אמנם הליגה יצאה לפגרה קלה בת שבוע בה ישוחקו מפגשי גביע המדינה אך מלבד הבטן שנוצרה במרכז הטבלה, היו שלושה אירועים בולטים במחזור שחלף אשר בהחלט שווים התייחסות מיוחדת.
 

אין ספק כי הפיטורים של איציק עובדיה מנס ציונה היו כבר באוויר מספר שבועות כשאי שביעות מצד חברי ההנהלה בסקצייה שררה מפתיחת העונה והגיעה מן הסתם לקיצה עם עזיבת המאמן את כר הדשא באמצע המשחק מול אשקלון.
 

הבעיה היא מלכתחילה ברמת הציפיות מהקבוצה עצמה. כבר בתחזית העונה סימנו את נס ציונה כקבוצת מרכז טבלה ותו לא. ההבדל בסגל השחקנים הבינוני לעומת אשקלון, שעריים, מרמורק(דאז), יפו ואחרות,  היה ניכר היטב ולא ברור מה ציפתה הנהלת הסקציה שאמנם מתברכת במתקן אולי היפה ביותר בליגה א' אך בשום אקסטרה מעבר לכך.
 

היה מספיק לראות את נס ציונה בשישי האחרון כדי להבין מדוע הטבלה איננה משקרת במקרה שלה. הרביעייה האחורית נראית לא מתואמת (וזאת בלשון המעטה), ברק ורד לא מזכיר את יכולתו משעריים ועדן נחמני? אולי החלוץ סומן אשתקד לאחד ההמבטיחים בליגה אך כמו בשנה שעברה הוא נפצע לא מעט ונראה חלוד לגמרי.
 

הסקציה מינתה את אייל ברוך יד ימינו של עובדיה למאמן ראשי אך ייתכן כי בהקדם האפשרי היא תצטרך למנות פיגורה של ממש על הקווים כדי להימנע מקרבות תחתית.


 2. שלום ולהתראות - קריית מלאכי:

כמה עצוב שכמו בכל עונה, כבר בשלב הזה יש לנו יורדת בטוחה לליגה ב. קרית מלאכי ממשיכה בדרכה של בני אילת, אורתודוכסים לוד, ג'ת אלאהלי וכ'ו שכבר בשליש הליגה "מבטיחה" את הירידה וגורמת לחוסר מתח משווע בתחתית שנותרה עם עוד מקום בודד לליגה ב'.
 

מלאכי אמנם חטפה את המינוס תשע אשר הוציא את הרוח מהמפרשים אך יש לזכור שגם ללא המינוס, היא עדיין הייתה ממוקמת אחרונה בטבלה וכמה חבל כי הקבוצה הסימפטית מהדרום תבלה במרחבים, שדרות וכ'ו בעונה הבאה.
 

בכלל יכול להיווצר בעונה הבאה מצב די מוזר כשליגה א' דרום תהיה ללא קבוצות דרומיות של ממש. אשקלון עולה בהליכה, מלאכי יורדת ואם באר שבע שגם כך נהנתה מההפקר ושרדה בליגה בגלל פירוקה של עירוני בת ים, תרד אז לפתע תיוותר מרמורק כקבוצה הדרומית ביותר בליגה, דבר הזוי בליגה שאמורה לקדם את הפריפריות אז קדימה בני אילת או נתיבות, ליגה א' דרום מחכה לכן בחזרה.


 3. מחנה יהודה, חוסר מזל משווע או חוסר יכולת?

על העובדה שמחנה יהודה היא אחת הקבוצות הסימפטיות בליגה אף אחד לא יכול לערער. אין לה יריבות כלשהי (אפילו לא עמישב בדרבי) והיא לרוב כזו שמשחקת באופן התקפי ולא משחקת על תוצאת תיקו כמו לא מעט קבוצות בליגה שרק לא רוצות להפסיד.
 

אבל העונה משהו מוזר קורה למחנה. היא משחקת טוב ברוב משחקיה אך יורדת לרוב מנוצחת ובתום עשרה מחזורים היא במקום ה-14 עם 9 נקודות בלבד וזאת למרות סגל שחקנים סביר למדי שכולל בין היתר את אנגלשטיין בשער, אלברמן, ועקנין, מחפוד,דגו, חתוכה וכ'ו.
 

לא ברור מדוע מחנה משתרכת כל כך מאחור, במיוחד שהיא בין הקבוצות הבודדות בליגה ששמרה על מרבית הסגל מאשתקד מה שהיה אמור להוות יתרון כלשהו על שאר היריבות לתחתית.


 בשבוע הבא תצא הקבוצה למשחק העונה מבחינתה מול קריית מלאכי המרוסקת. נצחון ושרון מרציאנו יוכל לנשום מעט אוויר מהתחתית הלוהטת אך איבוד נקודות שם ואל תתפלאו אם גם הוא ייכנס למעגל המאמנים המפוטרים שמתחיל לקבל תאוצה (כמו תמיד) בליגה א'.