אורי דוד בטור אישי ל'דאבל פס': "בשנתיים האחרונות ראש העיר שם את כל יהבו בהצלחת הפועל עפולה, אך שוב ושוב חווה אכזבה עמוקה. שחקני הרכש הפגינו אפאתיות, המאמנים הצעירים קרסו והאוהדים איבדו אמון. מה יהיה בעונה הבאה? זה תלוי מאוד בהפקת הלקחים משגיאות העבר".

לפני קצת יותר משלוש שנים, ליתר דיוק ב-20 לנובמבר 2008, חל בעולם הכדורגל בעפולה שינוי מהותי, בזמן שהאיש הכול יכול במועדון במשך למעלה משני עשורים, דני אסולין, החליט לפנות את הבמה אחרי שהקבוצה נקלעה למצב פיננסי בלתי נסבל.
מי שנכנס לתוך הוואקום הזה כזכור הייתה העירייה בראשותו של אבי אלקבץ. בנקודת הזמן ההיא ברור היה לכולם כי הקבוצה, אשר נלחמה באותה עת על ההישארות בליגה א', יוצאת לדרך חדשה תחת שרביטו של ראש עיר אבי אלקבץ, שידוע כתומך נלהב בספורט בכלל ובכדורגל בפרט. אחרי ההישארות הדרמטית בדקה ה-90 של אותה 'עונת מעבר' (לפני שלוש שנים), הצפי לגבי העתיד היה די ורוד, ובצדק.

אלקבץ הפנים: כשנותנים-לא תמיד מקבלים בחזרה!
בשלוש השנים האחרונות ראש העיר שם את כל יהבו בהצלחת המועדון. העירייה, כחלק ממדיניותו של אלקבץ, העמידה לרשות המערכת את כל הכלים והתנאים הדרושים בשביל להצליח. אלו תנאים שבליגה א' רק אפשר לחלום עליהם; החל מגב כלכלי (משכורות גבוהות), נמשך בתשתית מפוארת (מתקן אימונים ברמה של ליגה לאומית), וכלה בתמיכה צמודה ובלתי מתפשרת של ראש עיר עצמו, אשר ליווה את הקבוצה לכל משחקי בית והחוץ-גם כאלה שנערכו באיזה כפר שכוח אל.
ומה אבי אלקבץ קיבל בתמורה להשקעה העצומה ולמאמץ האדיר? התשובה: אכזבה עמוקה וככל הנראה גם תסכול אדיר. תשובה זו נכונה כפליים כשאנחנו מתייחסים לשנתיים האחרונות, בהן הקבוצה יצאה לדרך עם סגל שחקנים נוצץ ביותר ועם ציפיות בשמיים ולבסוף נאלצה לקפל את הזנב בין הרגליים כבר בשלב מוקדם של העונה.
עם כל הרצון הטוב להצליח (ויש לא מעט רצון), אבל ברור לכולם שנעשו בדרך לא מעט טעויות אשר הובילו לכישלון. ובאופן טבעי מאחורי כל כישלון מסתתר איזשהו גורם, אבל במקרה של עפולה דומה כי היו כמה גורמים שהיו בעוכריה של הקבוצה.

נקודת האור היחידה: ג'וני טננבוים
נתחיל עם בחירת השחקנים: בשנתיים האחרונות הפועל עפולה נראתה קטסטרופה כי נבנה שם סגל מוזר ושבע. אם בעונה שעברה היה חסר מחץ בחלק הקדמי הרי שבעונה הנוכחית הבעיות בסגל היו הרבה יותר חמורות, בעיקר בצד ההגנתי, שלא נבנה כראוי (איך חשבו בכלל לעלות ליגה בלי הגנה?). שלא לדבר על חוליית הקישור, שהייתה מסורבלת ואיטית, שלא ממש מתאימה לקבוצת צמרת שרוצה לרוץ ועם שאיפות לעלייה. מעבר לכך, שחקני המפתח, שאמורים היו לשמש 'כמבוגרים האחראים' ולסחוף אחריהם את השחקנים הצעירים מבית-דווקא הם הפגינו אפאתיות, ולא פעם ביזו את החולצה שהם לבשו. שלא לדבר על השכר השמן שהם קיבלו תמורת ה'גורנישט' שהם הציגו על הדשא.
אם נתייחס רגע לשחקני הרכש, הרי שנקודת האור היחידה בקבוצה הגיעה מכיוונו של המגן ג'וני טננבוים, שבכל משחק הפגין רוח לחימה ונתן מעצמו את המקסימום על הדשא, בניגוד לשאר השחקנים. (הזדהות שלרוב רואים אצל שחקני בית שאכפת להם מהמועדון). ומה לגבי שאר שחקני הרכש? כאן, באמת עדיף לחסוך במילים!!!

