רק לפני כשנה וחצי זכתה הפועל רמת גן בגביע המדינה אך מאז היא בצניחה חופשית, בדרך הבטוחה להיעלם מהמפה בדיוק כמו הפועל יהוד המיתולוגית. מהעזיבה של ארקין עד לתהומות התחתית. האם האורדונים בדרך לליגה א'?

ב- 1982 זכתה באופן סנסציוני הפועל יהוד בגביע המדינה לאחר שגברה בגמר על הפועל תל אביב והפכה את העיר הקטנה לשם דבר בכדורגל הישראלי. שנתיים לאחר מכן היא כבר נשרה מהליגה הבכירה, דישדשה במעט ולבסוף התפרקה כליל בשנת 1998.

הפועל רמת גן הולכת בימים אלו בצעדי ענק אל אותו כיוון. מחזיקת גביע המדינה בשנת 2013 הספיקה באותה עונה גם לנשור לליגה הלאומית וכיום היא סוגרת בבושת פנים את הטבלה עם שתי נקודות בודדות מ-27 אפשריות (במידה והערעור על ההפסד הטכני מול נצרת עלית יידחה) או במילים אחרות, שבעה אחוזי הצלחה.

אז היכן החלה הנפילה לתהום של הקבוצה הכל כך סימפטית הזו?. ובכן בהחלט ניתן לשייך זאת למשפחת ארקין ועזיבתה מיד בתום הזכייה בגביע. זו הייתה סוג של סגירת מעגל עבור האחים ארקין כשהבן הצעיר איתי הניף כקפטן את אותו גביע ואילו האח הגדול יותר ניר אשר הצהיר כבר שנה לפני כן לאחר מאורעות וינטר (המכות מול בני לוד) כי לא ימשיך כבעלים, סגרו את הבאסטה, ברחו כל עוד נפשם בם ונתנו את המפתחות לאדם בשם יהודה דולינר.

משפחת ארקין אמנם עזבה את הפועל רמת גן אך הותירה לה על הנייר עתיד כלכלי מבטיח. מגרש וינטר שולם מראש לשלוש שנים, מגרש השקמה אושר לאימוני הקבוצה ובנוסף הכסף עבור מכירתו של דיוויד מנגה לקרית שמונה נותר בקופת המועדון שדאז הייתה נקייה מחובות.

כל זאת פלוס דמי ההשבחה שקיבלה רמת גן עבור וובה בראון, המענקים מהטוטו וההתאחדות, הכסף מהעירייה, ספונסרים וכ'ו, היו אמורים לדאוג כי הקבוצה תעביר לפחות שנתיים שקטות ורגועות ללא מטרד בליגה הלאומית במובן הכלכלי.


כאן העלילה הסתבכה. דולינר פיזר בפני האוהדים לא מעט הבטחות בפגישת ההיכרות בין הצדדים אך כבר לאחר שבוע נוצר הסדק הראשון כשקרלוס צ'קאנה אליל הקהל בזמנו, חתם בהפועל אשקלון וזאת למרות שדולינר הבטיח כי צ'קאנה יישאר במועדון ויהי מה.

בנוסף ובצעד תמוה למדי, מינה דולינר את חזי ויטקובסקי ליו"ר המועדון. ויטקובסקי שכבר ניהל בשנות ה-90 את רמת גן ועזב בטונים צורמים דאז, חזר לקדמת הבימה אך איתו הגיעו למועדון גורמים מפוקפקים ששליטתם בנעשה בין מסדרונות וינטר הלכה וגברה ככל שנקפו הימים.

אם על כר הדשא רמת גן עוד תיפקדה, התנהלות המועדון הייתה בגדר שערורייה. אריק גילרוביץ' פוטר כבר במחזור השישי לאחר החלטתו שלא לשתף שחקנים מסויימים בהרכב ואחריו הגיע גיא לוי הזכור היטב מהשיר הקסום, "לאבא שלי יש סולם" (הלחן עממי) אשר הבהיר לכל מי שעוד היו לו ספקות, מה בדיוק מתרחש באותם ימים (ועדיין בזמנים אלו) בקבוצה.

לוי פוטר ובלית ברירה מינו ברמת גן את שחקן העבר תמיר בן עמי שפרש חודשיים לפני כן ממשחק פעיל. בן עמי הצליח להשאיר את רמת גן בפלייאוף העליון וזכה "בפרס הנכסף", חוזה לעונה נוספת.

בינתיים דולינר הצליח להסתכסך עם ויטקובסקי ולפטר את כל חברי ההנהלה רק כדי להודיע לתקשורת בתום יומיים סוערים כי גם הוא עוזב את הקבוצה. לבסוף ולאחר שהבין כי מבחינת הבקרה התקציבית ישנה בעיה בהוצאת הערבויות, החליט הבעלים להישאר )לפחות על הנייר) עד תום העונה אם כי הוא איננו מעורב כלל בנעשה בקבוצה.

