אצל טל בובליל, היום בלם מוביל בשורות בני יהודה לא תמיד הכל היה ורוד וחלק. כמו אצל לא מעט כדורגלנים, היו מכשולים, קשיים וצמתי דרכים. רק שמבחינתו, הדרך בא בחר הובילה אותו אל מעבר לים והחזירה אותו עם שק של חוויות, הרבה כדורגל ותואר אוניברסיטאי

טל בובליל, 26, בלם מוביל בשורות קבוצת בני יהודה ת"א מצמרת הליגה הלאומית. הוא, כמו האחרים בשכונת התקוה מכוון גבוה, חזרה לליגת העל.

את תחילת דרכו החל בובליל בקבוצת הנוער של הפועל רעננה. לאחר סיום גיל הנוער, השתלב מיד בקבוצת בוגרים של הפועל הרצליה מצמרת ליגה א' כשחקן מוביל, כאשר באמתחתו 6 שערים ו26 משחקי ליגה מלאים באותה עונה.

הצלחתו של טל לא נעלמה מעיני המועדונים מהליגה הלאומית וליגת העל, כאשר, כשחקן עולה, הבין טל שבליגת העל הסיכויים לשחק באופן קבוע ולקבל את ההזדמנות האמיתית נמוכים ובחר לחתום בראשון לציון מהליגה הלאומית.

בתום עונה אחת בליגה הלאומית וכאשר בובליל לוטש עיניו לקבוצות מליגת העל, התחוור לדעת שהכדורגל במחוזותינו לא כזה פשוט כמו שזה נראה מעיני השחקן. הדרך לליגה העליונה מסתבר לא תמיד תלויה ביכולת ולפעמים אף לא קשרים חזקים, הבעיה תמונה בשורש, ביסוד, בעובדה שמאמנים רבים אינם בוחנים שחקנים כמו שהם, הרבה באים עם רשימות מבית, הרבה מחויבים לאנשים מהמועדון ומחוץ והדרך לצמרת מסתבר מלאה מכשולים לא מחויבי המציאות, כאלו שהשתרשו בנוף הכדורגל הישראלי ולעיתים עיוותו אותו לגמרי.

במקביל לרגע הלא פשוט הזה, ששחקן פתאום מבין שלא הכל בידיים שלו, שגם אם הוא טוב, זה לא מספיק לפעמים. שהכל כבר נראה בעייתי ומדכא, הגיע רגע מכונן, לפתע נפרס לפניו שביל חדש, שביל לא מוכר אבל מאתגר, שביל שנראה לקוח מסרטי הוליווד המוכרים של ספורטאי המכללות המצליחנים, של המעודדות הקופצות, של אחוות השחקנים ורוח הספורט האמריקאית הידועה.
לפתע, נפתחה האפשרות לחצות את הים לארצות הברית של אמריקה!

טל, מה גרם לך לעשות את הצעד הזה ואיך עשית זאת?
"לאחר שהתנסיתי מספר שנים בכדורגל הישראלי והבנתי איך דברים עובדים ומתנהלים פה על כר הדשא ומחוצה לו, נפתחה בפניי האופציה של לטוס לארה״ב לקולג׳ים. אחרי שלמדתי את האופציה, הבנתי שזאת הזדמנות חד פעמית שיכולה לשנות לי את החיים גם מקצועית בכדורגל, גם אקדמאית וגם מבחינה אישית".

"במקביל, המליצו לי לפנות לדודי זנתי, שהיום הוא הבעלים של סוכנות הורייזון לייף ספורט. מיד נוצר בינינו קשר מצוין והוא החל לעזור לי בכל הקשור להשגת המטרה שהייתה לטוס לקולג׳ בארה״ב. הדבר נעשה בהצלחה רבה!".


ספר לנו על התקופה שלך שם.
"להיות בקולג׳ בארה״ב, במשך ארבע שנים זה דבר שאין שני לו. קשה לתאר את זה במילים כי זה עד כדי כך עוצמתי. אלו היו שנים מלאות בהתנסויות חדשות, למידת שפה, השגת תואר, צבירת חברים לחיים מכל רחבי העולם ותארים אישיים וקבוצתיים. זאת בהחלט תקופה שאזכור לכל החיים, כאחת התקופות הכי משמעותיות בהתפתחות שלי כספורטאי וכמובן כאדם בוגר".

מהי רמת הכדורגל שם בהשוואה לארץ?
"אני לא חושב שזה נכון לעשות השוואה ישירה של הרמות. רמת האימון ורמת המתקנים שם, בנוסף לדרישות המקסימאליות שדורשים מכל שחקן ושחקן בכל רגע נתון הן הגבוהות ביותר שאני נתקלתי בהן. אזור הגילאים הוא 18-22 לכן הם שחקנים יותר צעירים. בשילוב עם עבודה נכונה וחזקה מאוד, כל שחקן מתפתח ומתקדם בצורה בלתי רגילה".


האם תמיד היה לך בראש לחזור לארץ לאחר מכן?
המטרה שלי הייתה תמיד להמשיך ולהתקדם כשחקן כדורגל בין אם זה בארץ או בכל מקום אחר בעולם. ביחד עם דודי, פעלנו להיות חלק מהליגה האמריקאית אך נתקלנו במספר קשיים הקשורים להיותי שחקן זר. בשלב זה, קיבלנו החלטה משותפת לחזור לישראל.

החזרה לארץ עברה בצורה די חלקה – השתלבת בצורה מצוינת בבני יהודה. איך הגעת דווקא לשם ואיך ההרגשה לשחק במועדון כזה, עם הציפיות הגבוהות והקהל הרב?
"כשחזרתי לארץ, דודי חיבר אותי עם עו"ד שחר גרינברג. ביחד, קיבלנו החלטה שבני יהודה היא המקום הטוב ביותר בשבילי בסיטואציה הנוכחית. אני שמח שהדברים הסתדרו בארץ כך, כי באמת הגעתי למועדון גדול עם ציפיות ודרישות גבוהות לחזור חזרה לליגת העל. זאת זכות ענקית לשחק כל משחק מול קהל גדול שתומך ואוהד את הקבוצה וזה בהחלט מוסיף המון למשחק. זאת הזדמנות נוספת להודות לצמד הסוכנים שלי, דודי ושחר שדואגים ועוזרים לי המון".

מה המטרות להמשך?
"המטרה העיקרית כרגע במישור האישי, היא להמשיך להתקדם ולהתפתח כשחקן כדורגל. במישור הקבוצתי, החשוב ביותר, זה לעלות את בני יהודה ליגה חזרה למקום הטבעי שלה - ליגת העל".

לסיכום, האם אתה ממליץ לעוד כדורגלנים לעשות את הצעד הזה?
"חד משמעית, אני ממליץ לשחקנים צעירים לעשות את הצעד הזה. זה צעד שדורש הרבה אומץ, בטחון עצמי ואמונה. אך ברגע שמגיעים לארה״ב, באותו הרגע הזה שאתה נוחת בארה״ב, רק אז אתה מבין את העוצמה הבלתי רגילה שיש סביבך. אלו ארבע שנים משמעותיות מאוד לכל אחד. בהחלט ממליץ להעביר אותן בארה״ב במסגרת המדהימה הזאת שנקראת קולג׳ אמריקאי. בהצלחה לכל החולמים!!"