שמונה שנים מאז שהתפרקה, תחזור העונה הפועל בת ים המיתולוגית לפעילות. אלון יהודיוף נזכר בערגה בימים בהם ניסים כהן עוד ליהטט על הדשא באצטדיון המקומי ומקווה לעתיד ורוד יותר.

אבא שלי שאל אותי פעם: "מה לך ולהפועל בת ים?" אני חולוני מבטן ומלידה ויש לי סימפטיה לקבוצות של העיר ובכלל אוהד שרוף של מכבי חיפה, אבל הרומן שלי עם הפועל בת ים הוא משהו מסוג אחר. לכל אחד מאיתנו יש קבוצה שנייה, בנוסף לקבוצה העיקרית שאותה הוא אוהד בארץ ובמקרה שלי זו הייתה הפועל בת ים.
את האדומים מעיר החוף שמדרום ליפו התחלתי לאהוד אי שם בתחילת שנות ה-90. הקבוצה בדיוק העפילה מליגה א' אל הליגה הארצית (הליגה השנייה דאז) וכמעט שלא פספסתי אף משחק ביתי.
במגרש הישן במעברה לא יצא לי להיות. שמעתי סיפורים על דרבים גדולים מול הפועל חולון בשנות ה-70 ומול קבוצות נוספות באיזור, אבל ההיסטוריה שלי מתחילה כבר באצטדיון החדש.
החל מעונת 1993/4, העונה בה שבה לליגה השנייה, הייתה הפועל בת ים קבוצת מרכז טבלה ומעלה. בת ים רצה כמעט כל שנה בצמרת. המאבקים עם הפועל ראשל"צ, בית שאן, הפועל טייבה, מכבי יפו, הפועל ירושלים ואפילו עירוני אשדוד תמיד הסתיימו בסופו של דבר בחגיגות העלייה של הקבוצות הנ"ל.
המאמן היה גילי לנדאו (כן, כן, זה שהיום מאמן את אלופת המדינה), גבי אלבז נעל את השער, רפי קזלקופי היה הגרזן במרכז ההגנה, דודי ביטרן הצעיר הכניע כמעט כל שוער ומעל כולם ניצחו על המקהלה ישראל מאיה וניסים כהן הוותיקים.
אך למרות הסגלים הטובים, הניצחונות הרבים ואין סוף משחקים מרגשים, הניסיונות להעפיל לליגה של הגדולות לא נשאו פרי. בשנת 97' החליט היו"ר המיתולוגי, ויקטור טל, שנמאס לו. יוני שקד, איש עסקים מענף הטקסטיל, קנה את הקבוצה ומכאן רק החלה ההידרדרות עד לסוף המר.
לשקד היה פתיל קצר. כל מאמן שלא ממש הצליח נזרק בבושת פנים. שחקנים בכירים עזבו ונראה היה שאכן הסוף מתקרב.
לפני עונת 98/9 נקבע שבעונה שלאחר מכן (99/2000) תקום ליגה לאומית כליגה שנייה ושמונה האחרונות בליגה הארצית ינשרו לליגה השלישית, שתיקרא באותו שם.
אבל בת ים לא שרדה. את אותה עונה היא סיימה רק במקום ה-12 ונשרה.
את השנתיים הבאות הקבוצה סיימה איכשהו במקום טוב באמצע, אבל עם פתיחת עונת 2001/2 היה נדמה שריח של עלייה עומד באוויר. בת ים פתחה את העונה עם שלושה ניצחונות ותיקו בארבעת המחזורים הראשונים והפרש השערים עמד על 0:4.
היו"ר, יוני שקד, נשאל אז אם הקבוצה רצה לעלייה, אבל הוא רק חייך ואמר: "אנחנו אוגרים נקודות לימים קשים".
אוי, כמה שהוא צדק. במחזור החמישי הגיע הפסד ביתי 1:0 להפועל ירושלים שהחל סדרה של 16 משחקים ללא ניצחון. בת ים נשארה בסיום העונה בקושי בליגה כשרק הפרש שערים מפריד בינה לבין הירידה.
אבל העונה הזו לא ממש הדליקה נורה אדומה אצל ראשי הקבוצה ובעונה שלאחר מכן כבר אי אפשר היה לעצור את הנפילה. בעונת 2002/3 נשרה בת ים לליגה א' והסוף נראה היה קרוב מתמיד.
גם עונת 2003/4 לא בישרה טובות. הקבוצה מיעטה לנצח ולמרות שאת שורותיה פיאר שחקן מצוין כמו אבי פס, ליגה ב' נראתה במשך כל העונה באופק.
למחזור האחרון הגיעה הקבוצה למשחק ביתי מול הפועל כפר שלם, בידיעה שרק ניצחון בהפרש גבוה יעשה נס וישאיר את הקבוצה לפחות לעוד עונה בליגה הרביעית. אבל זה לא קרה. בת ים וכפר שלם נפרדו בתיקו 3:3 והמסך על הקבוצה המיתולוגית ירד סופית.
עם פתיחת עונת 2004/5 נבלעה הפועל בת ים בתוך עירוני בת ים. מחלקת הנוער אמנם המשיכה לפעול כרגיל, אבל לאוהדים היה חסר עוד משהו. היה להם קשה להזדהות עם הקבוצה המאוחדת שלמרות שהצליחה והגיעה עד לליגה הלאומית, לא הביאה את אותה כמות אוהדים שהייתה להפועל.
לפני מספר שבועות החליט פליקס חלפון, שחקן הפועל ת"א ונבחרת ישראל בעבר ובת ימי גאה, לעשות מעשה. הוא גייס לעזרתו את ויקטור טל, כיום מחזיק תיק הספורט בעיריית בת ים ושחקנים נוספים והחל להקים מחדש את הפועל בת ים.
הקבוצה נרשמה בגאון לליגה החמישית, כאשר אפילו ראש העיר, שלומי לחיאני, נרשם בקבוצה כשחקן פעיל.

בעוד פחות משבוע תחל הפועל בת ים את העידן החדש בליגה ג' בדרך, אולי, לחזור לימים היפים בליגות הגבוהות. אני כבר מתרגש.