לאחר סאגה ארוכה, החליט לפני שבועיים בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל כי הפועל פתח תקווה תישאר עונה נוספת בליגת העל. משום מה, החליטה הפועל כפר סבא, שלא לערער על ההחלטה השנויה במחלוקת של בית הדין.

לעניות דעתי, לו הייתה מערערת הפועל כפר סבא לבית משפט המחוזי, לא מן הנמנע שערעורם היה מתקבל ובית המשפט היה הופך את ההחלטה, כך שכפר סבא הייתה עולה ליגה, והפועל פ"ת הייתה מוצאת עצמה בליגת המשנה.

לטובת מי שלא מבין את המטרייה, בואו נעשה קצת סדר בקצרה.

הרשות לבקרה התקציבית, הלוא הוא הגוף שכשמו כן הוא משמש כגוף המבקר את תקציבי קבוצות הכדורגל בליגת העל והליגה הלאומית. הוא שואב את סמכויותיו מתקנון בקרת תקציבית של ההתאחדות. הרשות קיבלה החלטה כי בשל אי עמידה בתנאי הסף לרישום הקבוצה (לא נמצאו ערבויות מתאימות), תרד הפועל פ"ת לליגת המשנה, והפועל כ"ס תעלה לליגת העל, לאחר שתעבור את תנאי הבקרה.

על החלטה זו, הגישה הפועל פ"ת בקשת רשות לערער וגם לאחר שבקשתם התקבלה, לא מצא המועדון הפתח תקוואי ערבויות מתאימות ומשך חזרה את הבקשה.


משום מה, כפ"ס החליטה למשוך את העתירה. היו"ר אמיר לובין. (צילום: אסף כרמי).


יממה לאחר מכן, לאחר שכבר נמצאו ערבויות, הגישה הפועל פ"ת בקשה נוספת, אשר נדונה בפני בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל, שפסק כפי שכבר כולם יודעים כי הפועל פ"ת תישאר בליגת העל.

חוק הספורט קובע בסעיף 11 כי:

"הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט".
היינו, חוק הספורט מגביל את זכות הערעור לפני בית המשפט, בענייני משמעת, כלומר, שבעניינים שאינם ענייני משמעת, הייתה פתוחה בפני הפועל כפר סבא הפנייה לבית המשפט האזרחי.
משהגענו למסקנה כי לבית המשפט ישנה סמכות לדון בערעור נבדוק מה היה סיכוייו של ערעור שכזה.

בפתח החלטת בית הדין, כתבו הדיינים:

"בפנינו החלטה שאינה קלה כלל ועיקר משום שמשמעותה, אם לא נעתר לערעור, ירידה לליגה נמוכה של מועדון ותיק- הפועל פתח תקוה". (ההדגשות אינן במקור)

כלומר, כשבאו הדיינים לקבל החלטה, אחד השיקולים שעמד לנגד עיניהם, כי מדובר ב"מועדון ותיק". אשר על כן, ניתן להבין כי לו היה מדובר במועדון כמו הפועל הרצליה, בני סכנין או כל מועדון אחר שאינו "ותיק", יכול שהייתה מתקבלת החלטה הפוכה.

נראה כי טעה בית הדין כששם לנגד עיניו את שם המועדון בבואו לקבל החלטה. בית הדין אמור וצריך להיות מונחה על פי תקנוני ההתאחדות לכדורגל, ולא שיקולים זרים שקשורים למספר השנים שהמועדון קיים.

עוד טעה בית הדין כשכתב בהמשך ההחלטה "יש לציין כי מדובר באיחור קל של יום אחד בלבד ובנסיבות המיוחדות של המקרה יש לתת משקל לעובדה זו".

לא בכדי, נקבעו בתקנונים זמנים ומועדים ברורים, בין היתר, להגשת המסמכים לרשות לבקרה תקציבית. המועדים נקבעו על מנת שסדר ייעשה, ולמנוע מצב של בוקה ומבולקה במסדרונות ההתאחדות. מי שלא עומד במועדים שנקבעו, עליו לשאת בתוצאות הנובעות מכך.

בית הדין קבע כי יום אחד הינו "איחור קל", ויומיים? היכן הגבול? הגבול צריך שיהיה, המועד הקבוע בתקנון, אחרת הפירצה הקטנה הזו שפתח בית הדין, יגרום לכך ש"איחורים קלים", ייחשבו ללגיטימיים והמועדים הקבועים הינם בגדר המלצה בלבד.

למען הגילוי הנאות, גם אני, לא פעם, טענתי בפני בית הדין כי יש לסטות מן התקנון ולקבל החלטה על אף האמור בתקנון. אך כל מקרה לגופו ונדמה שהמקרה דנן, אינו נמנה בגדר אותם מקרים בהם יש לסטות מן האמור בתקנון.

לא מן הנמנע שבית המשפט, שאינו מבין בפוליטיקה של מסדרונות ההתאחדות, ואמור לפחות, לקבל החלטה ראציונלית וללא שיקולים נלווים, היה הופך את החלטת בית הדין העליון והיה פוסק כי הפועל כפר סבא תשחק בליגת העל.

לסיום יצוין במאמר מוסגר, כי טוב לו בית הדין של ההתאחדות ייצמד לתקנון ההתאחדות ויפסוק על פיו שהרי אם לא כך, הוא מרוקן אותו מתוכן ויגרום גם לאי אחידות בפסיקותיו, וזאת על אף שתקנוני ההתאחדות מיושנים ופרימיטיביים, אבל על כך אפרט במאמר הבא.


הכותב הינו מבעליו של משרד עורכי הדין אונגר-דניאל המתמחה, בין היתר, בדיני ספורט וייצוג שחקנים ומועדונים. http://www.udlaw.co.il/index.html