למרות שהגדילה במחזורים האחרונים את הפער בצמרת ל-6 נקודות, רבים טענו כי הבקעה אינה "קילרית". אתמול זה הסתבר כנכון כשהתייצבה מול השניה, קריית אונו, בפגה שער מוקדם ולא הצליחה לחזור. הפער קטן ל-3 בלבד

כעשר דקות לפני שריקת הפתיחה למשחק העונה בליגה ב' דרום א', בין קריית אונו לבקעת הירדן, נוצר הרושם כאילו ההתמודדות מעניינת מקסימום כמה סקרנים מקומיים ובני משפחה, כשגם המבקר מטעם ההתאחדות, שכנראה לא ממש מעורה בנבכי הליגה הרביעית, הופתע למראה עבדכם הנאמן במגרש הקומפקטי בקריית אונו.

אלא שאז, באופן די מפתיע, החלה תנועה ערה מכיוון שער הכניסה. ראשונים היו כמה נערים חמודים עם דגלים תכולים, שעדכנו שההסעה מהבקעה הגיעה, אחריהם הצטרפו כמה זאטוטים ממחלקת הנוער של קריית אונו, שבדיוק סיימו אימון, כשאט אט גם אוהדים בוגרים יותר של הקבוצה המקומית תפסו מקומות על ספסל העץ העליון ביציע.

בסך הכל ספרנו משהו כמו 200 אוהדי קריית אונו (אם כי האדישות היא הסממן הבולט שלהם) לצד 100 חברים מהבקעה. תוסיפו לזה כמה עצים ירקרקים ובריכה צמודה, איורים של שחקני כדורגל בשלל פוזיציות על חומת האצטדיון פלאס ספסלי הקבוצות שהתברר שהיו פעם תחנות אוטובוס (3 תחנות מרווחות לאונו, רק 2 לבקעה. בכל זאת יתרון ביתיות, לא?) וקיבלתם אחלה תפאורה לדו קרב הצמרת.


המוליכה מבקעת הירדן, עם המאמן רון מרקוס בהופעה ספורטיבית בצבעי כחול-לבן, פתחה לאחרונה פער של 6 נקודות בצמרת על פני השנייה קריית אונו וחולמת על ליגה א', בעוד המקומיים, עם אודי כבודי על הקווים במכנס חום אלגנטי וחולצה כחולה, חייבים לצמצם פערים לפני שיפספסו את הרכבת.

המשחק נפתח בסערה וכבר בדקה ה-7 בא הקהל המקומי על שכרו. משה עמר, שמזכיר ויזואלית באופן קצת הזוי את אנחל דה מריה, הבחין ששוער הבקעה צחי שרון מחוץ לשערו, ושיגר מ-25 מ' אלכסונית פצצה היישר אל בין החיבורים, 0:1 לקריית אונו. ואם כבר באסוציאציות של יונייטד עסקינן, אחד החברים ביציע מצא דמיון בין הביצוע הנ"ל לאלמוני בשם דיוויד בקהאם. מקורי.



מכאן והלאה רמת המשחק התדרדרה פלאים, כשהשליטה המשיכה להיות של אונו בעוד הבקעה בקושי עברה את החצי. עמר (18) יכול היה להכפיל את מניין שעריו, אבל הנגיחה שלו הורחה מקו השער. רק בדקה ה-36 הגיע המהלך הראוי הראשון של הבקעה, אבל הוא הסתיים בהחמצה מקרוב של גרי שפורקין.

במהלך ההפסקה מצאנו בפינת היציע את בנו של שחקן קריית אונו יובל עופרי, שהגיע לעודד את אבא בתלבושת מלאה של ניימאר, עם או בלי קשר לפורים. על כר הדשא המשכנו לראות כלום ושום דבר גם בחצי השני, כשברקע 'הצליח' (64) כפיר מלול מאונו להחמיץ ממטר, בעוד האורחת הייתה קרובה לשוויון (68) אבל הכדור ששלח המחליף הזריז חי שהינו חמק סנטימטרים מהקורה.



עופרי, בעל השיער המחומצן (פורים?) הוחלף בדקה ה-93, כשביציע אמא של ניימאר הסבירה לזאטוט שהמטרה היא למשוך זמן, וקצת אחר כך הגיעה השריקה של השופט המצוין אסעד ג'בארין, שהיה רמה אחת לפחות מעל המשחק ובהחלט הוכיח שהוא ראוי לשפוט בליגות גבוהות יותר.


במקביל לחגיגות המקומיות הוקפץ ניימאר-עופרי הקטן מעל הגדר היישר אל כר הדשא, כדי לתת חיבוק חם ואוהב לאבא יובל, כשלצדו הוקפצו גם בנו ובתו הקטנטנים של כבודי, שריגשו את קואוץ'-אבא.

והייתה להם סיבה טובה לחגוג. קריית אונו מנצחת 0:1 קטן-גדול, הפער בצמרת הצטמצם לשלוש נקודות בלבד, ומאבק העלייה נפתח מחדש.