לעשות מהלימון לימונדה

עונת הקורונה היא לא עונה רגילה. אתה בקושי יודע מתי היא תתחיל, אתה לא מתי תסתיים, אם תסתיים. אתה גם לא יודע מתי תהיה ההפסקה הבאה. לוחות זמנים הם המלצה בלבד, וכמות המשכורות בעונה כזו היא לא מדע מדויק

לעונת קורונה לא מתכוננים כמו עונה רגילה, כי היא לא עונה רגילה. לא באורכה, לא במתכונתה, לא באפשרויות הכלכליות והקהילתיות שלה. כלום. זו עונת זום לצורך העניין. רובנו נצפה בה בעניין באמצעות המסכים, ולפעמים גם זה לא.

מי שלא נערך נכון - יאכל אותה. מי שידע מה לעשות - מקבל יתרון חשוב.

אורך העונה

טעות לחשוב שבעונה הזו יהיו 22 משחקים. יהיו בה 16 ועוד 6. כלומר, מי שיגיע לפלייאוף העליון, ישחק עונה חדשה של 6 משחקים ומי שיסיים ממקום שלישי ומטה בבית שלו, ייתכן וסיים את העונה כבר אחרי העונה הסדירה, בין אם היה בפער גדול מדי מהתחתית או בין אם היה בפער גדול מדי מחוף מבטחים - רק כי מדובר בפלייאוף שגורר איתו את הניקוד מהליגה הסדירה.

אתה לא יכול לדעת מראש שזה מה שיקרה, אבל כשתדע - כל מה שתכננת לעשות, ישתנה. שחקנים ייחתכו, קבוצות יעברו למתכונת חירום. המגמות יתבהרו מהר מאוד, אולי בתוך חודש.

ליגה קצרה של 16 משחקים או 48 נקודות בקופה, היא ליגה שאין בה אפשרות לטעות. מי שבנה קבוצה לעליה, אבל קבוצה חדשה לגמרי, לא יכול לחכות עד שהיא תתחבר. הסגר השני הפסיק את ההכנות הראשוניות, והרה הכנות בשבועות האחרונים הן על כרעי תרנגולת.

קבוצה לא מחוברת - בפרט אם יש בה כוכבי על - היא מתכון לצרות. מי שהשקיע, ידו קלה על ההדק. קבוצות שעשו מחנות אימונים בתחילת ספטמבר שמו את כספם על קרן הצבי. היום השהייה בחדרי ההלבשה מוגבלת ולפעמים אסורה, המגע מינמלי, והחיבור במגרש מחייב השלמה דרך החיבור החברתי, שהתמסמס. אתם תמהרו לגלות קבוצות עתירות כוכבים מתקשות בפתיחת העונה, ובעלים שימהרו לרענן סגלים ולהעמיק עוד יותר את הדיסקונקשן. קבוצה שתפתח טוב את העונה, במיוחד בסשן של שלושה משחקים בתוך שבוע - כבר בפתיחה - תקבל מקדמה רצינית בשאיפות שלה.

סגלים

בעונה רגילה קבוצה זקוקה ל-20 עד 22 שחקנים בסגל. השניים הנוספים הם כדי להשלים סגל, לא יותר משחקני אימונים שלא יראו מגרש. כמות גדולה מדי של שחקנים בקבוצה משבשת את ההירכיה, ולפעמים יוצרת בעיות אגו. החלפת הרכבים סיטונית היא מתכון להתמרמרות, וכמובן לאי אחידות ברמת המשחק. אבל זו לא עונה רגילה. בעונת קורונה צריך סגל של 25 עד אפילו 30 שחקני סגל, וזה בלי סיוע ממשלתי ובלי קהל ובלי יכולות כלכליות בסיסיות.

