אלי גוטמן הוא מאמנה החדש של מכבי חיפה. שחר ילין בטור אישי על הבחירה והעתיד של הירוקים

מכבי חיפה הודיעה כי אלי גוטמן מונה למאמן החדש של הקבוצה. איני יודע מה השיקולים לבחירתו ע"י יענקלה שחר, אני כן מניח שהפיאסקו של המאמן הלאומי בנבחרת ישראל ובהפועל ת"א לא הפריע ליענקל'ה לקבל ההחלטה. זכותו המלאה וכמובן איחולי הצלחה לפרשן המחויך של ערוץ הספורט. אפרופו עבודתו כפרשן, אני משוכנע כי כל הגיג וניתוח שגוטמן העביר בצורה משכנעת וידענית על מכבי חיפה במהלך השנה האחרונה יעמדו עכשיו למבחן המציאות. כי לדבר עם חליפה במקום ממוזג זה דבר אחד ולהיכנס לטרנינג של המאמן על הקווים בסמי עפר זה סיפור אחר. גוטמן חולם בירוק עוד מהיום ששימש מאמן מתחיל והיה עוזרו של שלמה שרף באותו המועדון - ועכשיו החלום שלו הופך למטרה – להצליח איפה שקודמיו כשלו. יהיה מעניין לעקוב.

בכלל, כדאי לשים לב לאופן בו בוחרים יו"רים במאמן זה או אחר. רובם מעדיפים ללכת אל מה ומי שמוכר בביצה המקומית. מעולם לא הצלחתי להבין מה מניע יו"ר להחתים מאמן מוכר שעבר במספר מועדונים וקבוצות. מדוע נהוג לחשוב שמה שלא הצליח שם יצליח פה? בואו ונראה איזה קבוצות הצליחו כאן בעשור האחרון? מכבי תל אביב שהלכה על ג'ורדי, הפועל באר שבע שהלכה על בכר, הפועל חדרה שהימרה על ניסו אביטן. איזי שירצקי גם אוהב לחשוב מחוץ לקופסה ועשה זאת עם בן שמעון, בכר, בן זקן וסילבס. הפועל כפר סבא ובית"ר עשו דברים יפים עם שרון מימר. בית"ר עשתה זאת גם עם אותו בן זקן ולפניו עם דראפיץ'. ויש עוד דוגמאות.

אז נכון שבמכבי חיפה ניסו גם צוות הולנדי ומאמנים זרים בין לבין, אולם כל מינוי והחלטה הייתה שקופה וידועה לכל עוד בטרם. לא הייתה בשורה אמתית. אין חשיבה ואומץ ובעיקר הבנה לנסות משהו אחר, מאמן "שונה" עם משב רוח מרענן. ממש כמו מכבי תל אביב כדורסל, חוזרים תמיד אל מה שמוכר. אז מה הפלא שזה נכשל פעם אחר פעם אחר פעם?
או כפי שהיטיב לומר זאת אלברט איינשטיין "אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות."

יש דיבורים על סופה של ליגת האלופות. וכשיש דיבורים זאת רק שאלה של זמן עד שמהלך זה ייצא לפועל. ומה הפלא? ישבו קברניטי המועדונים הבכירים של הספורט הפופולארי בתבל והביטו זה עשור ויותר על האחות הקטנה מהכדורסל. למדו, דגמו, עכשיו עושים העתק הדבק. כולנו זוכרים את האיומים של פיב"א שהזהירו חדשות לבקרים מה יקרה אם מועדוני כדורסל מובילים יקימו ליגה משלהם. אז איימו. בסוף התקפלו והתיישרו. היום היורוליג זה מפעל לעשירון העליון בלבד. מכבי ת"א יכולה לאבד אליפות בארץ שנה אחר שנה ועדיין תהיה ב"ליגת האלופות". הפועל ירושלים יכולה לעשות אליפויות להביא את אורי אלון ועדיין להישאר בליגה של הקטנות. חונטה סגורה. ואותי, אם להיות גלוי, זה תמיד החליא. איפה הספורט? איפה השוויון? איפה הקסם? ומה עם תקווה למועדונים קטנים?

והכואב מכל הוא שאין מה לעשות. לך, לכם ולי ולפשוטי העם זה לא מובן ולא מתקבל על הדעת. אולם מי שקובע בסופו של יום הם המועדונים הגדולים ומבחינתם זה צעד מתבקש. כי מבחינתם, מדוע שקבוצות "קטנות" יתפרנסו וימקסמו רווחים על חשבון ובזכות "הגדולות"?

ואם כך פני הדברים, אני מעדיף את "השחיתות" של קברניטי פיפ"א/אופ"א, כי הם לפחות דואגים שם לקבוצות ולנבחרות הקטנות. מבנה ליגת האלופות, ליגת האומות החדשה, הגדלת הנבחרות ביורו ובמונדיאל.
סוף עידן התמימות קרב ובא וחבל שכך.

במחשבה שניה:
1. עוד מאפקט קלינגר - לאן נעלם מושיקו חוגג?
2. האם הפועל באר שבע מסוגלת לחזור לעצמה?
3. הסכם היסטורי בעלויות השיטור במשחקים – ניצחון ראשון לשינו זוארץ.

שלכם,

שחר ילין – מנטור ומאמן מנטלי בספורט.

הכותב הינו בוגר פסיכולוגיית ספורט, מאמן NLP
בוגר מכללת ICU בית ספר למנטורינג ולאימון אישי

לטיפים נוספים בלוג: sye-mentor.blogspot.co.il
לפניה ולעצה אישית: yellin_s@bezeqint.net
פייסבוק: שחר ילין מאמן מנטלי.