האופטימיסט, היחפן, הגיבור הטרגי, הטוב, הרע, הלא נורא ואיך אפשר גם בלי חולצה אפורה. הדמויות שעמדו מאחורי המשחק בין נשר לבית"ר כפ"ס? סיכום אחרון בהחלט של גמר פלייאוף ליגה א'

המשחק בין כפר סבא לנשר הוא אמנם כבר היסטוריה אך פשפוש בתמונות המשחק פתח בפנינו סיפור חדש של ההצגה הכי טובה בעיר בתקופה הזו של השנה: הפלייאוף.

לא פחות מ-15,000 צופים ראו בשלושת השבועות האחרונים את משחקי הפלייאוף. השיאנית היא הפועל איכסל שהביאה לא פחות מ-7,000 (!) לשני המשחקים שלה שנערכו בעילוט (נגד עכו ואסי גלבוע), אחריה בית שאן שהביאה כ-4,000 (3,000 לנשר ועוד כ-1,000 להרצליה).

במשחק גמר הפלייאוף שנערך השבוע בהרצליה צפו כ-600, מספר בהחלט לא מבוטל של צופים בהתחשב בעובדה שהמשחק הועבר בשידור חי בטלוויזיה. בהחלט שאפו להתאחדות ולאבי לוי, הוגה רעיון הפלייאוף שחוגג שנה חמישית (עם הפסקה של עונה).

אז קבלו את הדמויות שקישטו את המשחק בהרצליה.

האופטימיסט
את התואר קוטף ללא ספק מאמנה של עירוני טבריה שהפגין אופטימיות מופגנת והתייצב עם מחברת כדי לעקוב אחרי מי שקיווה שתהיה היריבה המיועדת שלו. בסופו של דבר כולנו יודעים שבמקרה הטוב מבחינתו, הוא יפגוש את נשר בעונה הבאה ליגה א'.


היחפן
מקסים סוסן יו"ר בית"ר כפ"ס הוא אחד האנשים היותר צנועים בענף. מי שלא היה מכיר אותו היה חושב שהאיש עם הברמודה והכפכפים הוא איש המשק של כפ"ס. אוהבים אותך מקסים.


הגיבור הטרגי
כמה שעות לפני המשחק התבשר שחקנה של בית"ר כפ"ס, אפי אלון שסבתו האהובה הלכה לעולמה. לאחר התלבטויות קשות הוא החליט לעלות לשחק בכ"ז, כי הוא ידע שזה מה שהיא הייתה רוצה. אם הוא היה כובש במשחק, הסיפור היה מושלם. בסופו של דבר זה לא קרה.


הפטרון
אם יש מישהו שבנה את עירוני נשר, זהו ראש העיר אבי בינמו שהפך לאוהד הכי גדול של הקבוצה. פגשנו אותו בטדי וגם בהרצליה הוא היה. בתחילה הוא ישב ביציע הכבוד, לאחר מכן הצטרף לאוהדים ובסיום המשחק ירד לכר הדשא והתחבק עם מי שרק יכול. בזכות התקציב שהעמיד נשר עלתה בעונה שעברה לליגה א' והעונה היא נמצאת כפסע מהלאומית.

הטקטיקן
הוא למד היטב את היריבה, עשה שינוי מפתיע בהרכב ממש לפני המשחק והציב מערך שהתאים את עצמו למשחק תוך כדי תנועה. לפני שלוש עונות נגע ברוך סער בכרטיס ללאומית אך בסופו של דבר נשאר מאוכזב למרות שלא הפסיד את משחקי ההכרעה. העונה הוא שוב באותו מעמד. בתור חובבי אנדרדוג נחזיק לו אצבעות.


הרע
דווקא למשחק הכי חשוב של הקבוצה העונה, כריסטיאנו דוס סנטוס לא ממש הגיע. החלוץ שהחזיק את ההתקפה של הצהובים – שחורים על הגב שלו בליגה, קרס ברגע האמת. לשיאו הגיע בתוספת הזמן כשהחמיץ מחמישה מטרים הזדמנות אדירה להשוות.


הטוב
גד עמוס הוכיח העונה היטב את התזה כי שוער שווה 70 אחוז מהקבוצה. הוא ספג את מספר השערים הנמוך ביותר בליגה א' צפון אך יותר מכל השרה הרבה שקט על ההגנה שלו והיה שם ברוב הפעמים בהן הכדור כבר עבר אותה. כך גם ביום שלישי שבכמה הצלות יוצאת מן הכלל מנע מכפ"ס לעקוץ. אין ספק שחלק גדול ממניות ההגעה לשלשב הזה שייכות לו.


הלא נורא
אוהדי כפ"ס שלא מילאו את היציע בהמוניהם כמו בעבר, קיוו שקבוצתם תמשיל את המסורת ותעפיל למשחקי העלייה/הישרדות אך בסופו של דבר זה לא קרה. למרות זאת, הם לא יצאו מאוכזבים מידי. גם הם יודעים שהליגה הלאומית עדיין גדולה עליהם. אולי בעונה הבאה. 


החולצה האפורה
נשר קרובה גיאוגרפית לחיפה ואם תוסיפו לזה את השידור הישיר תקבלו מתכון בטוח להופעתו של מיודענו, לירן. ייאמר לזכות הבחור שהחשיפה לא עלתה לא לראש והוא עודד במרץ את נשר למרות שאני לא בטוח שהוא מכיר את כל השחקנים. בכלל מגיע כל הכבוד לאלה שהגיעו משם. הם בהחלט הוכיחו שנבנה גרעין חדש של אוהדים.