הורים מתערבים זה אסון. אבל מה קורה כאשר הקהל מתחיל להתערב בהחלטות המועדון? שחר ילין מסביר

טעות נפוצה ומשותפת להורים של שחקני כדורגל צעירים ומתחילים כמו גם לחלק מאוהדי קבוצות הכדורגל בארץ - הם מבלבלים את המושג של להיות מעורב בזה של להיות מתערב.

ברכה גדולה היא שהורים מעורבים בקריירה של הילד/ה שלהם. הליווי התומך, האוזן הקשבת, התפקיד של המבוגר האחראי, בהחלט מבורך. אותו כנ"ל לגבי אוהדי הקבוצות שדואגים להיות מעורבים במה שנוגע אליהם ישירות: עידוד, תפאורה, תמיכה, ערבי גיבוש, גב אמיתי דווקא ברגעים קשים.

אך אבוי כשהמילה מעורב הופכת למתערב. הורה שמתערב עלול לקלקל לילד/ה שלו את כל מה שנבנה בעמל רב. גרוע לילד/ה ובלתי נסבל מצד המאמנים. חציית קו אדום. מתערב מקצועית, ניהולית, חברתית. אסון לעתיד של הילד/ה. וכך גם אצל האוהדים המסורים שלנו הפזורים ברחבי הארץ. יש קהלים שתומכים, מעודדים ומעורבים בקבוצות "שלהם" ואפילו עושים זאת בטוב טעם. למשל אלה של מכבי תל אביב, קרית שמונה, מכבי חיפה לרוב, רעננה, כפר סבא והפועל חיפה גם, וכמובן שלא נשכח את הפועל קטמון ירושלים. תענוג.

ויש את הקהלים שמתערבים. רוצים פתחון פה, דורשים תשובות, ממאמנים ומפטרים אותם, קובעים מדיניות. לאלונה ברקת לקחו כמה שנים טובות עד שהצליחה "לאלף" את הקהל הדרומי שהיה ידוע בתובענות שלו ובתביעות שלו. מאמנים חששו להגיע לבירת הנגב בשל כך. היום הפך הקהל הבאר-שבעי למעורב, למוערך, מעודד, מלווה, תומך, מגלה סבלנות וסובלנות. בראבו. מאימת המאמנים הפכה באר שבע למוקד עלייה לרגל עבורם.

הלאה. קבלו גבירותיי ורבותי את הקהלים של הפועל תל אביב, מכבי נתניה, בית"ר ירושלים, בני סכנין לפרקים, כנ"ל בני יהודה והפועל פתח תקווה. מעורבות זאת מילה מוקצה מבחינתם. להתערב זה הלחם שלהם. תהרגו אותי אני לא מבין למה ומדוע. תורם? ממש לא. הורס? בטח. וכל חלקה טובה.

בואו נשים לב מה קרה וקורה למועדונים האלה מאז הבעלים הפכו לעושי דברם של וועדי האוהדים שלהם. בית"ר כבר שנים מדשדשת למרות שהיא כור ההיתוך של החברה הישראלית מבחינת ה- DNA של הקהל. הפועל תל אביב ממשיכה להיות הסיפור העצוב של ליגת העל או הבדיחה החמה בכדורגל אם תרצו. מכבי נתניה, למרות מתקן משובח, תנאים טובים וסגל איכותי נאבקת בתחתית בשנים האחרונות.

לפעמים אני חי בתחושה שהאוהדים האלה (שמתעקשים שנקרא להם אוהדים) הם בעצם גייס חמישי הפועל מטעם גוף אחר. אחרת אין הסבר איך הם מכוונים את קבוצתם להתרסקות קולוסאלית ותורמים במו ידם ופיהם לכישלון מתמשך.

בבית"ר ירושלים זאת לה פמיליה המיתולוגית שמשחירה את פני כל המועדון, בהפועל תל אביב הם אלה שמתיימרים להמליך מאמנים ולנשל אותם מטעמים שלא קשורים בכלל לכדורגל (תסכולים מהפוליטיקה אולי?), במכבי נתניה מדובר באותם אלו שעוזרים אולי לשלם משכורות לשחקנים, אך במקביל דורשים להטיל וטו איפה ומתי שנוח להם.

כל אלה הם בגדר מלכודת דבש לבעלי הקבוצה וכלפי השחקנים. ורק שלא יאמרו לנו שזה "קומץ לא מייצג". קומץ? אולי. לא מייצג את כולם? מייצג גם מייצג. ואנא, בלי השוואות לקהלים מליגות אחרות מארצות אחרות. לא רלוואנטי.

הפינה הקבועה: "במחשבה שנייה"
- עכשיו מבינים כמה חשוב היה שפיני היה ליד גיא גודס בשנה שעברה.
- דייויד בלאט מתחיל להגזים בחנופה ללברון.
- ניימאר השחקן הטוב בעולם זאת ידוע זה מכבר. הגדולה האמיתית שלו היא שהוא ידע לפנות את הבמה למסי כששיחקו ביחד. כי שניהם ידעו את האמת.

שלכם,

שחר ילין – מנטור ומאמן מנטאלי בספורט.
הכותב הינו בוגר פסיכולוגיית ספורט ומכללת ICU בית ספר למנטורינג ולאימון אישי.

לטיפים נוספים בלוג: sye-mentor.blogspot.co.il
לפניה ולעצה אישית: yellin_s@bezeqint.net