להיות מאמן ערבי בכדורגל הישראלי זה לבטח מהתפקידים הקשים והמתסכלים ביותר. לאחר שנים מרשימות בליגות הנמוכות נפתח בפני אברהים אבו רקייק חלון הזדמנויות עם מינויו למאמנה של מכבי אום אל פאחם מהליגה הלאומית. רז זהבי מסביר בטור מיוחד מדוע לא הכל יהיה תלוי בידענות העצומה של המאמן הנחמד

מוחמד עבד לטיף (עבידה), האיש החזק במכבי אום אל פאחם, פנה לאחרונה לידידיו בתקשורת בבקשה לא לייצר רף ציפיות גבוה מדי לקבוצה בסגנון כותרות על מאבק עלייה צפוי לליגת העל. עבידה מעוניין להוריד במערכת את מפלס הלחץ שהרקיע שחקים מטבע הדברים בעקבות החתמות אטרקטיביות של שחקני רכש בעלי רזומה מרשים.
לאחר שנתיים יציבות מקצועית עם אבי סבג, אבל גם סוערות ביותר ברמות האישיות והאמוציונאליות, הוחלט באגודה לנסות בראש ובראשונה להרגיע את המערכת ולייצר שקט פנימי באמצעות החתמתו של אברהים אבו רקייק לתפקיד המאמן. את אבו רקייק לבטח לא יפתיע כלום בסיר הלחץ הפאחמווי, בדרישות, בשינויים הדחופים במצב הרוח ובמנטאליות של התנהלות קבוצה במגזר הערבי. להיות מאמן ערבי בכדורגל הישראלי זה לבטח מהתפקידים הקשים והמתסכלים ביותר. עובדתית, עד היום לא אימן אף ערבי קבוצה מהמגזר היהודי בשתי הליגות הבכירות. מנגד,  חייו של המאמן הערבי קשים גם מבית ויעידו על כך נתוני העבר.

לריפעת טורק בטייבה ולעזמי נאסר ז"ל באחי נצרת לא נתנו קרדיט רב בתקופה הקצרה והקצובה שהם אימנו בליגת העל. בשנתיים האחרונות הפכה בני לוד מהלאומית לפורצת דרך באמצעות המאמן סולימאן זברגה שאימן את הקבוצה. הדרך של זברגה לקונצנזוס לא הייתה קלה. משך תקופה התעלמו מיכולתו כמאמן וייחסו את התפקיד שקיבל למחווה משפחתית לכאורה מצד אחיו אבו סובחי הבעלים של המועדון. עד שכבר הפך למאמן לגיטימי ומוערך ייאלץ סולימאן זברגה להחמיץ את כל העונה הקרובה בשל 8 חודשי הרחקה כתוצאה מ"אירועי וינטר" המבישים. בשל כך הפך אבו רקייק למאמן היחיד מהמגזר הערבי בליגה הלאומית. לאחר שעבד בהצלחה רבה בליגה א' בשנים האחרונות בקבוצות כמו אילת וערד ורכש לעצמו בזכות שם של מקצוען אמיתי ו"שועל כדורגל" אבו רקייק מקבל את הזדמנות חייו בליגה הלאומית. בתוך תוכו יודע אבו רקייק שהוא לא נופל ברמתו המקצועית ממאמנים רבים בליגת העל. אבל הוא גם לבטח מבין שבמקרה של כישלון, ספק אם תחזור הזדמנות כזו בליגה הלאומית.

                      החלטה אמיצה וראויה. מוחמד עבד לטיף (משמאל) 

לאבו רקייק יש כישורים מיוחדים לתמרן בין הגישה החברית והפתוחה עם חברי ההנהלה (שמגיעים לעונה הקרובה רעבים להתערב ולקחת חלק בשיקולים מקצועיים לאחר שמודרו לחלוטין בתקופתו של אבי סבג), לבין עמידה בלתי מתפשרת על חופש פעולה מקצועי כמאמן בעל עקרונות, מדיניות ופילוסופיה מגובשת בענף. אין שום פסול בלשתף חברי הנהלה ולהעניק להם תחושה טובה, כל זמן שאבו רקייק ישמור על עצמאות מקצועית במגרש ולא חלילה ייכנע לבקשות מהחבר'ה.

                          לא ספר את ההנהלה. אבי סבג.

מכבי אום אל פאחם היא אגודה לחוצה ומלחיצה במיוחד מהצד של הקהל. דווקא הציר הניהולי המרכזי של האגודה, עבידה, איהאב מאחמיד ונאסים הוא ציר אנושי ואיכותי של אנשי כדורגל. אבל בקבוצות מהסוג הזה, אשר לקהל יש משקל רב, אין בכלל אופציות לסבלנות וסובלנות. לפיכך יצטרך אבו רקייק לספק תוצרת חיובית ותוצאות ראויות עוד במשחקי טרום העונה. 

                                   דרישות מוגזמות? מאיר כהן. 

על הנייר אבו רקייק בונה קבוצה טובה. למרות זאת, בתפקיד המרכזי במגרש הוא לוקח הימור אדיר. על פי החלטתו הוחתם בקבוצה השוער דניאל ליפשיץ, שיהיה מוכשר ככל שיהיה הוא לא שיחק באופן סדיר בשנים האחרונות ואת רוב זמנו בילה על הספסל של מכבי נתניה והפועל באר שבע, או לחילופין בהחלמה מפציעה קשה באחי נצרת.
לדעתי, מכבי אום אל פאחם הייתה חייבת ללכת על בטוח בתפקיד השוער, אחרי העידן של מאיר כהן (על פי ההנהלה דרש 20 אף שקלים בחודש ורכב גם לעונה הקרובה והמו"מ עימו פוצץ). אם ליפשיץ יממש את הפוטנציאל הגלום בו מזה שנים, אבו רקייק ייצא גאון מקצועי. במקרה של חלילה כישלון ולנוכח הר הגעש הפאחמווי אל תתפלאו אם כבר בתוך השליש הראשון של העונה יפספס אבו רקייק את הזדמנות חייו. מה עוד שגדי כרמלי (ההוא שהיה עוזרו של מוטי איווניר במכבי תל אביב), שהתחרה מול אבו רקייק על התפקיד, עשוי להמשיך "לשגע" את ההנהלה הפאחמווית להגשים לו בכל זאת את החלום המקצועי כבר העונה.