לחמן מנתח: מה שמחכה לנו העונה בליגה א'

במכבי יפו תמיד ראו עצמם כמשפחה, מה שלא פעם גרם למועדון להיות סימפטי יותר מאשר הישגי, ואז הגיע ערן לוי. התפנית החדה בהשקפת העולם של קברניטי יפו, תהפוך את יפו מקבוצה עם סממנים של תנועת נוער למועדון שלא עוד מתפשר על הופעה מכובדת אלא חותר להצלחות כאן ועכשיו

 הצעירים שגדלו תחת עופר ראובן כבר מנוסים יותר, הגיעה שעתם. ערן עצמו יזכה ביפו למה שכל כך היה חסר לו לאחרונה: חמימות והערצה בלתי מסוייגת. נראה שהשילוב נדבק. לוי חשוב במיוחד לאור עזיבתו של הלידר הקודם, בן וולובלסקי והבולגרים משדרות ירושלים יכולים להתחיל לבדוק היכן דוחסים 3,500 אוהדי יפו בליגה לאומית והאם חוזרים לבלומפילד כאיצטדיון ביתי.

מהיריבות לצמרת מהעונה הקודמת נותרה לה מרמורק עם שקט נפשי יותר גדול מהשנים האחרונות, אולי בזכות הרוגע שמקרין זה שפועל ברוגע, ללא טענות, הלא הוא דוד מרטן שאף פעם לא רוטן. בדרכו השקטה נטולת הטענות והמענות, מרטן השכיל לשמר את הגרעין ויחד עם אקסברד, אבאטמו אמבה ודחחגו ניקולוייבסקי, יצר המשכיות וחיזק בבלם הטוב בליגה, דור אלברמן וב-10 הטוב בליגה, מתן בית יעקב. עם שפייר ומשאשה הלהטוטנים ויונתן טפר הקשר המצויין, מרמורק עם סגל שאני מאמין בו מאד.

ירמיהו חולון תציג חלק קדמי מצויין וחלק אחורי חדיר עם ספקטור וקראדי, מכבי הרצליה להיפך, תציג חלק אחורי נחוש ומחובר וחלק קדמי לא כובש.

בשעריים יש תחושה שמוסא בן-חיים יחזיר את הקהל, שיראה באמצע המגרש את השילוב הלוהט של שני הקשרים האחוריים עמית שפירא, עידו שרון ודסאלין דסה, השם החם בדרום הבוער.

עוד יותר דרומה נקבל את קבוצת הבת של הפועל באר שבע. רונן ויינשטיין וישראל אברגיל יהנו מהתמיכה של אלונה ואליניב, אך נראה שדימונה היתה חייבת להביא להשאיר את גל נבון, השוער המצויין שגדל בהפועל באש. עם יוני שגיב, טל איילה, בן אלגרבלי, דודי הלל וליאל זגורי, דימונה העונה בנתה תלכיד מבוגר מידי.

נראה שראש העיר בני ביטון מחובר לספורט, אך היה חייב לקחת את קרית שמונה כמודל ולפתח מחלקת נוער מצליחה.
בבני לוד נראה את בנו של המהנדס, הלוא הוא יונתן כהן, בנו של אייל כהן, בעבר הפליימייקר של הפועל רמת גן וראשון לציון.

שמשון כפר קאסם, ששוב התחזקה, תסבול ממגרש סינטטי בכפר שיאיט את המשחק שלה ויאפשר ליריבות להתגונן. איהאב צרצור אמנם משקיע, אך לא לקח בחשבון שקבוצה אשר משחקת במגרש האימונים שלה, מגיעה אדישה וחסרת אנרגיה.

האנרגיה היא מנת חלקה של העולה החדשה מאילת, שלא צירפה שמות גדולים. שרון חיטמן, חלוץ העבר של בית"ר פתח תקוה וסוחט פנדלים ידוע, ינסה לסחוט מהשחקנים עונה נוספת בליגה א. חיטמן לא הרבה להתחזק ויתבסס על איליי אלימלך, דניאל אלמליח ושון בוסקילה שחזרו בעונה שעברה יחד משנים של השאלה בבני יהודה.

אילת היא אחת הקבוצות הצעירות בליגות א ומהבודדות שמבססות את הסגל על שחקני בית, כמו שבתאי טסל הבלם המנוסה והשיפמנים.

גם לצפון יש אילת משלה, הלא היא נשר שעלתה מליגה ב' עם שחקני בית. זו היתה אחת העליות המתוקות. בצפון רובי שפירא תהיה טובה יותר מטבריה, כך לתחושתי. מחד מועדון שמייצר שחקנים, מאידך מועדון שלא למד מטראומת טמרה ולא בשל להבין שגלאקטיקוס הוא ערובה לכישלון.

הגעגועים לטבריה בלאומית גואים, כך גם גלי הכנרת לעת ערב, אך כשיורדת החשיכה ושחקני הרכש עושים דרכם חזרה למרכז, טבריה נותרת רייקנית וחסרת מעוף. למועדון הכובשים יבלטו ישראל ראש ואסי גומה, אך כמו שתמיד קורה, הסמלים כפיר בן דוד ואביאל גבאי יהיו אלה שיצילו את הקבוצה.

כמו אילת גם העולה בצפון, עירוני נשר עלתה בעיקר עם שחקני הבית שלה.

טירה נחלשה בקישור עם עזיבתו של ראול גרשומוב, ללא ספק קשר אדיר. מאידך טירה מלאת מהירות עם ימפולסקי ועמאשה, עידו גונן ועיסאם עיישה.

תגידו ברוכה הבאה לקבוצה המאוחדת של קרית אתא וצור שלום, כנראה שזו העונה שלהם. קובי דנינו חילק את התקציב באחריות ובנה קבוצה מהירה בחלק הקדמי עם נתי חגאני, איימן כיאל ולידור באבא.

זו תהיה העונה של המפתיעות. כמו בועיינה וכאוכב של העונה שעברה, הרי שעם תעוזה, העונה יגיע תורן של צור שלום, ערערה ורובי שפירא.

עוד לא התחלנו וכבק שבועיים לוהטים בפתח, יפו-מכבי הרצליה במזור הראשון, טבריה-רובי שפירא במחזור השני. אש!  

תגובות

+ הוסף תגובה