ארנון לוי, צלם ואוהד של מגדל העמק שהסתובב במגרשים שונים באזור הצפון משתף את כל חובבי הכדורגל בתחושות שלו שגם בליגה א' יש כדורגל, וכדורגל טוב! מסכימים איתו? אתם מוזמנים להגיב

רונאלדו? מסי? פויול? ואלדס? לא מעניין! נפתח בוידוי, לא ראיתי את הסופר קלאסיקו האחרון למה אתם שואלים? תשובה מאוד כנה: זה לא מעניין אותי. מה שכן מעניין אותי הוא שכל שבוע אני רואה את מאור ג'אנח, אבי עמוס, מוחמד אבו חמיס, בני סימנטוב ועוד רבים וטובים במשחקי ליגה א' צפון.

אני אוהד מכבי חיפה כבר 20 שנה, ובשנה האחרונה אני גם אוהד של הפועל מגדל העמק. חברים שואלים אותי: "איך אתה יכול? ליגה א' זה לא מעניין אף אחד, אין שם כדורגל, בלה בלה בלה...." אני כל הזמן שומע את המנטרה הזאת, "אין שם כדורגל" - כאילו כדורגל חייב להיות משוחק בליגת האלופות או בליגה ספרדית. אז יש לי חדשות בשבילכם: כדורגל שייך לאוהדים שייך לקהילה. לא רק לאלו שמרוויחים מאות ומיליוני דולרים בשנה ומשחקים מול קהל של 80 אלף איש. בוא נראה את מסי הגדול מוסר פס אחד מדויק במגרש חול בצור שלום.

כדורגל זה עניין של סמלים ושייכות ועוד כל מיני ערכים שדי נשכחו פה בשנים האחרונות. הסמל היחיד שמעניין הוא $$$ . בתקופה שהסמל הכי גדול באלופת המדינה הוא בכלל סמל של היריבה הכי גדולה שלה, ושחקן שרושם בפייסבוק "הגיע הזמן *** את מכבי " חותם שם, אני קצת מתגעגע לתקופות אחרות. תקופות ששרפו פה צמיגים על אהוד בן טובים שעזב את בני יהודה אז את הריגוש מצאתי בליגה א' צפון. אין יותר ישראלי מזה!!!

אז חברים יש לי חדשות בשבילכם: יש כדורגל בארץ והוא ישראלי! משלנו! הכי ישראלי שיש! עם אמוציות מטורפות, מאמנים שמחכים סיבוב שלם לנקמה, טראש טוק מטורף, קהל אוהדים תומך, גלצ'ים גולים, משחקי עונה, יריבויות, ליגה א' צפון ברוכים הבאים!


אחד ממשחקי העונה, בית שאן מול מגדל העמק (ארנון לוי)

לפני כמעט שנה חבר ביקש ממני את המצלמה ליום שישי בצהריים, "ארנון בחיאת, יש משחק חשוב של מגדל העמק נגד אסי גלבוע על המיקום בפלייאוף, תביא לי את המצלמה ביום שישי למשחק". חשבתי לעצמי, כדורגל, שישי בצהריים, מה כבר יכול להיות רע? לא רק שנתתי לו את המצלמה גם הלכתי איתו למשחק. המשחק ההוא נגמר ב  למגדל העמק, אם אתם שואלים. כשאבי מלכה נוגח לרשת בדקה ה - 88 ומנצח למגדל העמק את המשחק, מגדל העמק נעצרה רק בגמר המחוזות בנתניה, זה כבר כנראה היה גדול על החברה ממגדל העמק לשחק בנתניה, כאשר 500 מתושבי העיר באים למגרש לתמוך, אבל זה לא העניין כי מאז התאהבתי. כל יום שישי אני נוסע למשחקים בליגה א' ועושה הכרות עם המקומות הכי ישראליים שיש: מגרש החול בצור שלום, המגרש הפסטורלי בגלבוע, הנוף המהמם מהמגרש בטבריה.


המגרש בצור שלום (ארנון לוי)

בשישי האחרון, הפועל הרצליה הגיעה העירה. זאת שפתחנו איתה ועם המאמן שלה חשבון בסיבוב שעבר. החשבון נסגר עם מה שנקרא טיפ שמן: מאור ג'נח בפנדל וקובי בדש סגרו עניין עוד במחצית הראשונה. בסוף המשחק היינו עדים למחזה שלא נראה במחוזותינו: בחוץ מחכים כ- 50 אוהדי מגדל העמק ילדים בגילאי 16/17, רובם מקללים את טל בניה, היה חשש כבד שזה יתפתח למשהו לא נעים. השחקנים של מגדל העמק כולל המאמן וההנהלה יצאו החוצה להרגיע את הרוחות, והאוהדים? הם רק חיכו לאוטובוס של הרצליה, וכשזה יצא הם הסתדרו בשורה ומחאו כפיים לאוטובוס. ציניות משובחת תוצרת הפועל מגדל העמק.

העניין הזה הוא לא דבר של מה בכך, כל הסיפור פה במגדל העמק מרגיש לי כמו משפחה, כאילו כל מי שמגיע לפה, ולא משנה מי הוא אם זה שחקן שעולה מהנוער או שחר סימנטוב שהובא באמצע העונה מעפולה בקול תרועה רמה, כולם, כולל כולם, מתיישרים לפי הקו של הקבוצה המיוחדת הזאת, שאותו מוביל רפי בוסקילה, המאמן שנמצא פה כבר 4 שנים ולקח את הקבוצה מתחתית ליגה ב' לצמרת ליגה א', ודיבורים על עליית ליגה כבר שנה שנייה ברציפות.

לא חסר דוגמאות לשחקנים שרוב חייהם בילו בליגות נמוכות, וברגע שקיבלו את ההזדמנות, לקחו אותה בשתי ידיים: אחמד סבע, עופר שיטרית, ארז אליאב, רפי כהן החלוץ והשוער ועוד רבים וטובים. לקבוצות הגדולות יש מחלקות נוער נהדרות אבל לפעמים נדמה כאילו עובדים איתם על המטרה ולא על הדרך. והמטרה היא לקחת אליפות בנוער /נערים/ילדים ג', ולא על להיות שחקן בבוגרים שזאת בעצם אמורה להיות המטרה של מחלקת נוער. ואז מגיע מצב בו שחקן מסיים גיל בוגרים ולוקה בפעולות כדורגל פשוטות, ובמקומו צריך לחפש שחקן זר בהרבה כסף, שלא בטוח שייתן מענה, והשחקן הצעיר יורד ליגה כדי לשחק. אם הוא מספיק חזק מנטלית, הוא יתקן את כל מה שלא למד במחלקת הנוער. אם יש לו קצת חוסר מזל, הוא ימצא את עצמו מהר מאוד באחת מה"ליגות הנמוכות", וכך קורה מצב שלו הייתי נוכח במשחק בין הפועל נצרת עלית העונה, לבין הפועל עפולה, 14 שחקנים על המגרש בוגרי מחלקת הנוער של מכבי חיפה. כמה מהם באמת קיבלו הזדמנות אמתית בקבוצה הבוגרת? לא הרבה אני בטוח. כמה יכלו להיות שחקני הרכב אם רק היו מקבלים הזדמנות? לא ידוע. אבל זה בטוח שווה את הניסיון. במקום זה מעדיפים מאמני ליגת העל להביא זרים שהם זרים לכדורגל, שאין להם חצי מושג לאן הגיעו, ועד שהם יתאקלמו תעבור לפחות חצי שנה ברוב המקרים ואז כבר יכריזו על כישלון עם אותו שחקן וכבר ירוצו ברחבי הגלובוס לחפש את הנפל הבא.


גם קהל יש, הקהל הבית שאני (ארנון לוי)

מצב בו 30% משוערי ליגת העל הם זרים (שארנוב, פבלו, איינוגבה, קאלה ואג'ידה) ואין פה שוער אחד שראוי ללבוש את מדי הנבחרת הלאומית, יותר מ -40% מהזרים שהתחילו את העונה, יושבים על הספסל בקבוצות שלהם. זה ערמות של כסף שהולך לפח. טיסות, מלונות, סקאוטינג, דירות, רכבים, מס הכנסה, במקום זה אפשר לתת לילד מהנוער הזדמנות בהרכב ולהרוויח אותו לכמה שנים טובות.

מאמני ליגת העל הנכבדים! מפה אני קורא לכם, צאו מהבית! ימי שישי, לא כל שבוע, לא צריך להגזים, תבואו לראות כדורגל ישראלי. בוגרי מחלקות הנוער של הקבוצות שלכם בעבר ובהווה, תזיזו את התחת שלכם למגרשים במקומות ה"נידחים" האלה, שם נמצאים שחקני כדורגל כאלה שלא משחקים בשביל הרבה כסף אלא בעיקר בשביל הכדורגל ובאמת משחקים בשביל הסמל שעל החולצות שלהם, וזאת לא קלישאה. בחשבון פשוט, זה יהיה לבעלים שלכם הרבה יותר זול מאשר איזה נסיעה לאירופה או אפריקה, בואו חפשו את הכוכב הבא שלכם, בטוח תמצאו משהו ולא תצטרכו להביא זרים בשקל וחצי מה שנקרא עבודה עברית...