הם לא רצו אותו, אך קיבלו אותו בלית ברירה. היום הם מאוהבים בו. הרומן בין אוהדי שערים לעובד לוי עלה מדרגה אחרי הניצחון על קטמון. למרות זאת הוא בשלו. מאופק, ממלכתי והכי חשוב מקצועי. כמו כולם הוא יודע שהמלאכה עוד לא הסתיימה.

הוכחה לאיך שהכדורגל יכול להיות הפכפך קיבלנו כולנו בחודש האחרון. כזכור, כשנודע על מינויו של עובד לוי למאמן מכבי שעריים, קמו אוהדי הקבוצה וארגנו מחאה נגדו. כולם רצו חזרה את מנחם איריס שאף הביע את נכונותו לחזור.
לוי שהבין להיכן נושבות הרוחות נסוג לאחור, מהלך שלא כל מאמן אחר היה עושה. "ההפסד כולו שלהם", אמר לי. אני הסכמתי איתו.

היום, קצת יותר מחודש כולם אוכלים את הכובע או יותר נכון את הצעיף הכחול- לבן. 4 משחקים בעידן לוי, 10 נקודות מ-12 כולל ניצחונות גדולים בחוץ על קריית גת ועמישב וכמובן גולת הכותרת, ניצחון מרשים על הפועל קטמון.

מנחם איריס ומוסא בן חיים הם זיכרון רחוק. ביום ראשון כולם כבר שרו לו: "עובד לוי, עובד לוי". זה במקצועיות אופיינית, חייך באיפוק כי הוא יודע שכל השירים הללו לא יהיו שווים אם לא תושלם המשימה לשמה הגיע: להשאיר את הקבוצה בליגה.

אחרי לוי אני עוקב כבר כמה שנים. הוא לקח קבוצה קטנה וחסרת אמצעים כמו האורתודוכסים יפו (לפני האיחוד) חמישה מחזורים לסיום העונה כשהיא שבורה ומפורקת, השאיר אותה בליגה ועונה לאחר מכן לקח אותה למקום החמישי המכובד עם אותם האמצעים בדיוק. בעונה שעברה הוא לקח אותה למקום הרביעי, שתי נקודות בלבד מהמקום השני.
עם מה לוי התמודד במהלך אותן השנים במגרש ומחוצה לו, רק הוא יודע. אני יודע רק חלק קטן מזה. מדוע ? כי אחת המעלות שלו מעבר להיותו איש מקצוע, היא המוטו: "כביסה מלוכלכת משאירים בבית".

אבל זה לא הנושא. בחודש האחרון למדו אוהדי שעריים ואנשיה כי מדובר במקצוען שלא בא לעשות כותרות אלא לעבוד. לא רבים יודעים אך שבישרו לו כי הוא מועמד הוא הקפיד להגיע לכמה משחקים של הקבוצה בכדי ללמוד את היכולת המקצועית של השחקנים. לפני שהתייצב לאימון הבכורה שינן את שמותיהם כדי שיוכל לדבר איתם בגובה העיניים.
לא פלא שהיו רבים שחשו באימון הראשון כי "עובד מאמן פה שלושה חודשים ולא שלוש שעות".

לוי לא עשה שינויים בקבוצה, אולי שינויי תפקוד מינוריים שספק כי מישהו חש בהם. הוא לא זרק אף שחקן אלא ההיפך, הוא חיבק כל אחד והפך אותן לחייל ממושמע על המגרש.

תחת הדרכתו של לוי, שעריים חזרה לרגש מה שעבור האוהדים, זה הרבה יותר חשוב מעליית ליגה. השחקנים עומדים נכון על המגרש, משחקים כדורגל רבותי, כדורגל אמיתי ובשביל הסמל.

שעריים של לפני חודשיים הייתה מובסת בעמישב, מתחננת שקריית גת תפסיק לכבוש מולה בשער השני והייתה נותנת לקטמון לטייל לה המגרש.
לא אגזים אם אומר כי שעריים החדשה הייתה עולה ליגה אם היינו מתחילים במחזור ה-22 את העונה. לא בגלל שמהתחלה היא לא הייתה מסוגלת, אלא בגלל שהייתה צריכה את האדם הנכון על הקווים. 

הוא בדיוק מה שסיר הלחץ של שעריים היה צריך. שועל ותיק, מוערך, עם ידע עצום בכדורגל, שבטוח ביכולתו ומאמין בשחקניו. האחד שהשחקנים נלחמים עבורו, אך לא רצים לחבק אותו בגולים. יד אחת מלטפת והשנייה סוטרת כשצריך.

לא בכדי הוא הבטיח לי באחת השיחות הראשונות שלנו אחרי שמונה ועוד לפני שעלה על המגרש בשכונה הרחובותית: "שעריים לא תרד ליגה !".
הוא ידע מה הוא אומר, גם אני. היום גם אוהדי שעריים יודעים.