מאיפה נובע הלחץ לקיים משחקי כדורגל כשחצי מדינה נמצאת תחת איום טילים? איפה הרגישות? וגם: מתי הפכנו לאפתיים

 מדינת ישראל נמצאת בימים האחרונים תחת מטח כבד של טילים ובלחימה יומיומית כאשר מיליון וחצי תושבים בדרום מבלים את מירב שעות היום במרחב המוגן וגם אזור גוש דן הצטרף בסוף השבוע למעגל הלחימה.

ביום שישי חזיתי במשחק שנערך באזור גוש דן, הגוף היה במגרש, הראש בלחימה שמנהלת ישראל מול החמאס והלב עם תושבי הדרום. לקראת פתיחת המחצית השנייה נשמעה אזעקה במרחב גוש דן, ושניות ספורות לאחר מכן נשמע רעש של פיצוץ באוויר. המשחק המשיך כהרגלו.

אני מבין את הצורך להמשיך בשגרה ולא להיכנע לטרור, אך משחק הכדורגל הוא משחק שמושתת על הנאה ועל רצון, וכשאין את זה, זה פשוט לא שווה.איך אפשר לקיים משחק כדורגל רשמי במדינת ישראל כשחצי מדינה תחת טילים? איפה הרגישות? ההתחשבות? או הבעת ההזדהות?

אנשים דחו את ערב הכלולות שלהם, את הבת מצווה של הבת, את יום ההולדת, את הדברים הכי משמחים שאפשר לדמיין, כי פשוט אי אפשר לחגוג ולהמשיך בשגרה כשאתה יודע שמיליון וחצי יהודים יושבים כרגע במקלטים.

אני לא חושב שההתאחדות לכדורגל ניחנה ברגישות גדולה, והיא מסרבת לשנות את הגישה שלה. הרי הלחימה בעזה לא תימשך לעד ואפשר לדחות את המשחקים לשבוע הבא, איש לא יפגע ממהלך כזה. בטוח שאיש לא יתלונן אלא להיפך, זה יגרום להערכה ואהדה שמאוד חסרה להתאחדות לכדורגל בימים אלה.

אבל כרגיל, החבר'ה שם למעלה שומעים את רחשי המדינה אך מסרבים להקשיב ופשוט ממשיכים הלאה, אם חס ושלום הייתה נוחתת רקטה בבלומפילד במשחק בין בני יהודה למכבי תל אביב, מה היה אומר יושב ראש ההתאחדות? או מפכ"ל המשטרה?

חבל שאין בינואר גם בחירות ליו"ר ההתאחדות, אולי כמהלך של קמפיין בחירות היה בוחר אבי לוזון להפגין סולידריות שכל כך זרה לו ולמה שהוא מייצג, ולקחת החלטה: אין כאן כדורגל, עד שכל אזרחי ישראל ישנו בשקט במיטותיהם.

נ.ב
כמה נגמר המשחק בין בני יהודה למכבי תל אביב? מישהו בכלל יודע?

שבוע טוב ושקט.