אז איך הכל התחיל? מותר לי לספר רק חלק מהסיפור שייתן את התמונה. כבר בסוף חודש מאי, כשכל המאמנים, ההנהלות והאוהדים הלכו לים לנקות את הראש מהעונה המתישה שעברה עליהם, הצג על מכשיר הפלאפון שלי רטט ועל הקו היה ליאור זדה. למען הגילוי הנאות את זדה אני מכיר עוד מימיו בבקעת הירדן בליגה ג' ואני נוטה לחשוב שיש בינינו יחסים טובים פלוס. 

באותה שיחה כבר היה ברור שזדה כבר עם הראש עמוק בעונה הקרובה, כשניתח בפניי את כל העמדות הדרושות לו. הפוזיציה הראשונה הייתה קשר אחורי, ישר זרקתי לו מבלי למצמץ את השם יובל פוגלמן. שחקן שעבר עונה לא פשוטה בהרצליה לאחר שבעונה שלפניה היה בורג מרכזי מאוד בעלייה שלה לליגה הלאומית. "מכיר את השם" הוא אמר, "להביא אותו לא היהי קל",אמר וצדק. רק אלו שמקורבים למערכת יודעים כמה היה קשה לשכנע את פוגלמן להגיע לבירה. בסוף זה קרה וכבר עכשיו אפשר לראות את התוצאות.

ניתוח העמדות נמשך וכך הגיעו לבירה מספר שחקני רכש שיצרו יחד עם החומר הקיים, תלכיד מנצח שלא דומה שייעצר בקרוב. את שאר הסיפורים על השחקנים האחרים נשאיר להזדמנות אחרת.

מבלי לבדוק אני די בטוח שקטמון קיימה את מספר משחקי האימון הגבוה ביותר משאר הקבוצות בליגה. איך אומר זדה: "למרות שמשחקי האימון לא קובעים כלום,אני מעדיף אחד כזה בכל יום מאשר אימון עם קונוסים".

את התוצאות רואים היטב במגרש. בדקות 70-75 כששאר הקבוצות "שופכות לאגר" בקטמון רק מתחילים לשחק. כך היה בשני המשחקים האחרונים שכניצחו את המשחק בדקות 80 ומעלה. ההבדל הראשון בינם לבין השאר.


לא היה קל להביאו לבירה. יובל פוגלמן (צילום: לירן דורף)
 

דבר נוסף שעושה את ההבדל הוא שלא ניתן ללמוד את הקבוצה. הרוטציות הרבות שזדה עושה בהרכב, לא מאפשרות שום דרך להתכונן למשחק מכיוון שלא ברור באיזו שיטה תגיע הקבוצה למשחק ובכלל מי ישחק. האם צריך לעצור את פרנקו באגף או שמא את עוז צבאג ? האם צריכים להתכונן לטפרה או לכפיר מלול ?. יתרה מכך, זדה מגיע לכל משחק שהוא יודע מראש בדיוק מה מתייצב מולו. למרות שאת ליגה א' הוא לא מכיר עדיין היטב, הוא שואב את המידע הרצוי ממי שצריך ומתייצב יום לפני ההתמודדות לאסיפה הטקטית כשכל המידע מוכן. בתום אותה אסיפה כל שחקן יודע היטב מי בא דרך האגף שלו ומה מצופה ממנו במשחק. כל זאת מבלי לקחת בחשבון שלמרות שיש לה עדיפות בהמון עמדות על כל קבוצה בליגה, קטמון מתאימה את עצמה ליריבותיה, דבר אולי שנראה תמוה ממבט ראשון אבל עם תוצאות אי אפשר להתווכח.

מצחיק לומר זאת, אך איכשהו היריבים מרגישים בתום כל משחק שהם היו עדיפים והנצחון הגיע להם. יפו טענו שארבע הדקות הראשונות של המשחק הכריעו את ההתמודדות, כחילה מאמן נתיבות אמר שבמחצית היה צריך להיות 0:3 לטובתם ודקל מלכה טען שקטמון לא טובה כמו שחשב ושעם קצת יותר ריכוז הנקודות היו נשארות במלאכי. זדה ? שלוש דקות לאחר שריקת הסיום והראש שלו כבר ביריבה הבאה...

מאמנים רבים איתם שוחחתי לפני פתיחת העונה על קטמון אמרו דבר פשוט: דורסנית אך ברגע שתספוג ראשונה במשחק היא תתפרק. אז הגיעה מלאכי והוכיחה שלא כך הדבר. הירושלמים יצאו מפיגור מוקדם והצליחו באחד ממגרשי החוץ הקשים בליגה, לצאת עם כל הקופה בעוד משחק לא גדול. אז אם ביכולת בינונית הקבוצה עם תשע מתשע לאחר שני משחקי חוץ מול היריבות למקום הראשון, מה זה אומר לגבי ההמשך?.


מתייצב לאסיפה הטקטית מוכן. ליאור זדה (צילום: לירן דורף)
 

גם זדה יודע שימים פחות טובים יגיעו בעיקר כשהקבוצה תגיע למגרשים רעועים כמו ערד, השקמה וכדומה. העדיפות ביכולת הטכנית תתבטל וקבוצות יצליחו לסגור מולה את המשחק.

גם ההגנה זה עדיין לא זה. שמש אמנם נכנס לכושר, אך נווה מועד לפורענות עם פציעות רבות בשנתיים האחרונות שדומה שלא מפסיקות. טרטיאק לא התאקלם עדיין לליגה הזו ושני המגנים עדיין לא בשיאם בלשון המעטה. עם כל זאת הקבוצה ספגה רק שער אחד בשלושת המשחקים מול קבוצות ההתקפה הטובות בליגה. כשקבוצות חסרי חלוצי חוד אימתנים כמו אילת, לוד יגיעו, גם להגנה יהיה יותר קל להתמודד עימן.

הקבוצה עדיין לא התמודדה עם "בונקר" מולה, דבר שיקרה לה רבות בליגה הזו. אל תתפלאו אם זה יגיע אפילו במחזור הקרוב מול מרמורק .
יהיה מעניין לראות איך קטמון תתמודד מול שיטה שכזו, אבל עם שחקנים כגון שי אהרון, פוגלמן ואסוס שללא ספק שייכים לליגה גבוהה יותר, אין לזדה יותר מידי מה לדאוג. מה שבטוח שמוכן הוא יגיע לכל משחק.