עוד בפגרה הבינו האוהדים (שנרדמו בשמירה) כי הכסף בקופה איכשהו אזל ולא רק זה, הקבוצה גם נמצאת במינוס מליון וחצי שקלים וזאת לאחר ששחקנים הוחתמו על חוזים ארוכי טווח אשר גרמו לכל המזומנים מאשתקד להיעלם כלא היו כשדולינר אף חושד בויטקובסקי על התנהלות לא כשרה ומאיים לפנות למשטרה (דבר שלא קרה עד כתיבת שורות אלו) על מנת שכל נושא העברת הכספים ייבדק לעומק.

רוכשים פוטנצייאלים שהתעניינו ברמת גן ברחו במהרה לאחר שהבינו בדיוק מה המצב הכספי ובעיקר מה הולך מאחורי הקלעים ומיהם באמת מושכי החוטים אותם לא ניתן להזיז בשום מחיר.

כאמור, בן עמי המשיך על הקווים אך חוסר נסיונו בבניית סגל, עלה לרמת גן ביוקר. המאמן התעקש על החתמתו של בראיין ג'ונס ששוחרר מבית"ר ירושלים ולאחר שכבר סוכמו תנאיו (ללא חתימת חוזה), נכנסה הפועל ירושלים לתמונה ובכך העלתה את מחירו משמעותית מה שגרם לאדומים הדלים כביכול בתקציבם, לשפר את תנאיו ולהפוך אותו לשחקן יקר מאוד במונחי הליגה הלאומית. אותו ג'ונס אגב, ייחתך כנראה אוטוטו ע"י הקבוצה.

בנוסף ובצעד תמוה ולא מובן, שיחררו ברמת גן את החלוץ רן בן שמעון שהגיע באמצע העונה שעברה וסחב כמעט לבדו את הקבוצה לפלייאוף העליון, גם אי הבאת שוער עם רזומה במקומו של רם שטראוס לא תרמה ואם נוסיף לכך את הפציעות של לינגנה ובעיקר של הברומטר עומר בוקסנבוים, תקבלו קבוצה בינונית מאוד במונחי הליגה הלאומית.

האורדונים פתחו את העונה בהפסד לבית"ר תל אביב רמלה ומשם כדור השלג החל להתגלגל מבלי לעצור. נתון סטטיסטי מדהים אומר כי הקבוצה כבשה את שער השדה הראשון שלה לאחר כ-685 דקות ליגה (מינוס מחצית שלא שוחקה מול נצרת עלית בגלל החוסר בתאורה), עם נתון שכזה, בלתי אפשרי לשרוד בתחתית הלוהטת.

אם כל זה לא מספיק אז גם מנהיג או סוג של בעל בית בהעדרו של בוקסה אין לקבוצה אשר החליפה שימו לב, לא פחות מחמישה קפטנים העונה כשהאחרון ביניהם הוא בכלל איסמעיל לינגנה מחוף השנהב. מישהו אמר בריחה מאחריות?.

בינתיים הספיקה רמת גן לפטר גם את בן עמי ומכיוון שעומר בוקסנבוים מעדיף לנוח קצת מכדורגל בכל המובנים, הוא אמור לפנות בקרוב את מקומו על הקווים וכך גם העונה, בדיוק כמו אשתקד, ירשמו האדומים שלושה מאמנים (לפחות, העונה עוד בחיתוליה), לראות ולא להאמין.


חלק גדול מהאוהדים כבר מיואש וקולות כגון, "ליגה א' היא לא אסון, אולי ככה יעזבו אותנו כל הנשמות הטהורות" נשמעים היטב בין היציעים ההולכים ומתדלדלים ממשחק למשחק. אתמול מול קרית גת טרחו רק כ-150 צופים להגיע, שיא שלילי בוינטר בשנים האחרונות.

הבעיה הכי גדולה של הקבוצה היא כאמור בהתקפה. ההימור על ג'ונס כשל נחרצות מה גם שהוא איננו חלוץ מטרה ואתמול מול קרית גת הנושא בלט מאוד כשרמת גן עמדה הגנתית בצורה סבירה למדי אך לא בעטה ולו פעם אחת למסגרת שערו של אברבנל כשלא מעט שחקנים נראו פשוט כבויים, חסרי תשוקה וכך בלתי ניתן למצוא את הרשת.

אז האם ימי הגסיסה של הפועל יהוד בשנות ה-90 ישוחזרו ב 2015 ע"י הפועל רמת גן? אין לדעת אבל הצורך המשווע במגרש ביתי לאחר הריסתו של המכתש המיתולוגי והחלפת הנהלות על בסיס שנתי בהחלט מכוונות את האורדונים לשם ורק הגעת משיח כלשהו (ארקין כבר אמרנו?) יכולה איכשהו להפיח רוח חיים במועדון הכל כך סימפטי הזה.

* גילוי נאות: כותב טור זה אוהד (לצערו?) הפועל רמת גן מעל 30 שנה.