חדרה ומרמורק עלו לליגה הלאומית ועכו ור"ג רוצות ליגת העל אבל חוטפות בראש. שחר ילין בטור אישי

הפועל חדרה והפועל מרמורק העפילו לליגה הלאומית, זאת מהצפון והאחרת מהדרום. ברכות. העולה הנוספת תיקבע בתום פלייאוף מתיש וארוך. גם הפועל חדרה וכמוה הפועל מרמורק, שתיהן נושאות ריח של נוסטלגיה ומחמם את הלב לדעת שגם לאחר הרבה שנים שחונות יש מועדונים שמרימים ראש וחוזרים לקדמת הבמה. פעם נוספת הוכח שהשם והמסורת משחקים תפקיד. ואולם זה יכול להיות על תנאי.

כי השאלה הבאה היא לאן מכוונים בחדרה ומרמורק בעונה הבאה ובשנים הבאות? בל נשכח שמדובר במעבר מליגה חובבנית לליגה חצי מקצוענית ואני לא מדבר על הסגל שיבנה והתקציב שינופח מן הסתם. אני מכוון למעטפת ולתשתיות ולתפיסת הניהול וההתנהלות. אלה וקודם כל אלה יצקו יסודות בריאים להמשך. וחלק מרכזי מהמעטפת מדבר על התנאים. כן, של השחקנים מן הסתם אולם גם שלנו, האוהדים. בדיוק כמו רובכם גם אנכי צפיתי במשחק העלייה של הפועל מרמורק ולא יכולתי להתעלם מהנראות של המגרש. זה לא מגרש כדורגל חברים, בטח לא מתקן ראוי. הגדר הלא יציבה, החומות מבטון אפור ומיושן, הברדק מסביב, הקפיצות והחיבוקים של איל גולן ושינו זוארץ בשולי המגרש ליד דגל הקרן, איכות הדשא(זה דשא???), השילוט הפרימיטיבי. כאילו הזמן עמד מלכת לשלושה/ארבעה עשורים. את השידור שהיה מהמגרש בחדרה לא ראיתי אולם אקח הימור שההבדלים לא גדולים. איך אמר לי חבר שקפץ לביקור תוך כדי, "לא הייתי נותן לפרות לעלות על כזה דשא". ולא נוסיף.

אז לקראת העונה הבאה שבעצם כבר החלה, חשוב על קברניטי המועדונים להבין שבטרם הם מנפחים תקציב וחותמים חוזים ובונים מגדלים של תקווה – צריך להתחיל מהבסיס. מהתשתיות. מהתנאים. מחוויית הצפייה במגרש ובטלביזיה. כי לא בטוח שהטריק של הנוסטלגיה והמסורת יעבוד עוד פעם.

שמענו רינונים על החוסר הוגנות של קריית שמונה בשלב בפלייאוף ושמענו את ההצהרות וההתחייבויות של ראשי הקבוצות שסיימו את העונה ש"נעשה הכל ונגלה ספורטיביות ונתייחס ברצינות לכל משחק". מבחינתי ההצהרות ריקות מתוכן ולו רק בגלל שזה לא רלוונטי. כי קבוצה שתלויה בחסדיה של קבוצה אחרת, מוטב לה להביט על עצמה ורק על עצמה. מה שאני באמת לא מבין ולא מסוגל לנסות להבין זה את שתי התבוסות המפוארות שנחלו בשבת האחרונה הפועל עכו והפועל רמת גן. הראשונה הייתה זקוקה לניצחון כדי להעפיל לליגת העל, האחרת כדי לשמור על סיכויי העפלה. ובסופו של יום שתיהן סופגות חמישייה משפילה. כל אחת לחוד, לא ביחד. חובבנות וחוסן מנטלי שבעצם לא קיים. שתיהן לא ראויות לליגת העל. נקודה.

במחשבה שנייה:
1. מדוע כדאי לשרון מימר להעביר ביקורת על האקסית שלו הפועל כפר סבא? מיותר.
2. הפעם כולנו בשביל ג'יג'י בופון.
3. איפה תיעצר ההידרדרות של שימון ודייויד?

שלכם,

שחר ילין - מנטור ומאמן מנטאלי בספורט.

הכותב הינו בוגר פסיכולוגיית ספורט
ומכללת ICU בית ספר למנטורינג ולאימון אישי

פייסבוק: שחר ילין - מאמן מנטאלי ומנטור ספורט
לטיפים נוספים בלוג: sye-mentor.blogspot.co.il
לפניה ולעצה אישית: yellin_s@bezeqint.net