מאת: ארז נעמן | 25.01.12 | 17:51
מכבי קביליו יפו הראתה רק קמצוץ מהפוטנציאל שלה בשישי האחרון כשניצחה את הפועל קטמון, אחת המועמדות הבכירות לעלייה, בצורה משכנעת (2:4), ועוד בביתה של האחרונה. עם שועל ותיק על הקווים, חוד קטלני ומרכז שדה מהטובים בליגה, יפו היא מועמדת לגיטימית לעלייה.
יש כאלה שיצחקו, יגידו שהשתגעתי, שאני לא מאופס. ראיתי את יפו מספר לא מבוטל של פעמים השנה, עם המאמן (הקודם והנוכחי) ועם אותם השחקנים וכיום אני יכול להגיד בפה מלא את מה שאנשים רק מעזים לחשוב: מכבי "קביליו" יפו היא מועמדת ראויה לעלייה ללאומית. למה? למה קבוצה שרחוקה 9 נקודות מהמקום הראשון היא כל כך מסוכנת? בגלל ניצחון אחד? התשובה היא לא, יש לכך כמה סיבות אחרות. הראשונה היא המסורת, אמנם "קביליו" קיימת רק מ-2008 כקבוצת אוהדים, אבל מכבי יפו זה מועדון פאר בכדורגל הישראלי, יש כמה מועדונים כאלה שמסתובבים בליגות הנמוכות ואוהדים רבים מאחוריהם. הסיבה השנייה היא הקהל. אחרי הניצחון הענק בטדי, הקהל היפואי והקבוצה נמשלים לזוג נשוי שחווה ארבע שנים ראשונות מדהימות יחדיו, ואז, כשקצת לא הולך והכיף הפך לשגרה, פתאום הגבר רוצה משהו אחר, פתאום האישה שוקלת את צעדיה. הזוג הזה, היה צריך דחיפה בשביל להחזיר את התשוקה, אחד משני הדברים שהיו חסרים לקבוצה, משהו מרענן, שיגע בהם. מבט על הריצה של חן מלכה לקהל לאחר השער השני שכבש בטדי מראה שמשהו השתנה, שיפו חזרה לקהל, והקהל (שתמיד היה שם) חזר להאמין. מה שמביא אותנו לסיבה השלישית. המזל. כמעט בכל מהלך בחיינו אנו מתפללים לטיפת מזל, רוצים שהוא יגע בנו. לעיתים הוא נוגע, ולעיתים, כמו במקרה של יפו, הוא מגיע רק אחרי חצי עונה. המשפט הבא לא תלוש מהמציאות: מכבי יפו הייתה צריכה להוליך את הליגה, ובהרבה. לא יודע אם זה בגלל חוסר המזל או ההחמצות הרבות של חלוציה (שניים מתוך חמשת החלוצים הטובים בליגה משחקים ביפו) אבל משהו היה חסר שם.
משה אוננה. השועל הותיק חזר בגדול. (צילום: ארז נעמן)
הניצחון על קטמון הוא הרבה יותר מניצחון, יאיר כהן-צדק, קפטן הקבוצה, אמר לי לפני המשחק ש"תמיד מדברים בחדר הלבשה רק על עלייה" ואני מאמין שגם הוא ידע בתוך תוכו שהמשחק הזה הוא ציון דרך, שהדיבורים בחדר ההלבשה יכולים להפוך מחלום למציאות, הוא וכל המערכת ידעו שניצחון בטדי זו הצהרת כוונות. נקודה.
גבי בורשטיין. מי שמינה אותו למאמן ראשי, טעה. (צילום: לירן דורף)
משה אוננה הגיע לקביליו לפני שלושה מחזורים במקומו של גבי בורשטיין, אי אפשר לומר שהקבוצה הציגה כדורגל גדול במשחקו השני על הקווים, אבל במשחק הראשון מול כפר שלם היא הייתה צריכה לנצח לפחות 6:1 והמשחק נגמר בשוויון 1:1. כפי שאמרתי, חוסר מזל, מה שמאפיין את יפו לאורך כל העונה. מול קטמון כבר הכל התחבר, החלוצים כבשו, הקבוצה הגיעה בלי פחד לטדי, באה להראות ולהיראות. נזכרו שהם יפו, ונתנו איתות לליגה. בשלושת המחזורים האלה, הקבוצה לא הפסידה, עוד דבר שניתן לזקוף לזכותה. לפני הקבוצה עומדים שלושה משחקים חשובים, מול בני אילת השבוע, שבוע הבא מול השקמה בחוץ, ואז מול כפ"ס בבית. ליפו יש הזדמנות ענקית לחזור לעניינים, ובגדול. אם לומר את האמת, התגעגענו.
תגובות
+ הוסף תגובה