מנהל אגף הספורט ברחובות, ומי שהחל את קריירת האימון במרמורק וגם שיחק בשעריים, איציק עובדיה, נכח בדרבי הטעון ובטור אישי בלעדי ל"דאבל פס" מנתח את המשחק מנקודת מבטו.

זה היה מוזר, ממש מוזר. הדרך לאשדוד לאצטדיון הי"א, השוטרים, המאבטחים, האנשים המוכרים מרחובות שהולכים לידך עם צעיפים וחולצות בכחול ואדום והשקט המתוח הזה, שקט שלפני הסערה, לפני ההתפוצצות. אחר כך הקופות, התור והצבעים שמכים אותך בניגוד שביניהם. כחול/לבן או אדום, רק תבחר.

יש דרבי ברחובות. סליחה, באשדוד. כמו פעם ששיחקו הפועל אשדוד ומכבי עירוני אשדוד אלה שהפעם זה בכלל דרבי רחובותי בין מרמורק לשעריים שנערך בעיר אחרת. הרחובותיים טוענים שמי שלא מכיר את הדרבי בין שעריים למרמורק לא יודע מה זה דרבי. יש המון מפגשים טעונים במגרשי הכדורגל, אבל המפגש הזה, יחיד ומיוחד. טעון, מלא אמוציות, מלא היסטוריה ומלא מלא רגש, עדני המיתולוגי מצד אחד ואוהדי שעריים מנגד, מפגש בין שתי קבוצות בליגה השלישית שבשביל האוהדים יותר חשוב ממשחק הגמר של ליגת האלופות.

בתחילת הדרך שלי כמאמן הייתי שותף גם לניצחונות וגם להפסדים במפגשים הטעונים הללו. קצת קשה להסביר, אבל בדרך כלל יש ממש שמחה בדרבי במקרה של ניצחון, ויש חוסר חשק לחיות במקרה ההוא, האחר, שלא רוצים לדבר עליו, ההפסדים. העונה הזו התחילה בדרבי, גם הוא מחוץ לרחובות (ראשל"צ) ואז זה נגמר ב1:0 למרמורק, אז זה היה פדידה שניצל חוסר ערנות ברחבת שעריים כדי לקבוע 1:0 קטן גדול, בדקה ה-93!

  הקהל של שעריים

מאז כל קבוצה המשיכה בדרכה, כרגיל חילוקי דעות, הפסדים, ניצחונות, אכזבות והמון שינויים מקצועיים, שני המאמנים של הקבוצות מהדרבי הקודם (מנחם איריס ואופיר חיים) כבר הוחלפו במאמנים חדשים ישנים (מוסה בן חיים בשעריים וויקטור גניש במרמורק), מרמורק עם יציבות ניהולית ניצלה את הניצחון המתוק בדרבי הראשון והתמקמה במהלך כל הסיבוב בצמרת הליגה. מנגד, שעריים שהפסידה בדרבי הקודם, התחילה למעשה את העונה ברגל שמאל וכך המשיכה גם את כל סיבוב המשחקים הראשון, ככל שעלו הציפיות, כך התוצאות נעשו גרועות יותר.

יש המון סיפורים על הדרבי הזה, אבל המצחיק ביותר הוא סיפור המשטרה, הניתוק של המשטרה מהשטח ממש מגוחך, חוסר היכולת להבין את הצרכים של ציבור האוהדים, את התחרות הספורטיבית בין הקבוצות, כיסוי התחת בתירוצים עלובים וחוסר הנכונות לבצע את עבודת המשטרה הבסיסית שהיא שמירה על הסדר הציבורי, מעמידות את המשטרה באור מעומעם מאוד. 1200 צופים בסה"כ ! מה הסיפור לאבטח 1200 צופים משני מחנות אוהדים? מי צריך כזאת כמות של שוטרים? על איזה מידע מודיעיני זה נשען? אני לא באמת יודע מי נתן את ההנחיות בשם המשטרה אבל אני בטוח שהערכת המצב הייתה שגויה ובעקבותיה גם הנחיות האבטחה והשיטור שהעמידו בסופו של דבר את משטרת ישראל ללעג בפני הציבור. זה אולימפיאקוס-פאנאתניקוס? ריינג'רס-סלטיק? משטרה מצחיקה!

אה... והיה גם משחק. זה התחיל בגישושים בין שתי קבוצות מבוהלות שמפחדות לשחק כדורגל, אני מסתכל על הפרצופים שמסביב, ויש ממש פחד, עם זיעה קרה, בכל פעם שהיריב מגיע לשליש המגרש שלך ורעידות בגוף כל פעם שיש איזה איום זניח על השער.

