אם נאסוף את פיסות הציטטות בנוגע לאירועי יום שישי לבטח ניתן לכתוב חוקה של מדינה שלמה, שאין למדינת ישראל. פתאום, כולם פרשנים, כולם מתנגדים לאלימות. הלגיונר שבקושי מקבל דקות בהשד יודע איפה - הפך למומחה, ראש העיר ההוא רצה להפוך לגיבור והרשימה קצרה מלהכיל..

על איזו אלימות אתם מדברים? אם כולם ממגרים את האלימות אז מי מייצר אותה?!?
אומר לכם את האמת, יצאתי ביום שישי מהמגרש בוינטר, המשכתי עם חבר ליפו. אכלנו באבו אלעפיה. כשקיבלתי את הטלפונים בנוגע להתפתחות העניינים ושעוצרים את המשחקים, הופתעתי.
אל תסתכלו עלי ככה! האירועים של המשחק בין הפועל ר"ג לבני לוד אינם עד כדי כך חריגים. אומנם הם עליית מדרגה, אך העלייה הינה יותר בכך שזה קרה במשחק עונה בליגה לאומית ובשידור מרכזי, במשחק שאיגד את כמות הקהל הגדולה ביותר העונה. אה... וגם לכך שזה משחק בין קבוצה יהודית לערבית הוסיף תבלין לתבשיל.
מי כמונו, אוהדי וצופי הליגות הנמוכות מכירים ורואים את האלימות הזו כמעט מדי שבוע. רק לפני שבועיים נכחתי במשחק עונה בליגה לנוער, לאחר המשחק התפתחה קטטה שוב בין שחקנים. אך בסופה, כ"צעד חינוכי" מנהל אחת הקבוצות הרביץ בבעיטות ואגרופים לשחקן קבוצתו המוטל על הדשא מול כאלף צופים. קרה משהו בנידון? תפס כותרות? ברור שלא.. כי זה בליגה לא משודרת ולא מספיק פיקנטי. אירועים כאלו אני יכול לספור לכם מפה עד הודעה חדשה.
כשאני חוזר מכל משחק, הדבר הראשון שאני עושה זה להעביר את התמונות של המשחק למחשב ולהתחיל בעריכה זריזה. עד יממה לאחר האירוע האלים, אפילו לא רציתי לראות את התמונות. גם לא רציתי לכתוב כלום על המשחק הזה למרות שזו העבודה שלי, אבל יום אחרי פשוט לא יכולתי להמשיך לשתוק.
הפופוליזם חוגג. קחו נשימה ותראו איך הדברים נראים מהזווית ההפוכה לזו של ערוץ הספורט..

אני לא אתחיל מכך שכבר במחצית הראשונה בזמן החימום ליאור אסולין וקהל בני לוד החליפו צעקות קללות וכו'. עם תחילת האירועים המבישים, האלימות חגגה בכל נשימה באצטדיון. עמדתי מחוץ לקווי המגרש בהלם, וכאשר החלתי לצלם, חצי מהתמונות התפקששו מתוך הריצה של חלק מעמיתיי הצלמים שנדחפו לפריים בתאוות אלימות.


חצי המתמונות התפקששו. המהומה (צילום: אנס אבודעבס)

ליבי עם מאמן רמת גן פרדי דוד שאישתו ובנו הקטן היו במגרש. פרדי כמובן נשמע בהיסטריה ש"מאמן מרביץ פה לשחקנים!!", אך אותו פרדי כאשר רצה להפנות את תשומת ליבו של השופט הבינלאומי מאיר לוי לאירועים, דוד תפס בחוזקה את השופט ניער אותו והפנה אותו לחלק מהמהלומות שהתעופפו.

ושוב חלק מ"מאחורי הקלעים" של האלימות, שדרי הקווים משכו מתוך האירועים שחקנים בחולצות, דחפו להם את המיקרופון לפה ומשכו מהם כל מיני משפטים. לא רק זה, בסוף האירועים במרדף אחרי ציטוטים לוהטים, התנהל דו שיח אלים ואף נראו דחיפות לא פעם בין אנשי ערוץ הספורט והשדרים לבין מנהלי האירוע על מי מותר לראיין ומי לא.
הצלמים, דרך המאמן ה"מרגיע" ודרך השדרנים כולם דוגמית קטנה מההתנהלות האלימה של כולנו כאן. לא מבין על מה כולם מופתעים? הרי בדרכנו למגרש אנחנו רבים על הכביש, נדחפים בקופות, מעודדים על ידי קללות, המאמנים מארגנים את השחקנים בצעקות וקפיצות, הפרשנים באולפנים "מנתחים את האירועים" בצעקות והמשפט הידוע לשמצה ביניהם הוא "שלמה, עזוב ת'יד!!" ועוד ועוד.. ככה החברה שלנו נראית, אז פתאום אתם רוצים שהכדורגל יהיה יוצא מהכלל??!!

החברה הישראלית היא חברה אגרסיבית ואלימה, החברה הישראלית מונעת בחלקה הגדול מתוך שנאה. לא ניתן לדרוש מהכדורגל להיות נחמד, הגון, כיפי וחינוכי כשהכל מסביב הפוך! האמירות הכי פופוליסטיות הם "לסגור את הכדורגל" וש"לוזון יתפטר". אירועי המשחק הקשים הינם מבישים ללא כל ספק, אבל בואו נשמור על פרופורציות. אין פתרונות קסם והשינוי הוא כלל חברתי ולא רק בענף שלמרות שאנחנו כ"כ משמיצים, אנחנו ממשיכים לעקוב אחריו.