מאור ג'נח (צילום: קובי פורטל)
מאת: קובי פורטל | 10.03.14 | 12:39
כולנו כבר יודעים מה קרה אמש במפגש בין מכבי חיפה לבני יהודה, 24 שעות אחרי מאור ג'נח חלוצה של מגדל העמק פותח את הלב, מפרסם פוסט בפייסבוק, ומספר על מקרה דומה. שווה קריאה!
שחקנה של הפועל מגדל העמק, מאור ג'נח פירסם היום (שני) פוסט מדהים בפייסבוק בעקבות הכניסה של רובן ראיוס אמש ברפי דהן: "מבקש אישית מכל אחד לקרוא הכל", כך פותח ג'נח את דבריו, "ומקווה שכל השחקנים ייקראו ויבינו שיש גם משמעויות אחרות ופרופורציות בכדורגל".
הפוסט המלא:
לאחר שראיתי את הדבר המזעזע של אתמול בא לי להוציא לאור עוד קטע קטן מספר החיים של הקריירה שלי, כאות הזדהות עמוקה מאוד עם רפי דהן אשמח שתקראו ותפנימו. לפני 10 שנים עזבתי את הקן של מכבי חיפה, מקום שבו גדלתי וחונכתי כשחקן וכאדם שבו ניתנים לך כל האמצעים להפוך תחביב למקצוע ולהפוך להיות מנער לבוגר. באותו קן חמים ידעתי שתי פציעות קשות אחת בכתף ואחת בברך, שהצלקות האלה אגב קיימות אצלי עד היום גם פיזית וגם נפשית.
זה קרה כבר שהגעתי לבוגרים והייתי חלק בלתי נפרד מהמערכת ומכל אימון וגם הופעות בליגת העל בקבוצה שלקחה אליפות, אך לצערי התזמון של הפציעות הובילו אותי לתחנה הבאה שהיא נצרת עילית מהליגה הלאומית שבה קיוויתי לחזור לאותו קן ממקודם באותה עונה עליתי לליגת העל אך לא זכיתי לקריאת האם לחזור. משבר? ממש לא הרי עברתי כבר שנים קשים בדמות שני ניתוחים נכון? נמשיך הלאה קטן עליך מאור.
עברתי למכבי הרצליה שגם היא מהלאומית ולאחר שנה מדהימה שכוללת שערים ורגע שיא שאותו לא אשכח. גמר גביע המדינה מול מכבי תל אביב הגדולה בו הפסדנו רק בפנדלים שאת אחד מהם כבשתי. יום לפני נאמר לי שיש מצב שאני יחזור לקן (כן שוב ההוא שמסרב להרפות במחשבה) חזרתי מהגמר היישר לחגיגות 90 שנה למכבי חיפה והוזמנתי יחד עם אחי היקר ואבי ששניהם צמחו באותו הקן. הקהל שהיה באולם עודד וקרא לי לחזור לבית הייתי גאה מאוד ונרגש אך לא קיבלתי קריאה מאותה האמא.
עוד משבר? ממש לא תהיה חזק קטן עליך. אז הרצליה החתימו אותי לעוד שנה ובאמצע העונה עברתי עוד ניתוח, שלישי במספר בשרירי הבטן, והספקתי לחזור מהר לעונה שבה שוב עליתי לליגת העל. קריאה מהאם? עדיין לא. בסיום העונה הוחלט שאני לא ממשיך לעונה נוספת (הרי ניצלו אותך כשהיית חייל והרווחת גרושים ועכשיו אתה בפני שיחרור ותצטרך להרוויח כסף טוב אז נביא חייל אחר במקומך).
משבר? לא אצלי. אך כאן אני מגיע לנושא העיקרי שבגללו התחלתי את הסיפור הזה. נשארו עוד שבועיים לסיום הליגה והחלטתי שאני לא רוצה להנות אפילו מחגיגות העלייה ונסעתי לאילת, להתפרק אתם יודעים. לא רציתי לחשוב על כדורגל, אבל אז קיבלתי טלפון מאחי היקר יוסי שבאותה עונה הוא כוכב בהפועל חיפה ומלך השערים, והוא מפתיע אותי ואומר לי בוא נגשים את החלום של אבא ונשחק ביחד! הוא ידע שרק זה מה שיכול להחזיר אותי מההרס העצמי הגבוה שלי ומהמצב שהייתי שרוי בו כדי להוריד ממני את הבאסה, שזה מסיבות בחורות וכל מיני חומרים משכחים כאבים אחרים, "תחזור מאילת עזוב שטויות אל תישבר בוא להפועל, רן בן שמעון רוצה שתבוא ואם הכל יהיה טוב שנה הבאה אנחנו בחלום של המשפחה" אמר יוסי אחי, אני לוקח אוויר לכמה שניות, מנגב דמעות של אושר או סוג של רגש לא ידוע (גם בכתיבת שורות אלה אגב...) ושואל אותו: "מתי האימון?" הוא מחזיר: "מחר ב10 בבוקר!". השעה הייתה 7 בערב, אני אומר לחבר הטוב שלי נאור בר: ״יאללה חוזרים יש לי מחר אימון בהפועל״, וכמו חבר טוב שרק רוצה בטובתך הוא מסכים ומוותר על הרבה ימים שהיו ולא יחזרו עוד כנראה. אני מגיע לקראת חצות ואחי מאושר שמחר לראשונה נתאמן ואולי נשחק ביחד שזה החלום של האבא היקר שלנו שגידל אותנו לתפארת.
