חדשות לבקרים אנו נחשפים לידיעה באתר דאבל פס ושאר כלי התקשורת, כי קבוצה הודיעה לשחקן כי היא אינה חפצה בו יותר והוא משוחרר מעתה.

לפעמים נדמה כי המועדונים חושבים כי ההסכם שחתמו עם השחקן, מחייב רק את השחקן ואילו הם, יכולים להתנער מהיחסים בכל עת שיחפצו.
שלא תטעו, התופעה אינה רק מנת חלקם של קבוצות הליגות החובבניות (ליגה א' ומטה), אלא תחילת תקופת מועד העברות בליגה הלאומית וליגת העל, בואכה ינואר, היא גם התקופה בה יותר ויותר שחקנים פונים למשרדי על מנת שאגיש תביעה כנגד המועדון ש"הוציא להם כרטיס אדום".
בליגה הלאומית וליגת העל הנושא פשוט יותר- ישנה בקרה, קיים הסכם שמופקד שם, שולפים אותו, ותובעים על פיו (ויותר...).
בליגה א', לכאורה אין חובה לחתום על הסכם, ואז, כשמגישים את התביעה, המלאכה קצת יותר מסובכת ומורכבת, אך בהחלט אפשרית.
לעיתים, במקרים של פרידה כאמור, עוה"ד משמש על תקן מגשר ומוצא נוסחה בה השחקן מפוצה ע"י הקבוצה במידה ומצא קבוצה בה שכרו קטן מהשכר שאותו קיבל מהקבוצה המשחררת. אך כשזה מגיע למבוי סתום, אין מנוס מהליך בוררות ושם, לחוזה שנחתם ישנה חשיבות גדולה.
לכן, שחקנים רבים בבואם להצטרף לקבוצה, נוטים לעיתים לחסוך את שכר טרחת עוה"ד, ומוצאים עצמם משלמים ביוקר כשהם רוצים לתבוע את המועדון המשחרר, ונזכרים שלא דאגו לעגן את זכויותיהם בחוזה ערוך באמצעות עו"ד.
חשיבות ההסכם עם הקבוצה, גורלית אף יותר כאשר מדובר בשחקני מחלקת הנוער, שרוצים לדאוג לעתידם וגם במקרה כזה חשוב לעגן את הדברים על הכתב.





עו"ד רועי דניאל, מומחה בדיני ספורט ושותף במשרד "אונגר-דניאל ושות'" העוסק, בין היתר, בייצוג ספורטאים בפני מוסדות ספורט, ייעוץ וליווי ספורטאים במימוש ושמירה על זכויותיהם השונות וסיוע בהתקשרות עם מועדונים 09-8341560.