אשתקד הגיעה מכבי יפו עד למשחק ההצלבה מול נציגת הליגה הלאומית. העונה הקבוצה מתקשה, מגמגמת ומקרטעת. האוהדים, שמתקשים לקבל את הבינוניות שאחזה בקבוצה, חוששים מהסתבכות בתחתית. רז זהבי בוחן מקרוב את ההידרדרות הבולגרית המדאיגה

במכבי יפו רשמו לאחרונה עוד היסטוריה שלילית. מעבר להפסד המשפיל בנתיבות וההדחה מהמשך משחקי הגביע, זו הייתה גם הפעם השלישית מתוך 9 משחקים העונה שהקבוצה סופגת שלישייה. נתון כזה לא זכור ביפו מאז הקמת הקבוצה לפני 3 שנים.
אשתקד, למרות עונה לא יציבה, הבריקה יפו במשחקי הפליי-אוף ונכנעה רק במשחקי ההצלבה להכח נציגת הלאומית. העונה נראים העניינים ביפו הרבה יותר יגעים, עייפים, נטולי ברק, ריגושים והכי חשוב כסף.
בראש ובראשונה זה מתבטא ביציעים. חלק מהקהל שהיה רגיל להצלחות ושחקנים אטרקטיביים החל להדיר את רגליו ממשחקי הקבוצה. אמנם במונחים של ליגה א' יפו עדיין נחשבת לקבוצה שמביאה קהל, אבל עבור המונחים שיפו הרגילה אותנו בעבר מדובר בפירוש בקהל שמצביע ברגליים (דוגמאות: 100 איש בנתיבות, 400 איש במשחק מול בית"ר כפר סבא).
ככלל, ביפו מודים כיום בפה מלא שאלמלא אילן אלפסי, הנחשב לעמוד התווך הפיננסי של המועדון, היה קשה להם לקום מהקרשים לנוכח העונה הבזבזנית אשתקד.
הבינוניות של יפו בולטת במיוחד מול המשך השעטה של קטמון. שני מועדונים שמנוהלים ומתקיימים בזכות הקהל. רק שכאן גם נגמרת ההשוואה. בעוד שבקטמון משלמים האוהדים בכל עונה כ-1000 שקלים דמי חבר, ביפו שילמו האוהדים סכומים זהים אך ורק בתקופת הקמתו מחדש של המועדון.
שלא תבינו לא נכון. אנשי הניהול והחוגים הקרובים ליפו אינם אדישים כלל. כל הפסד שם נלמד ונותח לעומק. מצד אחד הקבוצה רחוקה רק 6 נקודות מהמקום הראשון, ומאידך רוב הדיבורים כיום ביפו הם על 2 הנקודות בלבד שמפרידות בין הקבוצה לבין הקו האדום

עונה פיננסית? אילן אלפסי במרכז (צילום יוסי דוסנטוס)

אשתקד שברה יפו שיאי החלפת מאמנים בליגה. בין היתר עברו שם עופר פביאן, עופר ראובן ומשה אוננה, שלקראת סוף העונה חוּזק בגבי בורשטיין. העונה קיבל בורשטיין בלעדיות על המושכות. בקבוצה מדברים על שקדנות והשקעה מצדו, אבל במקביל גם על חוסר בניסיון ובסמכותיות. יותר מדי תיאוריות, פחות תאכלס.
קבוצות שמגיעות לשחק מול יפו עדיין חוששות, אבל גם מגלות מהר מאוד שמדובר בקבוצה בינונית ופגיעה. מבט קצר בתקציר משחק התבוסה בקריית מלאכי מעמיד את כל מערכי הקבוצה באור מגוחך לנוכח שערי חובה שגם במשחקי ילדים לא סופגים (השער השני החל ליד השוער של מלאכי והסתיים מאחורי גבו של קוז'קרו מבלי ששחקני יפו נוגעים בכלל בכדור).
למרות התמונה העכשווית העגומה והמשעממת, לא הכל שחור ביפו. אם הסגל הקיים יצבור ניסיון וביטחון וישמור על צביונו גם בעונה הבאה, ליפו בפירוש יש עתיד (לצערה מחלקת הנוער שלה לא מייצאת עדיין שחקנים רבים לבוגרים). מאידך, חלילה המשך נסיגה חייב להוביל את המערכת להחתמה מהירה של לפחות שני שחקנים מנוסים ואיכותיים, כדי למגר את החשש הקיים מהסתבכות קשה בתחתית.
בכל זאת מדובר במועדון חשוב ואטרקטיבי שעשה צעדים ענקיים קדימה וכל צעד לאחור עלול להיתפס כאסון ספורטיבי ולהחזיר את המנגנון לימים החשוכים שלו.