אז שלשום ניצלנו את ההזדמנות לחגוג עם הקבוצה עליית ליגה והגענו למשחק מול בית"ר פתח תקווה לה יש צרות אחרות לגמרי בתחתית הטבלה.
 

את הנסיעה עשיתי עם שחקני בית"ר פתח תקווה, "תבוא, יש אוטובוס גדול עם מלא מקום", כך סימס לי דודו שרון היו"ר-שחקן של הקבוצה אך כשהגעתי למתחם סירקין, גיליתי להפתעתי שיש רק מיניבוס אחד קטן ודחוק.
 

שאלתי את שרון, "איך בדיוק כל השחקנים ייכנסו פה?", ענה האחרון, "אין לי שחקנים, אנחנו 12 ויוגב קלטצקי יגיע ברכב הפרטי, גם אני אשחק היום".


מאיר כהן מאמן הקבוצה שביום יום מתפעל סוכנות ביטוח, בא היישר מהעבודה ובהופעה אלגנטית במיוחד. "מה קרה אתה מצטרף אלינו?", שאל. לכו תסבירו לו שהבקעה היא מוקד העניין ולאו דווקא קבוצתו.
 

הנסיעה החלה (שעה בול על השעון עד ההגעה) והדרך מתחילה עם חלוקת סנדביצ'ים מסודרת שהביא שרון לשחקניו ("יש פסטרמה וסלמי"). בעוד השחקנים דנים על מצב הנבחרת והאם בוזגלו היה צריך לשחק, שרון עושה כבר חישובים מתמטים לגבי סיכויי ההשרדות שלו ללא פלייאוף והאם הבקעה יכולה לעלות כבר לאחר המשחק ביניהם.
 

הדרך עקלקלה, מפותלת אך מלווה בנופים מרהיבים, "איטליה של ממש", מציינים השוערים אלון פוזיס וולדי נוביצקי כשהם מבטלים במחי כף את העובדה שמדובר בנסיעה לא פשוטה, בין כפרים ערביים וחיות רבות (אליהן נגיע בהמשך) שמסתובבות חופשיות ובצורה מסוכנת על שולי הכביש.


אם מחפשים מקבילה לירוחם הדרומית עליה תמיד אומרים, "סוף העולם שמאלה", אזי הבקעה ובעיקר מושב תומר שם משחקת הבקעה, בהחלט עונה לקטגוריה, "סוף העולם ימינה", הגיע הזמן לברית ערים תאומות גם בתוך ישראל..
 

המיניבוס מגיע לתחומי המגרש כשלפתע ובצורה הזוייה ומאוד מקורית, מקבל את פנינו דווקא אוטו פיצה שמגיש לילדים הרבים ששיחקו קודם לכן בטורנירי הפסח, משולשים עם תוספות, סוף העולם כבר אמרנו?.


בני קורן איש המשק של הבקעה שואל לשלומי ומציע קפה ומשהו מתוק, כשעניתי בחיוב הוא מוביל אותי לקראוון ורק לאחר הכניסה מסתבר שמדובר בחדר ההלבשה של הבקעה ובאותן שניות רון מרקוס מעביר תדרוך טקטי לשחקניו.
 

המחשבה הייתה לצאת מחוסר נעימות אך התדרוך המשיך בחיוכים כשמרקוס אומר בהומור לשחקניו, "את דודו שרון אני מכיר מגיל 5, הוא ביקש שלא נשמור אותו אישית". מרקוס ממשיך בדגשים וטוען כי בית"ר הולכת להסתגר מכיוון  שהיא מסובכת בתחתית, הוא מזהיר משאננות ושולח את חניכיו לכר הדשא.


התדרוך נגמר, הקפה מוגש ואיתו הקינוח הקבוע ואחד הסמלים של המושב שגם נקרא על שמו, התמר. הוא גם אחד מהגידולים העיקריים של המושב שהוקם ב-1976 ומונה כ- 226 תושבים בלבד.
 

אם אנחנו רגילים בליגת העל למנהרת שחקנים מסודרת ומקורה, המגרש במושב מכיל סוג של מנהרה כזו אשר יורדת עד לכר הדשא אך היא מגודרת בתיל ישן וצרה מאוד, מה שבטוח זה ששם לא יכולים הקפטנים ללחוץ ידיים מכיוון ששני שחקנים לא יכולים לעבור יחדיו במדרון הצר.


גם השופטים מתרגשים מנוכחותינו ומתעקשים על תמונה משותפת על רקע הנוף הנהדר ושרשרת ההרים הנראית מכל עבר שמזכירה מאוד את הנוף הנשקף ממגרשה של בני אילת. אגב, אחד ההרים עונה לשם סרטבה שנמצא כ-377 מטרים מעל פני הים, נחשב לאחד מאתרי הדלקת המשואות ונבנה ע"י אלכסנדר ינאי (כי קצת הסטוריה לא תהרוג אף אחד..).


מסתבר שחלק גדול מאנשי הבקעה בכלל לא ידעו שבמידה וכפר קאסם מסיימת בתיקו והם מנצחים, עליית ליגה תובטח רשמית כבר כעת. חגיגות לא תוכננו אך מסע הלחצים מכאן והלאה על מופז קורן מהנהלת הקבוצה, גרם לו לבסוף לגשת במחצית למכולת השכונתית במושב ולחזור עם חמישה בקבוקי שמפניה.
 

