תופעת הטוקבקים היא בהחלט מבורכת אך הבעיה מתחילה כאשר נחצה הגבול בינה לבין השמצה. לאחרונה התופעה התרחבה ולפעמים זו הסיבה ששחקנים ומאמנים פשוט חוששים להתראיין.

האמת שאת הטור כתב אחד מחברי, מאמן בליגות הנמוכות.
הוא דווקא אינו מאלה המוזכרים לפחות אחת לשבוע אבל גולש קבוע באתר. הוא רואה את הטוקבקים ולפעמים קשה לו לראות קולגות, חברי הנהלה וגם שחקנים "נשחטים" מעל עמודי האינטרנט.
קבלו. לא נגעתי ומסכים על כל מילה.

"החלטתי לדבר בשמם של כל אלה העוסקים בתחום. מאמנים, שחקנים וחברי הנהלה, אלה שנותנים מעצמם יום ולילה למען קבוצתם ולמען הכדורגל.  
"אף אחד אינו מושלם ולכל אחד מותר להביע את דעתו. האמת, לולא אתם האוהדים, היכן היינו אנחנו המאמנים והשחקנים ?"
"אני לא מדבר על אלה המביעים דעה מקצועית לגיטימית, בצורה מכובדת, תרבותית ושאינה מתלהמת אלא על אותם טוקבקיסטים שרק ממתינים לכתבה על מאמן או קבוצה מסוימים בכדי לרדת לפסים אישיים ולהשמיץ לעיתים באופן הכי בוטה שיש".
"כל אחד העוסק בתחום יודע שהמקצוע הזה כפוי טובה. רגע אתה מלך העולם ורגע אחריו מגרד אשפתות. יום אחרי יום אנחנו נלחמים בכל העולם רק בכדי להצליח. זה טבענו, אחרת היינו מחפשים תחום אחר לעסוק בו. בשורה התחתונה כולנו באים מאהבה אמיתית, הרי כל אחד יודע שלהתקדם מאד קשה אבל אנחנו חיים את החלום".

"מעבר לעובדה כי דברי הבלע הללו מחממים, יוצרים אווירה שלילית עלולים לסכסך ללא סיבה והכי גרוע להביא אלימות למגרשים, חשוב לזכור כי אנחנו בעלי משפחות. לכולנו יש הורים, אחים וגם ילדים ונשים. כול אלה עוקבים אחרי הקריירה שלנו וגם נכנסים לטוקבקים כדי לראות מה חושבים על יקירם".
"עכשיו דמיינו לעצמכם כיצד הילד שלכם היה מגיב לו היה רואה מסכת השמצות נגדכם. לא נעים, נכון ?"

"מעל במה זו אני קורא לכולכם לשמור את החשבונות האישיים בבית. נסו להיות אמיתיים, הביעו ביקורת עניינית. מותר לכם, זה לגיטימי. איך אמר לי פעם חבר: "אין לי בעיה שיגידו שאני מאמן חלש ושאין לי מושג, רק שישמרו על כבודי האישי".

מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך !!