מאמן לא יפול ויקום רק לפי תוצאות המשחקים, אלא גם ובעיקר על פי התנהלותו לפני המשחק ואחריו. הוא חשוף, גלוי ומודל לחיקוי

כל המאמנים יודעים את אותם הדברים. אין סודות היום. אבל לכל מאמן יש את ה״אני״ הנוסף, הערך המוסף שמגדיר את הדרך שלו להצלחה. עולם מנטאלי שלם.

נבחרת ישראל עשתה ניצחון ״גדול״ על בוסניה. לדעתי עשו מזה הרבה יותר ממה שזה באמת, אבל לא זה העניין.
אלי גוטמן מאמן כדורגל מצוין. שחקנים אוהבים להתאמן תחתיו וגם רשימת הישגים נאה יש באמתחתו. לכן ובעיקר בשל כך מונה למאמן הנבחרת. גם האופן בו משחקת הנבחרת לאחרונה מראה שיש יד מקצועית מכוונת, שיטה ודרך. השחקנים נראים מחוייבים ביותר וגם זה עומד לזכותו של גוטמן.

אך מה עם גוטמן עצמו? כי אם נבחן את התנהלותו של מאמן הנבחרת מרגע נשמעה שריקת הסיום למשחק מול בוסניה, הרי שהוא צריך לדעת לעבוד גם ובעיקר על עצמו.

איני יודע איך להגדיר את הקפת הניצחון של מאמן הנבחרת בסמי עפר עם שריקת הסיום ואת החיוך והסיפוק העצמי למשמע קריאות עשרות אלפי האוהדים ״אלי גוטמן... אלי גוטמן...״ , אבל אם הייתי לידו אותו הרגע כן הייתי מושך לו בצווארון של החולצה ולוחש באוזנו שזה רק המשחק השלישי בקמפיין ושעם כל הכבוד זאת רק בוסניה, שכזכור גם קפריסין ניצחה אותה ולא בסמי עפר.

זה המשיך בפעולה פשוטה ולא חשובה לכאורה, אבל יממה לאחר אותו ניצחון נפלא, נתפס גוטמן בקלקלתו זאת כשהחנה רכבו בחניית נכים. כמובן שדאג להעביר במהרה הודעת התנצלות אפילו הייתה לקונית משהו, אבל האקט עצמו, החוסר שימת לב, הזלזול, הזחיחות אם תרצו, גם זה מלמד אותנו משהו על מאמן הנבחרת. שוב, אני משוכנע שזה היה בתום לב ולא בכוונה, מה שאומר שגוטמן פשוט היה סגור בתוך בועה משל עצמו. אולי עדיין שמע בראשו את קריאת הקהל בסמי עפר ״אלי גוטמן... אלי גוטמן..."

מבול הראיונות שהעניק לכל ערוצי התקשורת, גם בזמנים מקבילים, הם משהו מתבקש וטבעי למי שזכה באליפות אירופה, העפיל לשלב הבתים באלופות, או אפילו לקח דאבל יפהפה עם קבוצתו. אבל אלי חבר יקר - כולה בוסניה!

ויש את גיא גודס. לפני שלושה שבועות כבר היו כאלו שאמרו בעדינות כי הכיסא שלו מתנדנד. אמרו שאם היה מאמן ראוי על המדף זה היה קורה עוד לפני המשחק במלאגה. גודס שמר על פאסון, לא נבהל. עשה התאמות מקצועיות על הפרקט, המשיך להתראיין כשהוא לא מדבר בקלישאות ולא משתמש בתירוצים. הישיר מבט ואמר את האמת. כמה פשוט.

בין לבין הקפטן שלו גמר את העונה, מביני עניין אמרו שאלכס טיוס עושה בכוונה וכך גם פארגו, אוחיון לא אוחיון, הסגל חלש ופיני לא אותו הגרשון.

2 דקות לסיום הדרבי, עם 30 מינוס על הגב, גודס קיבל גם טכנית והורחק. כשירד מהפרקט, בדרך אל חדר ההלבשה, פרק גודס את תיסכולו על הכיסא של שימון מיזרחי. אמנם הכיסא היה ריק - אבל האקט עצמו שינה את המציאות. יש בעל בית.
מאז מכבי תל אביב עם שלושה נצחונות חוץ רצופים שניים מהם ביורוליג.

והכל בשקט, בצנעה ובלי פלפולי מילים ושיגעון גדלות.

שני מאמנים- שני עולמות.

שלכם,
שחר ילין – מנטור בספורט
הכותב הינו בוגר מכללת ICU בית ספר למנטורים ולאימון אישי.

לטיפים נוספים: Sye-mentor.blogspot.co.il
לפניה ולעצה אישית: yelling_s@bezeqint.net