אחד הסממנים לכך שקבוצה נמצאת בתקופה לא טובה ולא משיגה את התוצאות המצופות ממנה, היא התמקדות בגורמים חיצוניים והכפשתם, במקום להביט אל תוך הפנימי שלנו, מה שנועד בעצם להסיט את האש והאחריות מאיתנו והלאה. משל הזנב מקשקש בכלב

מכבי חיפה זה לא שוס גדול בעונה הנוכחית, כמו כל השנים האחרונות. לא מובן איך מועדון שנותן למועסקים שלו את כל התנאים ההכרחיים להצלחה, מהפרט הקטן ביותר ועד לחשוב ביותר, לא מצליח להתרומם ולממש את הציפיות. כדי לשים את האצבע במדויק למה ומדוע, צריך לחיות ולהיות מעורב בנעשה בין כותלי המועדון, מה לעשות שלנו אין את הפריבילגיה לכך.

רוני לוי לא ישתנה כבר בגילו, זכות ששמורה לכל בן אנוש. ככה נבראנו. מאמן מכבי חיפה ידע תמיד לומר מה שצריך והקפיד גם לעשות ההיפך, לדעת לא לומר את מה שלא צריך. ואולם, לפחות בשני מקרים העונה, הייתה תגובתו של רוני לוי תלושה מהמציאות, שלא לומר מגוחכת.

המקרה הראשן נוגע להרחקתו של איתי שכטר, במשחק גביע הטוטו אם זכרוני אינו בוגד בי. שכטר ניהל מול השופט מונולוג של שחקן במגרש הקטרגל השכונתי ביום שישי אחה"צ תוך שימוש בתנועות ידיים שכונתיות וראה את הכרטיס האדום. ורוני לוי? לא מבין מה השופט רצה ממנו, מדוע נטפל אליו ולמכבי חיפה"?

המקרה השני היה השבוע במשחק נגד הפועל באר שבע. גליינור פלט נכנס עם הסטופקס של הנעל ישר אל תוך פניו של שוער באר שבע דודו גורש, שרק בנס יצא בלא פגע. הנינג'ה ההולנדי במיטבו. כשראיתי את הכניסה הפראית בשידור החוזר נשבע לכם שזה כאב אפילו לי. נגעתי בפנים כדי לוודא שאני הוזה. אמאל'ה. ורוני לוי? "אנחנו בכדורגל ולא בבלט. אני יוצא בהרגשה קשה ולא טובה". שוב טקטיקת הזנב מקשקש בכלב, עוד הפעם ניסיון להסיט את האש לכיוון אחר. אני דווקא זוכר מקרים מהעבר ששופט המשחק לא העניק לרוני לוי את השריקות שביקש בגין עבירות שנעשו על שחקניו, בין השאר היה נוהג לומר, "תגידו לי אתם, אם זה לא כרטיס אדום, אז מה כן?". ולא נוסיף.

פרידה מהרומנטיקה
"שמו לי שק של כסף". כך אמר פטר בוס, מאמנה החדש של מכבי תל אביב, לעיתונאי הולנדי בתשובה לשאלה "מה יש לך לחפש בישראל?" ותוך כך טרף את כל הקלפים.

אז נכון שמשפחת קרויף משולה למשפחת המלוכה ההולנדית ושהם אגדה מציאותית במדינת האורנג' החביבה. סביר להניח שכל מאמן בהולנד ירצה את קרבתו של יוהאן/ג'ורדי קרויף, משם הדרך תהיה סלולה ונוחה יותר להמשך הקריירה. אבל איך שלא נסובב את זה, בדיוק כמו שאמר "ההולנדי המעופף" לכתב שפנה אליו, הכל מתחיל ונגמר בגובה של הצ'ק. סמל? מחויבות? נאמנות? בגידה בערכים? לכבד חוזה והסכם חתום? בטח שזה חשוב ונכון. אבל רק עד שמציעים לך יותר במקום אחר.

בדיוק כפי שכל אחד מאיתנו(כמעט כל אחד מאיתנו) היה נוהג. כי בעידן של היום, הערכים והמחויבות נראים פחות טוב על סמל החולצה של הפועל/מכבי/בית"ר ונראים הרבה יותר טוב כשזה חתום על הסמל של חשבון הבנק.
ביי ביי רומנטיקה.

במחשבה שנייה:

1. יש מי בבאר שבע שמעקם פרצוף על עזיבתו של שרון מימר לכפר סבא? שלא ישכחו את התרגיל שהם עשו לאיזי. אפקט הבומרנג.
2. כמה זמן יחזיק מעמד חיים סירוטיקין מול סוללת שעריים?
3.  מתי דני פרנקו יקבל הצעה ממכבי "שימון" תל אביב?

שלכם,
שחר ילין – מנטור ומאמן מנטאלי בספורט.

הכותב הינו בוגר פסיכולוגיית ספורט
ומכללת ICU בית ספר למנטורינג ולאימון אישי

פייסבוק: שחר ילין - מאמן מנטאלי ומנטור ספורט.
לטיפים נוספים בלוג: sye-mentor.blogspot.co.il
לפניה ולעצה אישית: yellin_s@bezeqint.net