הענף הזה שאנחנו כ"כ אוהבים טומן בחובו המון יצרים, אכזבות וריגושים. מתוך כל זה, אנחנו לא שמים לב עד כמה פוגעניים היינו. זיו אמויאל קורא לכולנו לקחת נשימה ארוכה, כדי שלא נפיל את הענף שעליו אנחנו יושבים

בכל שנה אנחנו נדרשים מחדש לחיבור הזה בין ראש השנה שמסמל התחלה של עוד הרבה דברים אחרים חוץ מרק שנה עברית חדשה, דרך יום הכיפורים שמביא לנו זמן לחשבונות נפש ועד ליציאה מחגיגות שמחת תורה בחזרה לשגרה.

אני מרגיש שלא משנה כמה פעמים נכתוב כאן ונזכיר, תמיד יחשבו שאנחנו, העיתונאים, משוחדים. שהרי אני יכול לקרוא כאן לכל השחקנים, האוהדים, יושבי הראש ובעלי הבית להפסיק עם האלימות, להתמקד במשחק הוגן וספורטיבי, לקיים פעילויות הסברה בקרב הקהל, ללחוץ ידיים לכל השחקנים בסוף משחק, לא לריב ולא לקלל – אבל זה לא יקרה כנראה.

וגם אם זה יקרה, הרי שלנו לא תהיה עבודה. עם זאת, אני מעדיף שלא תהיה לי עבודה ושאני אכתוב כל היום על הדברים הטובים, מאשר שאצטרך להתעסק בכל מיני אירועים שמכרסמים בענף שאנחנו כ"כ אוהבים. הכדורגל הזה רווי אמוציות, התרגשויות, תסכולים, ניצחונות, הפסדים, כעסים, סכנה פיזית על הדשא וכו'. לפעמים אנחנו לא שמים לב מה אנחנו אומרים ועד כמה פוגעני זה היה.

בטוח שיש אנשים שלא כ"כ מבינים עדיין את גודל הבעיה שלנו, והיא עמוקה. הגיע הזמן להיכנס לפרופורציות ולהפסיק להתנהג כאילו הכדורגל הישראלי הוא גן חיות. אפשר לקחת נשימה ארוכה; להבין שאם ספגתם גול, לא קרה שום דבר. שאם הקבוצה שלכם לא משחקת טוב, לא קרה שום דבר. שאם שחקן ביצע לעברכם תנועה מגונה, באמת שלא קרה שום דבר. שאם מתפתחת תיגרה בין שחקנים על כר הדשא, באמת שלא קרה שום דבר. צריך פשוט להירגע ולהרגיע. שתהיה לכם יממה של חשבון נפש.