הולך לישון עם פרפרים של התרגשות וקם דרוך כדי להוכיח שאולי אני יהיה בקבוצה בכירה בעיר בה גדלתי ובקן מצוין לא פחות מהקן ההוא. אוסף את אחי לאימון, כל הדרך הנחיות הסברים והענקת ביטחון כמו שרק הוא יודע לתת, אבא מתקשר ונותן הרגשה טובה ועקיצות קטנות שמרמזות על תחרות עתידית בינינו כי שנינו באותו התפקיד (חלוצים).
מגיעים מלוכדים ומגובשים לחדר ההלבשה, מתלבשים ויוצאים לאימון, עושים חימום בזוגות ונחשו מי הזוג שלי? ניחשתם נכון! חלום תענוג אושר הכל. פותחים במשחקון אני עם אחי ועוד שבעה ומולנו 9 אחרים, אחד מהם היה שחקן זר הונגרי העונה לשם אקוש קובריג׳, בחור גדול מימדים וחזק אך אותו שחקן לא השאיר חותם בארץ ישראל ובאותו יום הודיעו לו על שיחרור מהקבוצה, אך הוא עלה לאימון למרות זאת ושיחק נגדנו במשחקון כשבמהלכו חטפתי לו כדור והפלתי אותו על הרצפה, חלק מהכדורגל. אותו קובריג' כנראה שמר קצת בבטן והרגיש מושפל (הרגשה מטומטמת של אגו מסויים), הוא לא חיכה המון זמן ובסה״כ 20 דקות מפתיחת האימון הראשון שלי, מסרו לי כדור ואותו אחד נתן לי בעיטה ברגל לא פחות חמורה ממה שראיתי אתמול. הרגשתי כאב עצום!!! אך כזה שכבר הורגלתי אליו במשך השנים ככדורגלן. אחי רץ ראשון וקפץ על הבחור הזה ורק אחרי בא אליי ושאל אם הכל בסדר, אמרתי שלא ונסענו מיד לרמב״ם אני אחי ואבא.
אותו צילום בישר לנו על ריסוק של העצם ומה שייאלץ להיות הניתוח הרביעי שלי ואני רק בן 22 (!). יצאנו מהחדר של הרופא בוכה ועצבני ולמרות שבקושי הלכתי הספקתי לשבור קצת מציוד בית החולים (מיטה תמימה שהייתה ליד וכיסא גלגלים שהיה לי מוכר מפעמים קודמות).
שחקן שהגיע מחו״ל לתקופה של שנה כמעט שגמר לי קריירה שהתחילה בגיל 7, שחקן שלא נולד פה ולא מחוייב לארץ הזאת וכבר לא היה מחוייב לקבוצה שבה התאמנתי רק 20 דקות! שחקן שבאותו היום חזר לאמא ואבא שלו ולמדינה שלו ואני יהיה השחקן שנושא פלטינה של 15 ס״מ ועוד צלקת גדולה לא פחות בגלל חוסר מחוייבות וחוסר אחריות מצד שחקן זר ומתוסכל מחוסר יכולת!
הפציעה של רפי דהן אתמול שפשוט היה נהדר על המגרש ומוכשר ברמות הכי גבוהות, תיסכל פעם אחר פעם את הניסיונות של רובן ראיוס לייצר מצבים לעצמו, הביאה אותי לשפוך את הסיפור הזה על שחקנים שמגיעים לכאן ללא מחוייבות וללא יכולת גבוהה כמצופה משחקן שבא לפה מבחוץ וללא אחריות מקצועית.
מפה אני רוצה לשלוח חיבוק ענק ואיחולי בריאות לשחקן המצוין רפי דהן שאותו אני לא מכיר אישית אך את המשפחה כן ושיחזור כמה שיותר מהר למגרש שאותו הוא בוודאי כל כך אוהב. כולי תקווה שיראה את הסיפור הזה וישאב ממנו השראה כמו שרבים שאבו ממני, תהיה חזק חביבי!
ומה איתי? עוד משבר? קמתי גם מזה והעלתי קבוצות ללאומית ולליגה א׳ שבה אני משחק היום בהפועל מגדל העמק וברוך השם, עדיין עושה חיל, מבקיע, מחמיץ, רץ, נופל, והכי חשוב? קם כל פעם ונהנה במקום שאני הכי אוהב שזה המגרש!
יש לי בקשה אחת מהקן שכנראה לא אחזור אליו אך תמיד הוא הבית שבו גדלתי ומראשיה, אני לא אחד שדוגל בפגיעה בפרנסה של אנשים אבל אם אתם שואלים אותי? תנו לרובן ראיוס את הפרנסה שלו ושלא נראה אותו כאן יותר!הכדורגל הוא משחק מהנה ופיזי אבל לא שדה קרב ובטח לא מקום לסגירת חשבונות.
לכל השחקנים הצעירים והמבוגרים שבנינו יש המון משברים בכדורגל גם פיזיים וגם נפשיים אך הגדולה זה לקום אחרי כל משבר חזקים יותר, מאחל לכולם רק בריאות כי כל השאר באמת אבל באמת נזיל, מכל נפילה אפשר לקום! מילה שלי... רפי היקר, תהיה חזק ילד, כולנו איתך!
תגובות
+ הוסף תגובה