הכדורגל בנוי מפירמידה. בקצה הפירמידה נמצאת הקבוצה הבוגרת, אבל בסיס הפירמידה רחב. הקבוצה הבוגרת לא נולדה בוגרת, כל השחקנים בה החלו מלמטה, מהבסיס, מבית ספר לכדורגל, מקבוצות הישגיות ששיחקו שביעיות, שמיניות והיום תשיעיות, דרך קבוצות ילדים ונערים ונוער

אם ננקה את החשד הבסיסי לפיו מחלקות נוער מנצלות הורים כדי לייצר למנהלים הכנסה צדדית, הרוב עוסקים באמת בפעילות קהילתית לשמה: מייצרים שחקני כדורגל, מחזקים את המועדון, מטמיעים יסודות וערכים. במידה רבה, הפעילות הזו של מחלקות הנוער, אחר הצהריים ובשעות הערב - היא פעילות העשרה והיא בעיקר מכשיר לילד להעסיק את עצמו מעבר לשגרה המעייפת והשוחקת של לימודים, בבית הספר ואחרי. היא מסייעת להורים בהעסקת הילדים והיא גם עוזרת להגשים לחלק מההורים חלומות ילדות שלהם.

ולכן, החלטת הגורמים שמנהלים את המדינה ואת אלה שקובעים בשבילנו את החיים בימי הקורונה - להשבית את מחלקות הנוער ולצד זה לקיים לימודים כסדרם מכיתה א' ועד יב' - היא לא פחות ולא יותר מאשר איוולת לשמה. לא זו בלבד שמדובר בפעילות זהה - אימון הוא לימוד ותרגול - הרי שהפעילות הזו נעשית באוויר הפתוח, והיא בטוחה יותר ומצמצמת הדבקה, לעומת פעילות בית ספרית שנעשית בכיתות סגורות וללא תנועה.

מי שהחליט על ביטול הפעילות במחלקות הנוער חשב שהוא מבטל משחקים, ובכך מונע התקהלויות של הורים וקהל, אבל על הדרך הוא שלח ילדים להתנוון בביתם, להשמין, להשתעמם ובעיקר עצר להם את רצף האימונים.

ולמה זה מרתיח יותר? כי כמו שאנשים נוסעים בסגר ומסעדות כן מבצעות טייק אווי ונוסעים השבים מחו"ל בורחים ממלוניות, כך גם מחלקות הנוער - בחלקן - מתחמנות. אימוני הבוגרים מכילים את שחקני קבוצת הנוער, והנערים והילדים מתאמנים בפארקים, פחות מ-1,000 מטר בביתם, לפעמים עם הוראות ולפעמים עם המאמן עצמו שמתנדב להגיע ולהשלים חוסרים למרות שהוא עצמו נמצא בחל"ת.

אני חושב שההתאחדות לכדורגל חוששת מלנקוט עמדה תומכת בנושא כדי שלא יושבתו שלוש הליגות שכן משוחקות. באירופה, שם התחלואה גדולה יותר מאשר בישראל ומבצע החיסונים נמצא בחיתוליו, כבר מתירים כניסת קהל, ולו חלקית. בישראל, אוסרים על בני נוער להתאמן. אין דבר מופרך מזה.

ילד שיכול להידבק באימון, יכול להידבק בבית הספר או ברחוב או במשחקים בחצר. אילו ההתאחדות לכדורגל הייתה נוקטת יוזמה וכן מתירה את קיום האימונים (ומחזירה את המשחקים רק כשזה יאושר על ידי קבינט הקורונה), הייתה נחסכת מהילדים לפחות הרביצה המיותרת בבית.

המשחקים במחלקות נוער הם הזניחים, האימונים הם העיקר. הגיע הזמן שיבינו זאת לא רק האנשים שיושבים ומחליטים על אורח חיינו בתקופת הקורונה, אלא גם האנשים שמנהלים את הכדורגל הישראלי. במסגרת ההיגיון הבריא, לא צריך לפחד להעיז. לא כל החלטה תועלתית היא מרידה.