    יציב ומשרה בטחון.השוער צחי גיגי 

השמות קצת פחות מוכרים מאלה של פעם: צחי גיגי (יציב ומשרה בטחון להגנה), שניר גואטה (כשרון מבוזבז), עוז ברנדוין , תרועה (דומיננטי) עידו יוסף (בעל מניות לעליה מליגה ב'), רועי סבג, ברק ורד הקפטן (מצויין) מובילים את הקבוצה של שעריים במקומם של חיימוביץ, אפללו, שמריה, רוקבן, צומן , קהת, ושמחה גד שעשו זאת במשך שנים במשחקי הדרבי אל מול שחקני מרמורק שכוללים את מג'ד יונס, בויטר (חלש ואחראי לשלשה מארבעת השערים שספג), גיא כהן (הרחקה מיותרת) , כנפו, עידן סרור (לא מספיק טוב), חנן פדידה (לא מקבל מספיק כדורים) שמייצגים היום את הקבוצה האדומה שבזמנו ייצגו : לוינגר, ברזילי, עופר שרעבי, אהוד עידן, זורי שעובי, בן דרור, ניר לוין ואחרים.
ואז בדקה ה-30 זה הגיע, משום מקום ודווקא בדקות שירד קצת הקצב, בעיטה ראשונה לשער, נועם תרועה מנצל תגובה איטית של בויטר המרמורקי וקובע 1:0 לכחולים לבנים שרצים שמחים לקהל.היתרון נשמר בשקט יחסי עד להפסקה.
במחצית מישהו מהקהל שואל אותי: "מי צריך את כל מערבולת הרגשות הזו? לא יותר טוב להישאר בבית? התחלתי לחשוב על תשובה רצינית אבל אז הוא גם עונה לשאלה של עצמו :"אני, מטומטם שכמוני, לא לומד מטעויות והולך שוב למשחק שבשבילי הוא הכי מרגש בעולם".

20 דקות מפתיחת המחצית השנייה העניינים החלו להתחמם והרשת לזוז. בדקה ה-65 עידן סרור סידר שוויון למרמורק, עוז ברנדווין ניצל משחק חלש מאוד של שוער מרמורק עדי בויטר ולא נשאר חייב ובדקה ה-74 נתן 1:2 לשעריים , כאן מרמורק כבר התחילה להתפרק ובדקה ה-89 קיבל מתן אוכמן כרטיס אדום (צהוב שני על התחזות-מיותר לגמרי), מתי אברהם ניצל את החיסרון וכבש את השלישי, ואז הורחק גיא כהן (בצדק) והשאיר את חבריו ב-9 שחקנים. רגע לפני הסיום כבש ברק ורד מ-16 מטרים וקבע 1:4 שנתן אות לפתיחת "חגיגות הנקמה" שאוהדי שעריים סוחבים איתם מהסיבוב הראשון .

יכולתי לכתוב מאמר שלם על טקטיקה ופרשנות מקצועית על המאפיינים הטקטיים של הקבוצות, אבל יש משחקים שהטקטיקה פחות חשובה מהרצון לנצח, והקבוצה שרצתה יותר - ניצחה. ככה זה, כשאתה עם הגב לקיר, אתה נותן את הכל, אולי אף מהפחד להתרסק. אין ספק שהניצחון בדרבי יסדר שקט זמני לקבוצה ולהנהלה משעריים בזמן שביריבה העירונית יופר השקט היחסי של הקבוצה ושם יאלצו לעבוד קשה כדי לאחות את הפצעים.

יש עוד סיבוב משחקים שלם והעונה עוד ארוכה, כמו שזה נראה כרגע, גם בשנה הבאה יהיה דרבי ברחובות. הפעם, אני מקווה שהדרבי הרחובותי הכל כך מיוחד גם יערך בעירו, אולי אפילו באצטדיון העירוני החדש.

שבת שלום,
איציק עובדיה

איציק עובדיה אימן בהפועל מרמורק ואף שיחק במכבי שעריים. אימן 4 שנים במכבי תל אביב, לאחר מכן עבר לאשדוד. הגיע לגיחה קטנה בבית"ר ירושלים, בעונה שעברה אימן את הפועל רעננה. כיום איציק הוא מרצה בכיר  באגף ההדרכה של מאמנים בהתאחדות לכדורגל, ומנהל אגף הספורט בעיריית רחובות. כמו כן, עובדיה גם מאמן את הנוער של מ.ס אשדוד.