נקודת האור. ג'וני טננבאום (צילום: אורי דוד)

מאמנים שלא הכירו את ליגה א' על בוריה
מבלי להמעיט לרגע בערכם של מאמנים צעירים כדוגמת אלדד שביט וחיים סילבס, שבעיניי הם מאמנים מוכשרים ושאפתנים שעתידם עוד לפניהם. אבל עובדתית, בשנתיים האחרונות המערכת בעפולה נכשלה, באופן קולוסאלי ולמאמנים יש חלק לא מבוטל בעניין הזה (ולראיה הם לא סיימו את העונה בתפקיד שבה הם החלו).
המאמנים הצעירים אשר קיבלו את הזדמנות חייהם על הקווים בעפולה (הזדמנות שלא בטוח שהיו מקבלים במקום אחר) פשוט קרסו תחת הלחץ הגדול ומהר מאוד איבדו את השליטה. וכאן נכנסת לתמונה הצלע השלישית במשוואה: ההנהלה-אשר שגתה בכך שהפקידה תקציבי עתק בידי מאמנים חסרי ניסיון, שלא הכירו את ליגה א' על בוריה. בהנהלה הוסיפו חטא על פשע כאשר זיהו את הכישלון כבר בשלב מוקדם מאוד של העונה (וכאן אני מתמקד בעונה הנוכחית), ובמקום לנסות למזער נזקים ולשחרר שחקנים בעלי חוזים שמנים בחלון ההעברות של ינואר, היו עסוקים בנושא האיחוד עם אסי גלבוע, שכרגיל שוב לא צלח.
אחרי הכל, מי שאמור לשלם את המחיר כתוצאה מהטעויות בדרך, הם אלו האוהדים העפולאים, למודי האכזבות. ובמקרה של עפולה, הם משלמים פעמיים. בפעם הראשונה, שהם חווים שוב ושוב אכזבה עמוקה לנוכח כישלונותיה של הקבוצה האהודה-בניסיונותיה הנואשים להעפיל ללאומית. ובפעם השנייה האוהדים משלמים את המחיר תרתי משמע, שכן הקבוצה מתקיימת ומתנהלת בעיקר מתמיכתה של העירייה, ובמילים אחרות: כספי הציבור.

לא מרים דגל לבן
אחרי שנתיים כאלה נוראיות, אני משוכנע שרבים במקומו של ראש העיר אבי אלקבץ היו מרימים דגל לבן או פשוט סוגרים את ברז המזומנים. אלא שבמקרה של אלקבץ הסיפור הוא שונה לחלוטין. למרות הכישלון הצורב, הוא עדיין דבק במטרותיו. תתפלאו לשמוע אבל על פי מיטב הבנתי יש בו עדיין כוח, אנרגיה, נחישות ואומץ-לב על מנת לממש את חזונו ורצונותיו. ועל כך מגיע לאלקבץ שאפו ענק, אבל יותר מזה מגיע לו לרוות סוף-סוף נחת מהקבוצה, וגם לחזות בצעדיו הראשונים של ה"בייבי" בליגה לאומית.

