אי אפשר ואסור לעבור לסדר היום בנוגע לאלימות במגרשי הכדורגל. מה שקורה כאן בתקופה האחרונה צריך להדהד בראשים של כולנו ולהדליק נורת אזהרה אדומה. דבר אחד בטוח – כך זה לא יכול להימשך. מלחמות האוהדים (לא בלשון מליצית) גלשו מזמן מ"גיבורי אינטרנט" לקרבות פנים מול פנים. סכינים ופטישים, כסאות ואולרים, קרשים ולומים, אגרופים וציפורניים שלופות. מי היה מאמין?

ויש יותר מדאיג מזה. שזה קורה בליגות לנוער. הורים, מנהלים, מאמנים, שחקנים. עצוב וכואב.

אני מתקשה להבין מה חושב הורה של שחקן בזמן שהוא מקלל ומתפרץ כלפי מאמן. לא נתפס איך מתפתחת קטטה בין הורים של. מה שכן, אותו הורה חייב להבין שברגע שהוא עושה זאת, הוא משאיר צלקת לעד בנפש של בנו. חלקם גם לא יתאוששו מזה. במקרים מסוימים זה סוף פסוק לקריירה הקצרה של אותו שחקן והכל בגלל ההורה שלו. Lose- lose לכולם – לשחקן, להורה, למועדון. טיפשות או טמטום – תחליטו אתם.

בפתיחת כל עונת משחקים אנוכי נוהג להתלוות לאסיפות הפתיחה של קבוצות מחלקת הנוער עם הורי השחקנים. מבחינתי כאבא, לפני היותי מאמן מנטאלי, זה אחד המפגשים החשובים של העונה.

ברצוני לשתף אתכם כאן בחלק מ"עשרת הדברות" שאני נוהג להעביר להורים, כמו גם למאמנים עצמם. אנא קראו, גזרו ושמרו.

חשוב כהורים להבין/לדעת ש:
• ניצחון זה לא הדבר הכי חשוב.
• שיפור והתקדמות אישית זה העיקר.
• הסביבה(מאמן מול הורים) מעבירה מסר כפול (ביצועים מול תוצאות) .
• למידה והתנסות זה תהליך וחשובה התמיכה של ההורים.
• ספורט זה השקעה לטווח ארוך.
• ספורט זה לא כוכב נולד.
• בדרך יש עליות וירידות.
• כל שינוי (שנתון, מאמן, שחקנים) דורש הוכחה מחדש מצד השחקן.
• כל משחק הוא לא רק "משחק" בפני עצמו,,, אלא חלק מתהליך.
• הצבת מטרות – היא תהליכית – וזה העיקר!

חשוב כהורים לפעול כך:
• לא להעביר ביקורת שלילית על המקצועיות (הערה שלילית אחת מוחקת 50 הערות חיוביות!!!).
• יש לו מאמן שיעיר לו מקצועית.
• ההורה כן יכול להעיר (אפילו רצוי) על התנהגות לא ספורטיבית.

כהורים - איך להגיב כשמפסידים?
• לא לומר "לא נורא" כשמפסידים כי מבחינת הילד/נער זה כן נורא.
• לגלות אמפתיה - לשאול את הילד/נער איך מרגישים (מסבירים שטעויות זה חלק מהתפתחות).
• תמיכה פיזית\מילולית(ליטוף, חיבוק, טפיחה על השכם, להגיד מילה טובה).
• ליצור תקשורת עם הילד. לא לשמור על שתיקה ועל ריחוק.
• להדגיש את החיובי שהיה במשחק. תמיד יש!! (הפסד זה קשה אבל גם הזדמנות ללמידה ושיפור).
• לתת דגש שיש עתיד. מה שהיה נגמר.
• להכניס לפרופורציה.

אחרי המשחק –שיח הורים בבית – לשאול את השחקן:

• איך היה לך היום במשחק ?
• מה ניתן ללמוד מהמשחק למשחקים הבאים ?
• ספרו לו: במה הייתם גאים ...? ממה נהניתם...? מה למדתם ממנו...?
• ספרו לו על דברים חיוביים או שיספר הוא על חיובי
• הסבירו שהנאה לא קשורה לניצחון או הפסד.
• צריך וחשוב ללמוד ממה שקורה לקראת השגת המטרות
• לקיחת סיכון – זה התנסות ולמידה מקושי... ככה צומחים!!

ומי שלא יכול? שיישאר בבית. רק כך הוא יעשה הכי טוב עבור בנו/בתו. וזה הרי כל רצונו של ההורה, הלא כן?

הפינה הקבועה: "במחשבה שנייה"
- שמעון אמסלם התעורר. עדיף מאוחר.
- מתי מכבי ת"א (סל) תהווה אלטרנטיבה להפועל ירושלים?
- עד מתי לסטר תחזיק מעמד?

שלכם,
שחר ילין – מנטור ומאמן מנטאלי בספורט.

הכותב הינו בוגר המרכז לפסיכלוגיית ספורט - ספורטדוק
ומכללת ICU בית ספר למנטורינג ולאימון אישי

פייסבוק: שחר ילין - מאמן מנטאלי ומנטור ספורט.
לטיפים נוספים בלוג: sye-mentor.blogspot.co.il
לפניה ולעצה אישית: yellin_s@bezeqint.net