ההחלטה האומללה להפסיק את ההתקשרות עם המאמן ליאור זדה. חיסול החשבונות התמוה והמסוכן של כפיר מלול. העליהום על תנאי שכרו של המנכ"ל אורי שרצקי. רז זהבי בטור אישי מיוחד חושש מסממני העבר של הפועל ירושלים שכל כך הטרידו את אנשי הפועל קטמון ושמאיימים להשתלט על המועדון הנפלא הזה מליגה א' דרום

1.
ליאור זדה הוא מאמן כדורגל מצוין. איש מקצוע אמין, מסור ומשקיע. אחד כזה שהיה צריך להמשיך לצמוח עם הקבוצה ולזכות למעמד וחסינות כמו של גי רו באוקזר בעבר, אלכס פרגוסון ביונייטד וראובן עטר במכבי נתניה.
בתוך שנתיים מאז הוקמה הקבוצה החדשה העלה זדה את קטמון עד לליגה א'. את העונה שחלפה סיימה קטמון בצמרת. מובן שהיו טעויות וקלקולים בדרך שזדה אשם בהם, אבל למאמן שמזוהה ומזדהה עם המועדון היו חייבים להעניק קרדיט נוסף.
קטמון החלה עם זדה דרך מסוימת וחיובית. המקום הרביעי בליגה א' דרום הוא בפירוש לא כישלון. אמנם הוא מצריך מקצה שיפורים ורענון של הסגל, אבל את זה גם זדה יכול לעשות. המערכת הקטמונית הייתה חייבת לתמוך בזדה.
גם המנכ"ל אורי שרצקי והקפטן שי אהרון טעו העונה לא מעט, אבל הם ממשיכים ובצדק. גם זדה היה צריך להמשיך. ההחלטה על מינויו של עופר טלספפה למאמן מעוררת תמיהות רבות. כשמחליפים מאמן טוב חובה להביא מאמן טוב יותר. טלספפה לא מאמן טוב יותר מזדה! יותר מדי אנשי כדורגל טובים מודרו מענייני החילופים הפרסונאליים בעמדת המאמן. ייתכן ומדובר באותם קולות שהיו תומכים בהזדמנות נוספת ומוצדקת לזדה.

היה חייב להמשיך. ליאור זדה

2.
ברמה המקצועית ההחלטה על שחרורו של החלוץ כפיר מלול היא החלטה מובנת ומתקבלת על הדעת. זמן מדף בכל סגל של מועדון מאפשר תחזוק ופריבילגיות לסמל אחד בלבד. הסמל הבלתי מעורער בקטמון הוא שי אהרון. מטבע הדברים תרמה קטמון לכפיר מלול ולקריירה שלו בדיוק כפי שכפיר מלול תרם למועדון. הרבה ובמנות גדושות! יחד עם זאת, עכשיו כל גינוני הנוסטלגיה והרומנטיקה הזו הם בגדר היסטוריה נחמדה ולא יותר.
קראתי בעיון רב את הראיון המרתק של מלול ב"ירושלים נט" (מומלץ!) . הראיון האמוציונאלי הזה כלל ביקורת קשה של מלול על ההתנהלות בקטמון. רוב הראיון הוא בגדר הלגיטימי. חופש הביטוי הוא ערך עליון במדינה דמוקרטית ולמלול יש את הזכות להביע דעה על הנפשות המובילות והמנהיגות את קטמון. על משפט מדהים אחד, חמור וקשה, מלול חייב לפרסם מהר הודעת התנצלות פומבית בכדי שלא יקוטלג כעוד שחקן כפוי טובה שמשתין מהמקפצה. לחילופין, אם מלול מחשיב את עצמו לגבר אמיתי שיפרט בדיוק למה התכוון המשורר.
המשפט כוון לאורי שרצקי האיש החזק בקטמון. "אם אני באמת אתעצבן ואספר את כל האמת עליו אז קטמון תיסגר ולא פחות", דברי מלול. עכשיו תנסו לדמיין מה מלול יודע, אם בכלל, על שרצקי שקשור בקטמון. האם הוא מרמז על משהו בהתנהלות הכספית? משהו שקשור בהחלטות? משהו על היחסים עם הספונסרים? או אולי משהו אחר שיכול לגרום למועדון טלטלה כה עזה שתביא לסגירתו... ואולי דרך הטוקבקים אצליח לעלות ולפצח את הקוד לתעלומה. האם גם במועדון כמו קטמון רב הנסתר על הגלוי? או שבעצם כפיר מלול הוא שחקן גדול שמתגלה כאדם קטן. כזה ששירת את קטמון בשטח כבכיר בחיל התותחנים ומאז שקיבל הצעה מפתה ממודיעין שינה סגנון.

גדול על מידותיו? עופר טלספפה(צילום:יח"צ)

3.
איך חולפת לה תהילת עולם. אורי שרצקי הפך בעונת המלפפונים לשק חבטות. טוענים נגדו על הדחתו של זדה ומינויו המשונה של טלספפה, על פיצוץ שיחות האיחוד עם הפועל ירושלים, על מכרז המנכ"ל שנתפר למידותיו על מנת שיוכל לקבל לראשונה הטבות שכר משמעותיות מהמועדון. חלק מהביקורת נכונות, הרוב לא! אין שום פסול בהטבות שכר לחבר הנהלה בכיר שעובד בשטח 24 שעות ביממה, גם כשמדובר במיזם ספורטיבי קהילתי חברתי. שרצקי הרוויח ביושר ובזכות את המעמד שלו בקטמון. רק שמעכשיו הוא כבר לא מתנדב ובכדי להגיע למעמד של דני קליין מהכדורסל כמקבל שכר שאי אפשר בלעדיו הוא יצטרך להזיע.
בשורה התחתונה, בפני שרצקי ניצבות שתי מטרות. האחת לסיים את העונה עם כרטיס העלייה לליגה הלאומית. המטרה השנייה, לדאוג סוף סוף לאיחוד כולל בין קטמון להפועל ירושלים. מאחר והמטרה הראשונה נראית הרבה יותר ישימה, שרצקי חייב להשקיע בה את כל האנרגיה והידע שצבר בניהול קבוצת כדורגל. הוא יכול ומסוגל!


בעין הסערה. אורי שרצקי(צילום:וואלה ספורט)