3,000 צופים, שידור ישיר בטלוויזיה, אווירה של ליגת העל ואורן ניסים אחד. הפועל כפ"ס בדרך חזרה לליגת העל ואם יקרה משהו אחר, צריך לסגור את הכדורגל בארץ. ואיך גידי דמתי קשר לכל זה? גיא גולדפרב היה בלויטה בשישי וחזר נפעם

כדברי שייקה מהגששים במערכון האלמותי "אופסייד סטורי": "כפ"ס נראית רעננה וזאת אפשר היה לחוש כבר מהרצליה", כך הייתה האווירה בלויטה באחר צהרי יום השישי האחרון.

45 דקות לפני שריקת הפתיחה עשתה את דרכה תהלוכת האוהדים המקומית מהבר באזור התעשייה הסמוך, אותו אמצו כמקום מושבם ועד למגרש (מרחק 10-15 דקות הליכה רגועה לערך) למה שהוגדר בפי כל: "משחק העלייה".

שש שנים ארוכות בהן הספיק המועדון המפואר להתפרק כלכלית ואוי לבושה גם לרדת לליגה א', הספיקו להם. אחרי שתי עונות בלבד, הליגה הבכירה בישראל נראית קרובה מתמיד. אגב, הירידה לליגה א', לפחות הוקל להם כשהדרבי מול בית"ר נחסך מהם כשהרי הפועל שובצה לצפון בעוד שהצהובים – שחורים שיחקו בדרום.

היריבה המיועדת הייתה הפועל עפולה, סיפור בפני עצמו. שבוע לאחר שסחטה תיקו 1:1 מבני לוד "ועזרה" לכפ"ס להגדיל את הפער ממנה ל-2 נקודות, סברו כולם כי לא תבוא יותר מידי "להפריע". גם יחסי ההימורים היו בהתאם. אז סברו.

שעה שהיציע הכפר סבאי הלך והתמלא, זה שהיה מיועד לעפולאים היה מיותם (15 אוהדים, רובם חברי הנהלה ומקורבים). לפחות לנו הצלמים, היה מזנון כמעט אישי.


על הסדר באותו יציע תופקדה שרית לוי, קרובת משפחתו של  החלוץ המיתולוגי של שמשון ת"א, גידי דמתי.  איך ידענו זאת? היא פשוט ניגשה והציגה את עצמה. על הדרך עשתה לנו חידון גיל. לא נגלה לכם מה היה הניחוש שלנו ומה הייתה התשובה האמיתית. בסופו של דבר יותר מידי עבודה לא הייתה לה ביציע הריק ברובו. לקראת שריקת הפתיחה כמה אוהדים בחולצות ירוקות "הסתננו" לתוכו.


למי שזוכר, אותה שמשון ת"א הייתה זו ש"העניקה" לכפ"ס את האליפות האחרונה שלה ב-82. כפ"ס הייתה צריכה נקודה, השתיים שיחקו לרוחב וסיימו ב-0:0.

מי שאימן את כפ"ס באותה העונה היה דרור קשטן שלפני המשחק קיבל כבוד בטקס הוקרה מיוחד. מי שלא מכבד את עברו, אין לו זכות קיום בהווה.

רגע לפני שהשחקנים החלו לעלות על המגרש האוהדים שרו: "יהודה בן חמו (ראש עיריית כפ"ס – ג.ג.), רוצים אצטדיון חדש". האמת שמגיע להם.


עפולה לא באה לשמש תפאורה ועלתה בהרכב החזק ביותר שלה. הכחולים לא נבהלו מהקהל הירוק (3,300 במספר), שיחקו משוחרר ועלו על הלוח תוך 24 שניות מהשריקה משער נגיחה של יובל שווט.

כפ"ס שנדחפה ע"י האוהדים, לא נבהלה ובהתקפת נגד קטלנית השוותה משער נגיחה של רן יצחק, אחד מיקירי האוהדים. השני הוא אורן ניסים, אליו נגיע בהמשך.

בדקות הבאות התנהל דו שיח בין השופט, אוראל גרינפלד לשוער עפולה מאיר כהן. האחרון הרבה להתלונן באוזניו של השופט שבשלב מסוים, לאחר אחת משריקותיו לטובת כפ"ס פלט לעבר השוער בבדיחות הדעת: "מה יש לך להגיד על זה, מאיר?".


כהן הרבה לגעור בהגנה שלו ובעיקר במגן דור מליחי (הבן של אביבה, אחותם של הלוזונים).