מאיר כהן מאמנה של בית"ר כבר מגיע מוכן עוד בטרם השריקה להפסד הצפוי, "בלתי אפשרי ככה עם הסגל הדליל" ודודו שרון מוסיף שהוא לא מבין את שיטת הפלייאוף עד סופה, "איך יכול להיות שג'לג'וליה מפסידה כל העונה ויכולה להישאר על משחק בודד?". עכשיו לכו תספרו לו שרעננה עם 0 נקודות במחוז דרום ב' יכולה גם היא לשרוד.


כפר קאסם שהחלה את משחקה מוקדם לכן, מסיימת בתיקו מול נחלת בדיוק כשהבקעה עולה ליתרון, משמע העלייה קרובה מתמיד. השחקנים יורדים להפסקה ושרון כבר מבקש מאנשי הבקעה, "יאללה עליתם כבר, תנו לי נקודה", כמובן שהוא נענה בשלילה ובשלב הזה מתחנן רק להפסיד בכבוד.
 

בינתיים החום הכבד משפיע והילדים ביציע נהנים מעוד מראה לא רגיל במגרשי הכדורגל, ברזייה שלא נחה מפעילות לאורך כל המשחק. לאחר לגימה קטנה אותם ילדים מגיעים למופז קורן ומבקשים בתחינה את החולצות של ירדן אזולאי ושאר השחקנים, בשבילם מדובר במסי ורונאלדו של ישראל.


השחקנים מחכים לשופטים ומשה סורמלו הבלם הותיק (אוטוטו בן 40) ששיחק בעבר ברמות קצת יותר גבוהות (מכבי פ"ת, הפועל ר"ג), מצהיר שזו סופית עונת הפרישה שלו, מה לעשות שהוא נשבע כבר חמש שנים על זה ואף פעם לא מקיים..


המחצית השנייה יוצאת לדרך, דודו שרון מזכיר להוד מועלם לקבל צהוב חמישי כדי שחלילה לא יחסר בפלייאוף ונענה בשלילה ע"י השחקן (שחיכה עד הדקה ה-82 ולבסוף נכנע וזכה לצהוב המיוחל). עוד הספקנו להנות ממפגש פיקנטי בין האחים התאומים לבית משפחת קצר (שלא עשו הנחות אחד לשני) עד שהמלאבסים נשברים ויורדים בסיום על ארבע.


בינתיים מרקוס נותן דקות משחק לשוער המחליף שגיא בדש וגם לאלי לימורי בן ה-43 שנחשב אגב לעולל צעיר לאור העובדה שעד לפני שנים בודדות שיחק בקבוצה יוסף יעקובוביץ' אז בן 51, גיל כנראה לא משחק תפקיד במשפחת הבקעה.


החגיגות מתחילות, דודו ביטון נראה כמוביל הלהקה אך עדן זלמן גונב את ההצגה עם הסלפי הקבוצתי, ג'נשווילי ושפורקין לא מפסיקים לבקש תמונות ואוהד כהן מזנק באמוק על הגדר, עד עכשיו טרם ברור מה חיפש שם אבל התפרצות הרגשות מובנת לחלוטין.


החגיגות מסתיימות והשחקנים כבר קובעים לפגישה לילית במועדון תל אביבי, בינתיים המיניבוס מתארגן ליציאה חזרה, שחקני בית"ר לא לקחו קשה מדי את ההפסד ומאיר כהן מרים כוסית לחיי השחקנים אך לא שוכח לעקוץ בציניות, "תודה על התצוגה המרשימה היום".
 

מסתבר ששיא המתח מבחינת המלאבסים לא התרחש דווקא במשחק עצמו מכיוון שבחלוף רבע שעה של נסיעה ובין נופי ההרים, לפתע נדרש המיניבוס לברקס חירום שהקפיץ את כל נוסעיו קדימה. מסתבר כי באחד הסיבובים חמור קפץ לכביש ברגע האחרון וגרם ללא מעט דפיקות לב כששרון בהומור רגעי שולף את הסלוגן, "מה אתה, חמור?". לחמור אגב, שלום.
 

השחקנים עוד מתווכחים על ספיגת השער השלישי ומי לא עמד בקורה הקרובה בקרן אך נפרדים לשלום לשבוע הקרוב וינסו להגיע לפלייאוף במצב הכי טוב שרק אפשר. "טוב שיש את ג'לג'וליה" אמר אחד השחקנים, האם זה נכון? נגלה רק בעוד כחודש לערך.
 

בהזדמנות זו נאחל לאנשי הבקעה מזל טוב על העלייה ההסטורית. מי שמכיר את הנפשות הפועלות, יודע היטב שמדובר באנשים פשוטים, צנועים וכאלו שעוד עלולים להוות טרף קל לליגה א' אם לא יעכלו במהרה לאן הגיעו.


לפחות עד אז הם יוכלו להנות מהקהלים הססגוניים של שעריים (אם לא תעלה במבחנים), מרמורק (אם תהיה סולחה עם עדני), יפו (אם תצא מההכחשה העצמית ותשרוד בליגה) ועוד, דבר שהיה מאוד חסר בליגה ב' בשנה הזו.
 

בעונה הבאה צפוייה לנו ליגה א' דרום מרתקת מהבקעה ועד לאילת, תענוג צרוף כבר אמרנו?