אחרי 25 שנה במגרשים מידן שטיינברג, עד לאחרונה קפטן הפועל כרמיאל, פורש ממשחק ומסכם קריירה נכבדת בפוסט פרידה מרגש

מי שמכיר אותי, יודע שאני בדרך כלל לא משתף, אבל הפעם החלטתי שכן (לא מאמין שזה יקרה שוב). לאחרונה הרבה שואלים אותי, מה איתי ולמה אני לא משחק? אני מאלה שמאמינים שלכל דבר יש סיבה. לפעמים הדברים קורים בדיוק ההפך מאיך שתכננת, כל התכניות משתבשות וצריך לחשב מסלול מחדש.

מסע של 25 שנים הגיע לסיומו. אני פורש ממשהו שהוא חלק בלתי נפרד ממי שאני. אספתי חוויות ורגעים שלא אשכח לעולם. חוויות עוצמתיות, עם הרבה שמחה וגם רגעי עצב, חברים ואנשים שלא אוכל לשכוח. כדורגל היה המון שנים כדבר החשוב לי מכל דבר אחר. כל ההתעסקות באימונים, תזונה, מנוחה ושמירה על הגוף תמיד היו הדבר הראשון בשבילי. האדרנלין שאתה מקבל אחרי פעולה טובה, גול או בישול לא קיימת בשום מקצוע והזכות להפוך את האהבה הכי גדולה שלך למקצוע כ"כ הרבה שנים לא מובנת מאליה ועל זה אני מודה.

שחקנים שפורשים נוהגים להגיד: "נהנתי מכל שנייה'. אין ספק שרוב הזמן נהנתי, אבל בשנתיים-שלוש האחרונות היו לי המון רגעי משבר, המון אכזבות, פציעות וניתוח שגרמו לי להגיע להחלטה שדי. הגוף כבר עייף, הראש עייף, הכדורגל הפך להיות הדבר שאני הכי אוהב והכי שונא במקביל ובכל זאת אני אומר תודה על הכל. הכדורגל הפך אותי לבנאדם שאני, נתן לי ערכים, משמעת, כח רצון והתמדה.

אני מסיים את החלק שלי ממשחק, אבל את הכדורגל לא אעזוב לעולם. כשחקן אף פעם לא הייתי הכי מהיר או הכי חזק, אבל תמיד ידעתי להשפיע על המשחק בדרכי השקטה. אני מודה על הזכות לסיים את הפרק שלי בהפועל עירוני כרמיאל, שבע וחצי עונות עברתי כאן וכשחקן תמיד הייתי גאה לייצג את העיר שלי וכמובן שבשנים האחרונות להיות קפטן הקבוצה.

תודה מיוחדת להורים שלי, לאחיותיי והמשפחה כולה שתמכו מגיל קטן, הקריבו המון בשבילי, נסעו אחריי לכל מקום בארץ במשך כ"כ הרבה שנים ונתנו לי את כל הכלים כדי להצליח. לאשתי שדחפה אותי לכל אורך הדרך, שידעה להרים אותי כשאני למטה ובכל ההתמודדויות שעברתי עם השנים. היא תמיד ידעה להגיד לי את המילה הנכונה וכמובן לאוהדים הכי גדולים שלי, הילדים שבשבילם אני השחקן הכי טוב בעולם. תודה לעיר כרמיאל, לכל האוהדים, לכל המאמנים שאימנו אותי והשחקנים שליוו אותי וכמובן לקבוצה ולעומדים בראשה: לעמרי וארז דרור על הכל. אוהב את כולם. תודה.