הוכנבוים לא בא להעביר עונה פיננסית בליגה א'
כחלק מהרצון להסיט את האש ואת הקרנבל התקשורתי סביב הקבוצה, סביר להניח שבעפולה ינסו לקראת העונה הבאה להנמיך פרופיל ולא לדבר על עלייה בכל מחיר. זהו צעד נכון ומתבקש הייתי אומר, אבל לטעמי זה יהיה רק למראית עין, שכן מתחת לפני השטח היעד הוא די ברור: ליגה לאומית.
בשבועות האחרונים דובר על כך שהתקציב בעונה הבאה יעמוד כנראה סביב ה-1.3 מיליון שקלים, כאשר מתוכו רק 850 אלף שקלים יוקצה עברו שכר שחקנים.
שלא תבינו לא נכון, לרגע אני לא מזלזל בסכום של 850 אלף שקלים (בטח לא כשמדובר בכספי ציבור), אולם עם זאת, לטעמי סכום של 850 אלף שקלים לא בטוח שתואם את המטרה: עלייה לליגה לאומית. עם סכום כזה אולי אפשר לבנות קבוצה טובה לצמרת, אך לא בהכרח קבוצה חזקה שמטרת העל שלה היא העפלה לליגה לאומית.
לפיכך, נשאלת השאלה אם לא מכוונים לעלייה אז בשביל מה צריך מאמן בכיר כדוגמתו של ירון הוכנבוים שמרוויח שכר בהתאם לרזומה שלו? הרי כל אדם בר דעת, אשר עיניו בראשו יודע ומבין שמאמן שנחת מליגת העל-לא בא בשביל להעביר עונה פיננסית בליגה א'. על כן, כבר מעכשיו מומלץ לקברניטי הקבוצה לקבל החלטה עניינית וברורה בנוגע לתוכניות העתידיות, ובהתאם לכך גם לנתב את התקציב.

 לא בא להעביר עוד עונה פיננסית. הוכנבוים (צילום: אורי דוד)

דרוש יו"ר לקבוצה
לקראת העונה הבאה יהיה מעניין לעקוב אחר ההנהלה החדשה והמורחבת, אליה הצטרפו לאחרונה דוד בזק, מיכה סילקו ועמי אזולאי. ראשית, יש לברך את האנשים, שמוכנים לבוא ולהשקיע מזמנם וממרצם למען הקהילה, ולבטח כשמדובר באנשי כדורגל מוערכים כדוגמת השלושה שהזכרתי למעלה-אשר מביאים איתם ניסיון וידע רב בתחום, שעשויים להועיל בעתיד למועדון.
אני בעד שתהיה הנהלה מורחבת, אבל עם זאת מוצא בעייתיות בהחלטה שלא למנות יו"ר במועדון. אני סבור, כמו שלעדר צריך שיהיה רועה, כך גם לקבוצה צריך שיהיה יו"ר-שהוא למעשה הסמכות העליונה במועדון. בהיעדר היררכיה ברורה ובלא מנהיג אמיתי שנותן את הטון, עלולה להיווצר סיטואציה בעייתית מאוד. ראשית, אנחנו עלולים לראות מלחמות אגו כבר בעת בניית הקבוצה. כאשר כל אחד מחברי הנהלה, ירצה באופן טבעי, להביא לקדמת הבמה את ה'אני מאמין שלו' תוך כדי הפגנת כוח בניסיון להראות שמסת השרירים שלו גדולה מזו של שאר חברי ההנהלה. שנית, חברי ההנהלה צפויים להיקלע למחלוקת ערכית בנוגע לאופן קבלת החלטות בעת הצורך. לפיכך, מינוי יו"ר בהפועל עפולה, כמו בכל מועדון מסודר אחר, הוא צעד מתבקש, ויפה שעה אחת קודם.

אחרי הרע מגיע הטוב?
לסיום, אחרי שנתיים כאלה שחונות, בעפולה יכולים להיות רק אופטימיים, והסיבה לכך היא פשוטה כי יותר גרוע מזה כנראה שלא יהיה! את השורות האחרונות של הטור הייתי רוצה לחתום דווקא בנימה אופטימית עם פזמון מהשיר המפורסם של אהוד מנור המנוח, שאני בטוח שראש העיר, אבי אלקבץ מאוד יזדהה עם מילותיו: "עוד נגיע נגיע, עוד נגיע ליום המואר, עוד נפתיע נפתיע, עוד נפתיע את יום המחר". שיהיה חג שמח וכשר לכולנו, והמון בהצלחה להפועל עפולה.