עידן המפיות של שמעון מזרחי וחברת עלית כבר חלף מהעולם, בתי המלון והשעונים מתחת לשולחן של משה דדש כבר לא פה. אך עוד לפני שנחתם החוזה הרשמי, יש הבטחות, וכבר בגיל חובה מלמדים אתכם רבותיי: הבטחות צריכים לקיים, ומה עם קצת כבוד?

לאחרונה אנו נתקלים ביותר מדי מקרים של שחקנים שמסכמים "עקרונית״ בקבוצה, ולאחר מכן חוזרים בהם ומסכמים בקבוצה אחרת. אם זה בשביל בצע כסף (כמה כבר מציעים להם יותר?) או מרחק מהבית, או כל מיני סיבות תמוהות במקרה הטוב והזויות במקרה הפחות טוב.

זה לא משהו זר, זה קורה בכל מקום בעולם בעידן הכסף, אך ההרגשה שלי (ובעיקר של יושבי הראש בליגות הנמוכות) היא שהשחקנים, בשלב זה של העונה, מתנהלים במטרה אחת: להשיג כמה שיותר, וכל הדרכים כשרות. הם לא ממהרים לסגור, ערך סנטימנטלי הוא רק צמד מילים ובמקרה של אדון מוחמד חטארי, אמון הוא רק הגדרה במילון. שלא נדבר על כבוד והערכה.

חטארי שכח את מה שאוהד בוזגלו עשה עבורו, גם מעבר לכדורגל. שכח שהוא ברח לחודשיים בעונה שעברה בטענה שהוא היה ״צריך לעבוד״. פשוט נעלם. מאמן אחר או קבוצה אחרת היו לוקחים לו את המשכורת ופורסים אותה לתשלומים כדי לכסות את הקנס שהוא יקבל, אך לא אוהד בוזגלו, שניסה לתת לשחקן לחזור לעניינים והאמין בו. חטארי החזיר לו בכך שבחר לחתום באישון לילה בכפר שלם (יש הטוענים שהוא סגור שם הרבה לפני) ולא ספר אף אחד. את חטארי איש כבר לא יכול לחנך, הוא ילד גדול. שינסה ללמוד מטעויות.

״המעבר״ של גיא צרפתי מאסי לעפולה הוא בגדר בגידה. פחות מ-24 שעות לאחר שקבוצתך, ששימשת בה כקפטן, מאבדת את העונה, הוא בוחר לחתום ביריבה הכי שנואה שלה בלי לספור אף אחד ולבסוף גם מספיק לחזור בו. אם אני ברוך סער ורמי אלהרר אני נותן לו בעיטה בטיז, ולא חושב על להחזיר אותו בכלל. אם אני אצא עם מישהי שאני יודע שיש לה חבר, מי מבטיח שהיא לא תעשה לי את אותו הדבר כשהיא תמאס בי? מה כבר הציעו לצרפתי שכל כך בער לו? שחקן שהיה עמוד התווך של הקבוצה, מוערך מאוד, בלם אצילי, הרס הכל ברגע של שטות ותאוות בצע. צרפתי כבר לא יהיה אותו גיא.


לא יהיה אותו גיא. צרפתי וחבר (צילום: אמיר שיבי)

עד לפני חודש וחצי לא ידעו מי יקח את המושכות בקביליו יפו והשחקנים היו במצב של חוסר וודאות. הפועל קטמון (בצעד לגיטימי לחלוטין) הציעה למאור מרציאנו חוזה. האחרון (על תקן נסיך ביפו) ברח כעכבר מספינה טובעת וחתם בלי להסס. לאחר כשבועיים, החבר׳ה בעיר הנמל המיתולוגית התעוררו, והחלו לבנות את הסגל שמבוסס בעיקרו על השחקנים מהעונה החולפת. מרציאנו (סטודנט לכלכלה במכללת תל אביב-יפו) ראה שהעסק זז ולא כפי שחשב, חזר בו. השחקן התחנן בפני ראשי קטמון שישחררו אותו בטענות הזויות (״רחוק לי״ , ״קשה לי״ , ״עצוב לי״) והיטיב להגדיר זאת מר אורי שרצקי: ״מי שלא רוצה להיות כאן, לא יהיה כאן״ לשרצקי יש כבוד לסמל של קטמון והוא לא יתן גם לעוד אלף מרציאנואים להכתים אותו. יפו, בצעד חריג השמור רק למועדון שמעורב בו המון רגש, החליטה להחזיר את בנה האבוד, שרק ״עשה טעות״ ו-״הוא הבין איפה טוב לו״ ובחרו לשכוח שהבחור קיפל אותם לפינה נידחת במערכת הלימבית (אחראית על הזיכרון במוח) וחתך ליריבה מירושלים בלי להסס.

אלו רק שלוש דוגמאות בולטות מתוך רבות וטובות. אביחי יחיא יו״ר כפר שלם אמר לי השבוע ש״שחקן היום הוא כמו זונה, מציעים לו חמש מאות שקל יותר וגם אם הוא סגר איתך עקרונית, הוא יגיד לך יפה שלום״. חבר׳ה, אתם לא מתנהלים מול פלאפון וסלקום, הצעת חוזה היא לא הצעת מחיר שהולכים איתה ליו״ר אחר ואומרים לו ״תראה הציעו לי ככה, אם אתה רוצה שאלך איתך, תציע לי יותר״ סגרתם? לחצתם יד? תעמדו במילה שלכם. זה יחזור אליכם כבומרנג.

כמובן שלמטבע שני צדדים, ישנם גם יו״רים שלא משלמים בזמן, אם בכלל, אבל זה סיפור אחר.

ברור לי שלכל אחד יש את הרצונות והשאיפות שלו וגם אני אשמח אם יעלו לי את המשכורת, אני לא תמים ויודע מהי דרכו של עולם ושזיקה לקבוצה היא פונקציה ששמורה ליחידי סגולה בלבד אבל חבר׳ה, תתעוררו, יש לכם קריירה שלמה לנהל, למה להכתים אותה? תהיו ישרים, זה ישתלם לכם.