אורי דוד בטור אישי ל"דאבל פס": אי ההעפלה של אסי גלבוע ללאומית היא בבחינת עוול ספורטיבי חסר תקדים, ומי שאחראית לכך זו ההתאחדות לכדורגל. גם לראשי הקבוצות בליגות הנמוכות יש יד בדבר: בתחילת העונה הם היו צריכים להשבית את הליגה ולא לשבת בחיבוק ידיים. ועל זה אמרו חכמינו: 'סוף מעשה במחשבה תחילה'

 ביום שישי שעבר במגרש ביעל הכול כבר היה מוכן. התפאורה מסביב, אנשי התקשורת הרבים שהתרוצצו מכל עבר ונתנו תחושה של משחק בליגת העל, יציעים גדושים באוהדים, ואפילו המאמן הלאומי, אלי גוטמן שתפס עמדה נוחה ביציע הכבוד.
רק דבר אחד היה חסר לאסי גלבוע: ניצחון על יבנה, שישלים עבור הקבוצה את השנה החלומית בדרך להעפלה היסטורית ללאומית. אלא שאחרי 90 ומשהו דקות מורטות עצבים, נשמעה שריקת הסיום מפי השופט הבכיר איתן שמואלביץ', ועימה נשמע היטב גם קול ניפוץ החלום הגדול של אסי גלבוע. ופתאום, גם במגרש הפסטורלי בתענכים דבקה התווית הארורה-"מגרש הדמעות".

מכת נוק-אאוט בחסות ההתאחדות לכדורגל

יש קבוצות שמאבדות אליפות ברגע האחרון, יש קבוצות שמודחות ממסגרת הגביע אחרי הפסד צורב בפנדלים ויש גם קבוצות שגורלן נחרץ בגלל טעות שיפוט שנעשתה בתום לב. בכל המקרים האלה יש את הצד המפסיד שנותר דואב ומאוכזב, אבל בשורה התחתונה כולם מרימים את הראש אחרי זמן מה-מתוך הבנה שזה חלק אינטגראלי מהכדורגל.
אלא שלא במקרה של אסי גלבוע, שספגה בשישי האחרון ב"חסות" ההתאחדות לכדורגל מכת נוק-אאוט אנושה. כאן, בניגוד למקרים שהוזכרו לעיל, לא מדובר בעוד הפסד כואב אלא מדובר בעוול ספורטיבי נוראי, שקשה להבליג עליו.
עובדתית, אסי גלבוע עשתה את המוטל עלייה בזירה הספורטיבית כשסיימה במקום הראשון ובהפרש עצום. ולכן אי ההעפלה של הקבוצה ללאומית זו עוול ספורטיבי חסר תקדים, ומי שאחראים לכך הם קבוצת עסקנים, שמגיעים מהקומות הגבוהות של אותה מערכת ארכאית שנקראת ההתאחדות לכדורגל.

אותה התאחדות לכדורגל, שבכל פעם מחדש מנפנפת בסיסמאות ריקות מתוכן מהסוג הפופוליסטי: "אנחנו בעד להביא את הכדורגל לפריפריה" או "לקדם את הליגות הנמוכות", אך בפועל היא זו שהטילה כבר בתחילת העונה מכה אנושה וחסרת תקדים על הליגות הנמוכות.

                   ברוך סער. מדובר בעוול ספורטיבי נוראי (צילום: יח"צ)

מעט מדי ומאוחר מדי

בשבוע שאחרי העוול הספורטיבי במגרש ביעל, קולות הזדהות עם אסי גלבוע נשמעו בכל פינה אפשרית, מדן ועד אילת. כך, למשל, אנשי עירוני נשר מליגה ב', שהחליטו לקחת את הדברים צעד אחד קדימה, כשגיבשו עצומה למען אסי גלבוע והחלו להפיץ אותה בקרב קבוצות הליגות הנמוכות. אפילו בגלבוע שקלו את האפשרות לפנות לגורמים באופ"א בניסיון לתקן את העוול שנעשה להם. אבל עם כל הכבוד לתחושת הסולידאריות ולאחווה הספורטיבית, הניסיונות האלה הם בבחינת כוסות רוח למת - ותו לא.

בתחילת העונה, כשנפל הפור והתקבלה ההחלטה ההזויה במסדרונות ההתאחדות לכדורגל בעניין העולות, אז היו צריכים ראשי הקבוצות בליגות הנמוכות לעשות מעשה, לזעוק את זעקתם בקול רם ואף להשבית את הליגה. הם היו חייבים להימנע מלשבת בחיבוק ידיים, ולהמתין עד לשריקת סיום העונה בכדי להוציא את הקיטור ולהטיח האשמות בהתאחדות לכדורגל. ועל זה אמרו חכמינו: 'סוף מעשה במחשבה תחילה'.