ליאור זדה מונה השבוע למאמנה של קביליו יפו. מלבד המינוי, שהוא יוקרתי לכל הדעות, למאמנה החדש של יפו יש הרבה עבודה. ארז נעמן מנתח מנקודת מבטו את הקבוצה שהפסידה בשני שליש ממשחקי הליגה העונה ומאמין: יפו תדבר חזק השנה.

השינוי המיוחל הגיע. יסלח לי אדון משה אוננה וחסידי ההיסטוריה המפוארת של מכבי יפו, שלו היה חלק נכבד ממנה, זה היה שינוי מתבקש. שחקני הקבוצה כבר לא שיחקו עבורו, לא ראו בו פיגורה מרשימה כפי שהקהל ראה בו, אני לא רוצה להגיד זילזלו, כי אני לא מאמין בזה, אבל בוא נאמר שזו לא הייתה מכבי יפו בששת המחזורים הראשונים, כששום משחק לא הוסיף לה כבוד.

טוב עשה המאמן היוצא שהניח את המפתחות כשהבין שהוא אינו יכול להשפיע עוד, ופינה את מקומו לרוח חדשה, אווירה חדשה, אם תרצו, אוויר הרים צלול כיין, היישר מהרי ירושלים. ברוך הבא, ליאור זדה.

מאמנה לשעבר של הפועל קטמון מגיע עם קבלות וביפו יודעים זאת. שלשום אמר לי אילן אלפסי שהמאמן שהכי ידביק אותו ברצון שלו להצליח, יהיה המאמן הבא של יפו. לזדה היה נחמד עם ילדי ירושלים, אך הוא התגעגע לדבר האמיתי: אימון בוגרים. מלבד זאת, השיקולים של יפו נבעו מכך שהמאמן החדש כבר היה במועדון לחוץ, ששואף להצלחות כל הזמן, יודע להתמודד עם קהל דעתני ויותר מכך: גם קבלן עליות מוכח. אבל, ויש הרבה אבל, לזדה יש המון עבודה בקבוצה "הכבויה והשבעה" כפי שהגדיר אותה עוזר המאמן לשעבר אמיר סקחפי. 

שימו לב לנתון מעניין: קביליו יפו לא פתחה השנה שני משחקים ברצף עם אותם שחקנים התקפיים. בכל משחק היה שינוי, מה שגורר אחריו כמובן חוסר ביטחון, המצרך החשוב ביותר עבור שחקן התקפה, שצריך להיות קר רוח מול השער כשהוא מקבל את הכדור. דננבאום, וייצמן, ביטון (לא פתח העונה), פריג', כהן-צדק, שרקט ותורג'מן כל הזמן נאבקו על 4 מקומות והתחלפו ביניהם מדי מחזור וזה עוד עם חסרונם של חן מלכה וסמיר חכים (גמרו את העונה). המשימה הראשונה של זדה היא לייצב את השורות, לבחור הרכב שאיתו הוא רץ ועליו הוא סומך ומלבד אילוצים או לחילופין שחקן זה או אחר שנראה לו בכושר, לא לעשות שינויים גדולים מדי, לפחות במחזורים הראשונים, לתת לחבר'ה לרוץ יחד, לבנות מחדש את הביטחון שלהם.

עוד דבר שזדה חייב לעשות ואני בטוח שהוא גם יעשה, זה שיחות אישיות עם שחקני המפתח והחבר'ה הוותיקים. לתפוס את כהן-צדק ולנער אותו שתיים שלוש פעמים, להסביר לו שהוא חייב לקחת על עצמו את הקבוצה כמו מלפני שנתיים, לשבת לשיחה עם שחקני ההגנה הקבועים, עיני, שוסט, ועמיאל ולהחדיר בהם את רוח הלחימה היפואית (אליה הוא יהיה חייב להתחבר) מחדש, לתת לכולם הרגשה שעוד ארבעה הפסדים ואבדנו.

אך הדבר החשוב ביותר שיצטרך זדה לעשות, ובזה הוא הכי טוב: להיות קרוב לקהל. אוננה המופנם היה מרוחק מהקהל, עד כמה שהוא היה יקיר ליבם לפני עשרות שנים, הוא לא היה מדבר, היה מוחא כף או שתיים בניצחונות ויורד לחדר ההלבשה. בהפסדים, מרכין ראשו ונעלם כלא היה. זדה לא יכול להתנהג ככה עם הקהל של יפו שבל נשכח, בדומה לקטמון, הוא הבעלים, וכיאה לבעלי קבוצה, הוא רוצה הסברים כשצריך.

יהיה מעניין לראות איך זדה יתמודד עם מכבש הלחצים שיופעל עליו כבר עם כניסתו לתפקיד, ליפו יש מאמן ראשי, ועוד 500 מאמנים ביציע, שלכל אחד יש את דעתו וכל אחד אוהב להשמיע אותה ברבים, זדה יהיה חייב ללכת עם הדרך שלו ולהאמין בה, להתעלם מרחשי הסביבה ולנסות להצליח בדרכו שלו, הדרך שהובילה אותו לתפקיד הנחשק ביותר בליגות הנמוכות.

לסיום, אי אפשר להתעלם מהמפגש הפיקנטי שצפוי לנו ביום שישי הקרוב בטדי. הפועל קטמון ירושלים, קבוצתו הקודמת של ליאור, תארח את מכבי יפו שכרגיל השנה מגיעה עם הגב לקיר, אבל עם מאמן חדש ועם הרבה מוטיבציה. יהיה מעניין לראות איך הקהל הג'נטלמני של קטמון יקבל את המאמן שנתן לו כל כך הרבה ו"ערק" כעת ליריבה המושבעת. אני לא צריך להגיד לכם מה ניצחון של יפו בטדי יעשה למועדון, אבל גם במקרה של הפסד, אסור להספיד את יפו, בטח שלא בליגה כמו ליגה א' דרום. תנו לזדה את הזמן, בינואר נעשה חישובים.

בהצלחה!