כפ"ס המשיכה לשלוט אך ללא מחץ. ברנקו מיכאילוביץ' שכבש 4 שערים בארבעת המחזורים שקדמו למשחק נראה מאד מפוזר ויחד עם יכולת טובה של מאיר כהן קיבלו האוהדים מתכון ללחץ דם גבוה.

בהפסקת המחצית הבחנתי במנהלי חברת האבטחה של האצטדיון, משפחת אעידן מתרווחים ביציע של עפולה. טוב, הם הרי עפולאים ועמוס הוא אגדה בפני עצמה. הם ידעו שהעיקר העבודה יהיה בסיום.


כבר בפתיחת המחצית הקל גרינפלד לעור המקומיים את המשימה כשהרחיק את לנרי קהינדה בצהוב שני על התחזות. ההחלטה הייתה בהחלט נכונה אך לא בטוח שהיה כאן מקום לצהוב, מה גם שהחלוץ סחב איתו צהוב על דיבורים מהמחצית הראשונה.

קהינדה ההמום לקח את הנחלטה מאד קשה ובקושי גרר את עצמו בכר הדשא תוך שהוא בוכה. הוא התיישב במדרגות שרוול השחקנים ומאן להרגע. מוזר שאף אחד מראשי הקבוצה לא ניגש אליו. למזלו, בעונה הבאה הוא לא יהיה שם.


היתרון המספרי של כפר סבא בא לידי ביטוי היטב. עפולה למעשה ויתרה כמעט על ההתקפה ומביאי הכדורים מאחורי שערו של אוהד כהן, נותרו חסרי עבודה ולכן השתעשעו להם זה עם זה.


הלחץ של כפר סבא נמשך, מאיר כהן שלא רצה להפסיד (כנראה) התעופף מצד אל צד והקהל החל לקרוא בשמו של אורן ניסים, המושיע.

לוד עלתה ליתרון מול הפועל ר"ג וביציע החלו לעשות חישובים כמה אחי נצרת צריכה "לתת" לה להבקיע בשבוע הבא כדי להשאיר את הכפר סבאים עוד עונה בלאומית.

בדקה ה-72 נכנע פליקס נעים ללחץ היציע והעלה את החלוץ לקול תשואות הקהל. הם בהחלט ידעו מדוע. ניסים בם ה-37 נכנס רותח, שיחק עם המון התלהבות כאילו אלה הדקות הראשונות שלו על המגרש בבוגרים. בדקה ה-86 זה הגיע. ניסים נגח לא חזק לפינה, מאיר כהן נגע בכדור אך לא הצליח למנוע את חדירתו פנימה. חגיגה אדירה ביציע. הכי מתוקה שיש.

מכאן והלאה מה שקורה בלוד כבר לא עניין אף אחד. זו הייתה חגיגת עלייה לכל דבר למעט אולי ההקפה המסורתית.
שריקת הסיום שלחה את שחקני כפר סבא ליציע שיצא מגדרו.


קהינדה שאגב לא נרגע עדיין ניגש לגרינפלד וביקש הסברים ולאחר מכן פנה לחדרי ההחבשה תוך שהוא משליך את חולצתו בזעם ומתריס מול אוהדי כפר סבא שענו לו בשריקות בוז צורמות.


ואז עפולה הפכה להיות לא רלוונטית לחלוטין. אוהדי כפר סבא נותרו דקות ארוכות לחגוג עם אליליהם. אפילו סתיו שחם, בעל פני פוקר, הוציא חיוך קטן וצילם בנייד שלו את הקהל הנפלא. שנתיים של השפלה הולכות ונמחקות להן והרבה בזכותו.


מי שעוד שמחו הם אנשי הפועל ר"ג שבמחזור הנעילה תארח את כפר סבא למה שאמור להיות משחק העלייה הרשמי. קופה שמנה כבר מובטחת לאורדונים שכבר ניצחו את בני יהודה שחגגה אצלם. לכו תדעו מה יהיה הפעם. תיאורטית זה עוד לא סגור. כפ"ס צריכה ניצחון כדי לסגור עניין. תיקו וניצחון של לוד עשוי לגרור את השתיים למשחק מכריע על העלייה.

ביציאה מהאצטדיון שמענו אוהד של כפר סבא אומר לחברו: "סוף סוף עוזבים את דאבל פס ועוברים לוואן". צודק, בעונה הבאה לא נהיה בסמי עופר או בטדי אבל בהחלט מחמיא להיות חלק מסמל סטטוס.