לרוץ לספר לחבר'ה

שחר ילין בטור נוסף, הפעם על הדרך בה צריך להתנהל אחרי הישג ספורטיבי, גם אם מדובר במדליה

אולי זה קצת היה גדול על משה פונטי. עד הארד של ירדן ג'רבי לא שמענו ממנו כלום ולא הבחנו אפילו בצל צילו. איזור הראיונות היה מוקצה מבחינתו. נימוקים על חוסר ההצלחה עד אז היו מחוץ לתחום. והנה ג'רבי מביאה לאימא מדליה וישר קופץ לו הפונטי. ברגע אחד יוצא כל ה"אכלו לי, לקחו לי, שתו לי". ואחר כך הגיע נאום ה"אני ואני ואני". בשביל מה?

והמאמן שני הרשקו. לא יהיה הוגן לומר שהוא נבנה על ובזכות ירדן ג'רבי. זה נכון שלא שמענו על הישג יוצא דופן שהמאמן הרשקו עשה עם ג'ודוקא אחרות, אבל לטנגו צריך שניים ואפשר להניח שכמו שהרשקו נבנה בזכות ירדן, כך המדליסטית הטריה נבנתה בזכותו. חיבור שעשה טוב לשניהם והיה מותאם עליהם. בינגו. הרמוניה. סימביוזה של פעם בחיים. אבל כמו הבוס שלו, האיש והפונטי, גם הרשקו איבד את זה קצת. עף על עצמו טו מאץ'.כשצפינו בחגיגות הבלתי נגמרות ובראיונות שרדפו אחד אחר השני, כשאדי השמפניה באוויר, שאלתי את עצמי מה עובר עכשיו על לינדה בולדר? הג'ודוקא ההולנדית החביבה, שעשתה עלייה לארץ ישראל והחליפה את המגן דוד באורנג' ההולנדי, ישבה בחדרה בכפר האולימפי, ניסתה להכין עצמה ליום הגדול שלה על מזרן הג'ודו וראתה איך המאמן שלה, מאמן הנבחרת (!), נשאב אל עוד מיקרופון ועוד פוטו ועוד ראיון מצולם. אדוני המאמן, אתה הוא זה שאמרת בראיונות ש"עבר ועתיד זה לא חשוב. רק ההווה חשוב". צודק. אבל כנראה שלזכייה במדליה אולימפית יש חוקים אחרים. כי ההווה באותה נקודת זמן היה להיות עם בולדין, להדריך, לתמוך, להכין, להיות שם עבורה. לך תתווכח עכשיו שזה מה שהיה חסר לה כדי לעשות עוד ניצחון. עוד מדליה.

ומה היה לו לומר לאותו שני הרשקו אחרי ההפסד של בולדין בבית הניחומים, זאת לאחר שצלחה 3 סיבובים בדרך לשם? "מבחינתי כרגיל, אם אין מדליה זו לא הצלחה", כך אמר המאמן שרק יממה קודם לכן הריח לראשונה מדליה אולימפית מקרוב. שכח מאיפה בא ומי הביאו. ובכלל, מה אמורים לחשוב עכשיו כל אלה שלא זכו במדליה? נאמר זאת כך בתקווה שגם הרשקו יבין: אין כישלון – יש משוב. ובקרה. וחישוב מסלול מחדש. לא נולד הספורטאי שזכה בהישג טרם ניסה פעם, פעמיים ועשרים פעם. בקיצור, מוטב ולא היה נאמר.

בספרו האדיר של מאמן הכדורסל האגדי פיל ג'קסון, 11 טבעות (NBA), הוא מספר על רד הולצמן, מאמנו בניו יורק ניקס, בה שיחק בצעירותו. מקור השראה עבור פיל יותר מכל אחד אחר. וכך כתב בספרו: "בסיום אחד משחקי הפלייאוף החשובים שלנו בסדרת הגמר, נשאל המאמן על ידי העיתונאים בסיום המשחק: 'מה הדבר הראשון שאתה הולך לעשות עכשיו? איך תחגוג?'. המאמן לא חשב יותר מעשירית שנייה וענה 'אני פשוט נכנס לרכב שלי, נוסע הביתה, נותן לאשתי סלמה נשיקה על הלחי, יושב לאכול את ארוחת הערב הנפלאה שהכינה לי וא"כ הולך לשתות כוסית טובה של וויסקי בסלון ומדליק סיגר טוב'". העיתונאים לא וויתרו ושאלו את המאמן שכולם חיכו למוצא פיו, "וכיצד היית נוהג אם הייתם מפסידים היום? מה אז היית עושה?". המאמן שוב לא המתין יותר מעשירית שנייה, הביט בפליאה על השואל וענה: "הייתי פשוט נכנס לרכב שלי, נוסע הביתה, נותן לאשתי סלמה נשיקה על הלחי, יושב לאכול את ארוחת הערב הנפלאה שהכינה לי וא"כ הולך לשתות כוסית טובה של וויסקי בסלון ומדליק סיגר טוב".

להתראות בטוקיו.

במחשבה שנייה:
1. ובקצרה: צאו ולמדו מאורן סמג'ה. גם מדליסט כמתאבק וכמאמן – וגם ג'נטלמן.
2. אוי הפועל פ"ת. כנראה שיוסדרו העניינים ותפתחו את הליגה כסדרה, אך אוי לו למועדון שזקוק להמלצת רה"ע בפני הבקרה התקציבית.
3. הפועל תל אביב 2016/17: גביע הטוטו עם 2 מחליפים על הספסל. הם פשוט לא קולטים.

שלכם,

שחר ילין – מנטור ומאמן מנטאלי בספורט.

הכותב הינו בוגר פסיכולוגיית ספורט
ומכללת ICU בית ספר למנטורינג ולאימון איש
י

פייסבוק: שחר ילין - מאמן מנטאלי ומנטור ספורט.
לטיפים נוספים בלוג: sye-mentor.blogspot.co.il
לפניה ולעצה אישית: yellin_s@bezeqint.net
 

תגובות

+ הוסף תגובה
1
בול מדויק
(היי: 15:42 15-08-2016)

סקר דאבל פס

איזה קבוצה תעפיל לליגה לאומית בסיום העונה?