הסיבה: צפיפות משחקים כדי להספיק כמה שיותר, בוודאי לאחר שהעונה מתחילה באיחור של חודש וחצי, וגם חשש שהעומס ייתן אותותיו בפציעות שלא לדבר על הקורונה שעלולה להשבית שחקנים. אבל זה לא מספיק. הסגל צריך להיות מאוזן. הפער בין השחקנים הבכירים למחליפים חייב להיות קטן. שכל שחקן בסגל גדול יידע שהוא יכול לשחק בכל רגע נתון ושהפער בין אלה שייפתחו לאלה שיחליפו אותם יהיה זניח, עד שהקבוצה לא תינזק בשימוש בכל שחקני הסגל.

מי ששפך כסף על כוכבים והביא שחקנים משלימי סגל, החל מהשחקן ה-13, פשוט יאכל אותה. כוכבים בליגה הזו הם שחקנים עתירי ניסיון, לא צעירים, שהגיעו לליגה א' לא רק בגלל כסף אלא בגלל שהם מבוגרים מדי להשקעה מצד קבוצות בליגות מקצועניות. אי אפשר לשים 8 שחקנים מבוגרים בהרכב אחד, צריך לאזן אותם עם שחקנים צעירים.
מי שאין לו קבוצת נוער סבירה - ויש כאלה בליגה שאין להן קבוצת נוער בכלל - ישלם על כך ביוקר, גם כספית וגם מקצועית. מי שלא הבין שהעונה יותרו חמישה חילופים, ולא יהיו לו לפחות 18 שחקנים ברמה שווה, לא ירוויח כלום מהחילופים.

מי שירוויח מהאילוץ הפרסונלי הן דווקא הקבוצות הצנועות שמאילוצי תקציב אכלסו את הסגלים שלהם בשחקנים צעירים ורעבים. אבל זה לא יספיק: יש הבדל בין שחקנים צעירים ורעבים טובים לבין שחקנים צעירים ורעבים בינוניים. לא מספיק רק צעירים ורעבים.

מעטפת

יש קבוצות שמשקיעות בכוכבים. יש כאלה שנתנו להן מקדמות והן מאוד לחוצות על פתיחת העונה, כדי להימנע מזריקת כסף לחינם. המחיר שמשלמים על כך הוא הזנחת הנושא המנהלתי והמעטפת המקצועית.

בעונה כזו יש צורך עצום במאמן כושר שילווה את הקבוצה לכל ימות השנה, ולא רק בחודשי ההכנה, כי אי אפשר לדעת כמה הכנות עוד יצטרכו הקבוצות עד לסיום העונה, כי מי יודע כמה סגרים עוד נעבור. בעונה כזו פיזיותרפיסטים, מעסים במהלך האימונים, רופאים צמודים - כל אלה נמצאים בנחיצות גבוהה, שלא לדבר על אחראי קורונה (לא רק מנהל הקבוצה) שצריך לדאוג שהשחקנים שלו שומרים על ריחוק חברתי, נמנעים מהתקהלויות וכמובן חותמים באמינות על הצהרות הבריאות.

קבוצות שהשחקנים שלהם לא עובדים בעבודה אחרת (או לפחות רובם), או משרתים בצבא, יסבלו פחות. קבוצות שיחייבו את השחקנים שלהם לבצע בדיקת קורונה (היום זה בחינם) מדי שבוע, יוכלו לפקח את הנעשה ביתר קלות וכמובן לדווח בזמן כדי לקטוע שרשרת הדבקה.

קהל

מדובר בפקטור משמעותי כי הקהל לא יהיה נוכח בחלק הראשון של העונה ואולי בכלל לא. קבוצה שקהל מדרבן אותה - תסבול. קבוצה שקהל מלחיץ אותה - תהנה. יש טרנד עולמי בתקופת הקורונה - יש יותר ניצחונות חוץ, אין פקטור לביתיות, אין לה בכלל משמעות.

לסיכום, בעונה רגילה הקבוצה שתעלה ליגה בדרך כלל היא זו שהשקיעה הכי הרבה בשחקנים. בעונת קורונה תעלה זו שהתאימה את עצמה בצורה האופטימלית למצב.
 

תגובות

+ הוסף תגובה