ביטול משחקים בין יהודים לערבים? שחר ילין חושב אחרת

בהרצאות אותן אני מעביר באספות קבוצה אליהן אני מוזמן, אני נוהג ואוהב להשתמש לא פעם בליגות הנמוכות כחלון הראווה האמיתי של הכדורגלן/הספורטאי הישראלי.

הרי מה חלומו של כל שחקן צעיר במחלקת נוער? ריאל או ברסה, יובה או אינטר, מנצ'סטר אחת או האחרת, מכבי תל אביב או הפועל? אני לעומת זאת מציע וממליץ להם ללכת לראות מידי פעם דווקא משחק בליגה הלאומית, ליגה א', ב' או ג'. אפילו מפציר בהם. לכו צאו וראו. את התשוקה של השחקנים, הרצינות, החימום לפני המשחק, התנהלות המאמן, את הביגוד ובעיקר את תחושת השמחה אחרי שכובשים שער, כנ"ל לגבי ההיפך, תוגת המפסידים.

פתאום תיווכחו לראות כי שמחת הניצחון בחדרה ממש זהה לזאת שבקאמפ נואו. שהרשת זזה בבאקה אל גרבייה לאחר שער שנכבש, בדיוק כמו הרשת באנפילד. שכאב המאמן לאחר הפסד, שאגת הניצחון של שחקני הספסל לאחר שריקת השופט לסיום, שברון הלב לאחר פציעה, אובססיביות האוהדים, המאמץ שמושקע במשחק, הסיקור התקשורתי (בתקופה האחרונה), גודל השער וגודל המגרש, כל אלה זהים בכל העולם, בכל מדינה, בכל מגרש, בכל ליגה, בכל מחוז.

המסר לשחקנים הצעירים הוא שיש מספיק קבוצות ברחבי הארץ והגלובוס כולו. ים של ליגות, יערות של קבוצות, אין סוף של אפשרויות. אם רק תרצו, אבל באמת תרצו, תזכו לממש את החלום ולהיות כדורגלן בקבוצה בוגרת. איפה? זה כבר פחות רלוונטי.

זהו הקסם ויופיו של הכדורגל וזה למה ומדוע שאנו מתמכרים לו. וכל ההקדמה הזאת חברים, באה ללמד את כולנו על הכוח האדיר שיש בליגות "הנמוכות". והפעם יותר מתמיד כי מעל הכל, בליגות הנ"ל, יותר מכל ליגה אחרת בארץ ובעולם, יש את הכוח להתוות דרך ולנסות אפילו בהצלחה מועטה, לשנות סדרי עולם או לפחות את סדר היום. זאת העת להמשיך ולהמחיש את הדו קיום בפומבי. כן לקיים משחקים שבוטלו בגלל המצב העכשווי, אפילו רק כמשחק ידידות. כן לארח בכפר יונה ולהתארח בכפר ברא. כן להתעקש שאפשר גם אחרת. כמו תמיד בעצם. מאז ומעולם.


נרצה או לא, גורלנו, יהודים וערבים, לחיות ביחד בארץ ישראל. זאת עובדה שלא תשתנה. ואין מקום נפלא יותר ממגרשי הכדורגל של הליגות הנמוכות כדי להציף זאת, לראות ולהראות שאפשר גם אפשר. כי צריך, זה מתחייב ומתבקש. חצי מקבוצות הליגות הנמוכות הן "מעורבות", מאמנים ו/או שחקנים. הדו קיום בקבוצות האלה הוא לא בגדר סיסמה אלא מציאות יומיומית חזקה המשמשת כמראה אמיתית של החברה הישראלית.

נכון שיש הוראות השעה ונכון שצריך לנהוג בשכל ובתבונה ולהישמע להוראות כוחות הביטחון, אך בכל זאת, אם נרצה אין זאת אגדה. בבוגרים וגם במחלקות הנוער.

זאת השעה שלכם, הקבוצות באשר הם, ההורים של, לקחת יוזמה ולעשות צעד אחד קדימה. כן להטמיע עכשיו ערכים, כן להראות דרך ארץ, כן להראות שהספורט בכלל והכדורגל בפרט הוא בחזקת "אור לגויים" לחברה שלנו.

כי צעד קטן בשבילכם – צעד גדול בשביל כולנו.

ועוד מילה על בועת ליגת העל. רוני לוי מאמן איכותי ומוכח. ייתכן וכן יצליח בסופו של יום להרים את הראש של מכבי חיפה מעל המים. אך משום מה, מבין כל המלל שנשפך אודות הפתיחה האיומה של הירוקים, לא הוזכר האופן בו רוני לוי סיים את הקדנציה הקודמת במכבי חיפה. יותר נכון לומר, האופן בו גורש. על ידי הקהל וגם על ידי גורמים במועדון עצמו. אז איך פתאום יחזור כמשיח על סוס לבן?

שלכם,

שחר ילין – מנטור ומאמן מנטאלי בספורט.
הכותב הינו בוגר פסיכולוגיית ספורט ומכללת ICU בית ספר למנטורינג ולאימון אישי

לטיפים נוספים בלוג: sye-mentor.blogspot.co.il
לפניה ולעצה אישית: yellin_s@bezeqint.net