שחר ילין בטור אישי נוסף, הפעם על יואב כץ, לוי וגוטמן וכמה תובנות על ליגת העל

אליה וכץ בה
יציע העיתונות, יום שני בשבוע. באולפן יושב יואב כץ. העוף המוזר של הכדורגל הישראלי ממשיך לתת לכולם לגחך עליו בעקיפין ובמישרין, רק בגלל שזה לא מזיז לו, אפילו מצחיק אותו. שהם ימשיכו לנבוח, הוא בוודאי לוחש לעצמו, השיירה שלי ואני נמשיך לעבור.

את בוני גינזבורג זה שיגע איך שיואב לא משתגע מהשאלות של שרף והקוף. "זאת העבודה שלהם, זה בסדר, אין לי בעיה עם זה" ענה לו הדוד מאמריקה. ג'נטלמן כבר אמרנו? בוני לא הרפה וניסה להסביר לכץ מדוע המנהל המקצועי (במידה ויהיה) הוא ורק הוא זה שצריך לקבוע מי יהיה המאמן, מה שיבטיח שקט במערכת. יואב כץ שמע בנימוס וענה לו בשקט אך בקול ברור ש"לא משנה מה ומי יהיה, בעלי תפקידים בתוך ארגון צריכים לדעת לעבוד אחד עם השני כצוות. כך אני מצפה מהם". בוני לא הפנים והמשיך בשלו, אך אם היה לוקח אוויר וחושב על מה שיואב כץ אמר, בוודאי היה מוחא לו כפיים. כי בינינו, איזו טובה יכולה לצמוח מכך שמנהל מקצועי יבחר מי יאמן תחתיו (הבהרה: ג'ורדי קרויף לא מנהל מקצועי), חוץ מהעובדה שהם יכסו אחד על השני וישמרו איש על רעהו, יהיה אשר יהיה? תקראו לזה הפרדת רשויות על פי יואב כץ, אם תרצו אולי סוג של הפרד ומשול, אבל ככה עובדים בארגון, גם אם קוראים לו קבוצת כדורגל. כי ממדיניות של קוצי מוצי ושמור לי ואשמור לך לא צומח כלום. ובסוף זה גם נובל.

היפה והמרנין בכל זה שיואב כץ, במקום לבחור להיות פופוליסטי ואהוד, נשאר נאמן למטרות שהציב לעצמו ולא נותן לרעשי רקע טורדניים דוגמת יושבי היציע, להסיט אותו מהדרך שלו. מיקוד שליטה במיטבו. מוסר השכל ומקור השראה למנהלים/מאמנים/שחקנים. ברבו.

ובינתיים, אצל גוטמן ולוי בגן וולפסון
ויש כמובן גם את הדוגמא ההפוכה. הרי ברור לכל בר דעת שציוות של גיא לוי ואלי גוטמן יכול היה להיות ליהוק מצוין. שני מוחות כדורגל איכותיים שאוהבים ללמוד ולהתחדש ולכל אחד יש ברזומה את הקבלות שלו, מי יותר ומי פחות.

ד"א, אני באמת מאמין שאלי וגיא דיברו אמת כשאמרו שהם יכולים ורוצים לעבוד ביחד, כל אחד מסיבותיו הוא. כנ"ל לגבי אמיר "המחריש" כבירי שיודע גם בעסקיו האחרים לצוות מוחות פוריים לעבודת צוות משותפת.

אלא שבתקשורת הרחבה סברו אחרת. איפה שלא הצצנו נוכחנו לדעת שאף אחד, כל אחד מסיבותיו שלו, לא מעניק סיכוי לחיים המשותפים של אלי וגיא. כולם העמידו סטופר ושעון חול מעל העננים האפורים של וולפסון. חלק מ"הפרשנים" אפילו לגלג (כפי שעושים דרך קבע) על השניים, אחרים התבדחו על חשבונם.

ושלא כמו יואב כץ, שנאמן לאמת שלו ולדרך שלו, שלא סופר, לא שומע ולא מתרגש מהברברת שבתקשורת, הצמד אלי וגיא הפכו משנתם ועמדתם ויישרו קו עם נבואות הזעם שהמטירו עליהם "אנשים טובים" שמשום מה נותנים להם מקלדת או מיקרופון.

ושלא כמו יואב כץ "המוזר", הלכו השניים אחרי שובלי הארס שנזרעו סביבם עד שלבסוף גם הם שכנעו את עצמם והאמינו שהם לא יכולים לעבוד ביחד.

דוגמה מאלפת לדיבור שיוצר והופך למציאות. ואפס מיקוד שליטה עצמי.

במחשבה שנייה:
1. יש תחושה לא מובנת שבהפועל באר שבע הזמינו כבר במה לחגיגות האליפות. טעות!
2. השאלה היא אם אליניב ברדה יקבל גם הזמנה להצטרף לחגיגות. עוד טעות.
3. הגב' מרים פיירברג היא רה"ע נפלאה ואשת חייל עבור העיר נתניה, רק דבר אחד עליה לשפר ובאופן בהול: לדעת לבחור את אלה "המקורבים" לה ושלוחשים על אזנה.

שלכם,
שחר ילין – מנטור ומאמן מנטאלי בספורט.

הכותב הינו בוגר פסיכולוגיית ספורט
ומכללת ICU בית ספר למנטורינג ולאימון אישי

פייסבוק: שחר ילין - מאמן מנטאלי ומנטור ספורט.
לטיפים נוספים בלוג: sye-mentor.blogspot.co.il
לפניה ולעצה אישית: yellin_s@bezeqint.net