיד שמתייחסים אליה כבירת המגזר לא ארגיש שהגזמתי ....אבל ...אבל...אבל...
באום אל פחם יש עקרונות. לקהל באום אל פחם יש אמונה. כדורגל זה מפעל שמעסיק את כל העיר, מפעל שפשוט צריך להיות מנוהל לפי תקנון הקיבוץ. כולם עובדים בו. למענו ונהנים מפירותיו. כאשר מישהו משתלט לבד על העסק הזה ומצייר פירמידה, או יותר מדויק יושב ומצייר מתחתיו פירמידה, הקהל פשוט קם ועוזב. כך עזב את הפועל שהתפרקה בליגה הארצית ומשם התחיל הסיפור. סיפור ההתפרקות והתדרדרות.
פתאום צצו כל בניה של קבוצת האם הענקית, פתאום הבחין הקהל שיש את הקבוצות שהוקמו בשכונות השונות, פתאום התחלנו לשמוע על עירוני, מכבי אלאהלי ולא תאמינו גם בית"ר (קבוצות שהוקמו בשנות השבעים והשמונים).
שימו לב לחלוקה: מכבי מייצגת את שכונת מחאמיד, עירוני ייצגה שכונת ג'בארין, אלאהלי את שכונת מחאג'נה ובית"ר באה להשלים את העבודה ולייצג את שכונת אגבאריה. אוהדי ארבעת הקבוצות הנ"ל ביחד לא עלו על 1,000 אוהדים בלבד. חשוב לציין כי הקבוצות האלה לא הוקמו מראש במטרה לייצג שכונה זו או אחרת ולהפריד ביניהן, אלא בבתי קפה ע"י מטורפי כדורגל. מטבע הדברים אוהדי כל קבוצה נוצרו מסביב למעגל הבסיס כלומר בשכונה.
הפועל התפרקה עקב ניהול לא תקין , ואוהדיה החלו מייד לחפש אלטרנטיבה, כי באום אל פחם קשה לחיות ללא כדורגל וכמובן הצעד הראשון היה לנסות לאחד את כל הקבוצות.
אני בעצמי הייתי נוכח ברוב האסיפות של מנהלי הקבוצות. תאמינו או לא!!! מנהלי הקבוצות הצליחו להתחמק מהאיחוד בצורה פוליטית שפוליטיקאים בכירים רק ילמדו מהם. פשוט בושה..
קבוצת עירוני הכי ותיקה מבין הקטנות ידעה מניסיון שרק איחוד יציל אותה מהתפרקות. לכן ראינו איחוד מוזר בין קבוצה לאוהדים לאחר שראשיה קיבלו את התנאים של אוהדי הפועל והסכימו להתאחד איתם. העובדה שהיא הייתה היחידה שהשתייכה למרכז הפועל הקלה את המעבר. "האיחוד" היה חשוד אצל רוב האוהדים אבל לאט לאט התחבר הקהל ויצאה לנו תוצרת מגוונת של קבוצה ענקית: הפועל עירוני (בלאדי) אום אל פחם (של השנה שעברה). למרות שביציע התחברו אלפי אוהדים חמים, בתוך ההנהלה לא הורגש שום איחוד. הייתי נוכח בכמה מאסיפותיה של הנהלת הקבוצה, לא יודע איך לתאר את זה , בעצם כן!! כולם דיברו, כולם צעקו, אף אחד לא הקשיב ובסוף כל אחד עשה מה שבא לו.
המצב הזה בדיוק היה הסיבה העיקרית לכל מה שקרה בעונה שעברה וכולם יודעים את הסיפור הפתאלי. הקבוצה היום (מ.ס. אום אל פחם ) בשבילי התפרקה, בשביל המייסדים היא על סף פירוק.
אוהדי הפועל, או במילים אחרות תושבי העיר המאוהבים בספורט הזה, התחילו לאבד אמונה במנהלי המפעל. אישית בכיתי כשהשקמה הדיחה את הפועל עירוני בפנדלים בראשון לציון במשחקי המבחנים לעלייה לליגה לאומית. אז הבנתי שזהו הכל נגמר...
היום ישנם פה ושם ניסיונות איחוד, אבל הכסף אזל, האנשים התרחקו ומנהלי הקבוצות עדיין מחפשים לרשום לעצמם ציוני הצלחה אישיים על חשבון הקהל. פשוט בלגן.
הקהל באום אל פחם יודע שסיפור האיחוד כבר נגמר וכי כל ניסיון איחוד בין קבוצה ואחרת הוא כמו ניסיון לחיות חיים חדשים לאחר מוות קליני.
הקהל גם יודע איך להעניש, אבל הוא כמובן מעניש באותה עוצמה את עצמו בלי כדורגל. קולות חדשים נשמעים היום להתחיל את הכל מחדש, מליגה ג'. האלטרנטיבה היא להיגמל מכדורגל וזה כמובן דבר בלתי אפשרי בעיר הכדורגל, אום אל פחם.
עכשיו תסבירו למכבי כי עפולה ואסי גלבוע חזקות וכי העלייה לא בהישג יד וכי גם במידה והקבוצה תעלה ללא קהל לא תהיה לה התקדמות. תשאלו את אלאהלי. לא יבינו, ואנחנו נשב, נחכה ואם יהיה עוד כוח נתחיל מההתחלה. עצוב, אבל זהו טיבו של הכדורגל.
קבלו תזכורת מהמשחק הגדול של הפועל בגביע מול מכבי נתניה (צילום: ערוץ הספורט)
תגובות
+ הוסף תגובה