לא מדובר בשלוש נשים שונות, אלא באחת: שגית שער לקור הנתנייתית. במגרש היא עוזרת שופט, ב"אזרחות" מנהל חוליה ברשות המיסים ובחיים הפרטיים מגדלת שני ילדים. היא אמנם נראית קטנה ושברירית אך אבוי למי שיתעסק איתה אם זה על המגרש או מחוצה לו. ראיון מיוחד עם אישה מיוחדת

רק משם המשפחה שלה אפשר ללמוד שעוזרת השופט הנתנייתית, שגית שער לקור קשורה לכדורגל. שדרי התוכנית "שישי ושירים" של ערוץ הספורט נוהגים לכנותה "לקורה ולשער".

בימים אלה היא חוגגת 20 שנה באיגוד ונחשבת כיום לאחת הוותיקות והמוערכות שם. במקביל היא עובדת ברשות המיסים כמנהלת חוליה במיסוי מקרקעין נתניה, מחזיקה בתואר ראשון במנהל עסקים ושני במיסים ומשמשת גם כמרצה במכללות ובאגף. בחיים הפרטיים היא אם חד הורית לשני ילדים.

"לא קל להיות אמא, אשת קריירה ועוזרת שופט, זה לג'נגל בעיקר בסופי שבוע אז חשוב שתפרגן ליריב טפר (מנכ"ל האיגוד – ג.ג.) ולאלי והבי משבץ ליגות א-ב שמאד מתחשבים במצבי המשפחתי", ביקשה בתחילת הראיון, אז הנה אני מפרגן.

למקצוע הגיעה שער לקור ממש במקרה: "אחי שיחק במחלקת הנוער של מכבי נתניה והייתי נוהגת להגיע למשחקים שלו", היא משחזרת, "באחד מהם האוהדים קללו את השופט. ממש ריחמתי עליו והחלטתי שגם אני רוצה להיות שופטת. למחרת התקשרתי להתאחדות כדי לקבל פרטים. הם הפנו אותי לקורס והשאר כבר היסטוריה".

כאמור, את דרכה החלה כשופטת אך בהמשך הקריירה עשתה הסבה לעוזרת שופט. הסיבה, משפחתית בעיקר: "בשל הולדת ילדיי הייתי חייבת לעשות הפסקות ארוכות משיפוט. זה הפריע לי בקידום כי בכל פעם הייתי צריכה להתחיל את המסלול מהתחלה, כלומר מליגה נמוכה".

בתור עוזרת הגיעה לשיאה כששובצה לקראת סוף עונת 2007/8 לשני משחקים בליגה הלאומית. מסיבות אישיות היא עזבה זמנית את האיגוד והקידום נעצר. כשחזרה פילסה אט אט את דרכה ולאחר שעמדה בכל הדרישות כולל מבחן כושר מפרך, היא נמנית כיום על סגל ליגה א'.


ארבעה מחזורים לסיום העונה שחלפה שובצה לדרבי הנוער של נתניה בין מכבי לטוברוק וקצרה שם מחמאות על מספר החלטות כולל על פסילת שער של נתניה בטענת נבדל. שער לקור: "זו הייתה חוויה לשפוט באצטדיון החדש. היו הרבה אוהדים והמשחק היה מאד טעון".

לפני כשלושה שבועות ראתה ברכה בעמלה כשקיבלה את השיבוץ היוקרתי לגמר הגביע לנשים בין אס"א ת"א לכישרונות חדרה. שם חשפה בטלוויזיה כשפסלה שער חוקי לכאורה לזכות כישרונות חדרה שכזכור, ניצחה בסופו של דבר בהארכה.

באמת היה נבדל?
"בדיעבד הבנתי שהזווית של הטלוויזיה הייתה אחורית ואילו אני עמדתי בקו אחד עם ההתקפה של חדרה. השחקנית הייתה חצי רגל אחרי ההגנה בזמן שהכדור נבעט לעברה. עובדה שהשופט קיבל את הפסיקה. אחרי המשחק גם קיבלתי גיבוי על החלטה מהמשקיף, חיים ליפקוביץ'".

אומרים עליך שבמגרש את חפה מכל דעה קדומה.
"אני לא עוקבת אחרי הליגות בהן אני שופטת ואחרי המיקום של הקבוצות בטבלה. זה לא מעניין אותי. כשאני מגיעה למשחק המטרה שלי היא אחת: לשפוט את מה שאני רואה בלי לעשות הנחות לאף אחד".

גם בעבודה את כזו?
"בהחלט. המוטו שמוביל אותי בחיים הוא "צדק, צדק תרדוף". חשוב שידעו כי המטרה של האגף שלנו הוא לא לעשוק את האזרח אלא לגבות מס אמת".

עמיתים מהאיגוד פונים אליך ומבקשים עזרה בתחום הקשור לעבודתך?
"כמו כל אזרח שפונה אלינו במקרים כאלה, אני פשוט מפנה אל הסעיפים בחוק".

יצא לך בעבר לבצע ביקורת על מישהו שהכרת מתחום הכדורגל?
"לשמחתי, לא. אם במידה ואקלע לסיטואציה כשזו, אעביר את הטיפול לגורם אחר".

בגילך המתקדם, במונחים של איגוד השופטים, יש לך לאן לשאוף?
"אני שאפתנית מטבעי ולכן התשובה היא כן. אני מקפידה על כושר גופני ותזונה נכונה. את ההחלטה אני משאירה לגורמים המקצועיים באיגוד".

ילדיך באים לראות אותך בפעולה?
"לעיתים מאד קרובות. הם מאד מפרגנים וגאים באמא שלהם".

כיצד הם מקבלים את העובדה שמקללים אותך?
"זה לא קל להם, אבל הם מבינים שזה חלק מהמקצוע".

רגע מביך במגרש?
"לפני כשלוש שנים שפטתי משחק נגד הירידה בליגה ב'. כנראה שההנפה שלי הייתה חזקה מידי כי הדגל פשוט עף מהמקל. השופט עצר את המשחק עד שהשחלתי את הדגל חזרה. כמובן שכולם צחקו והרגשתי קצת לא נעים. זה חלק מהמשחק".

מודל לחיקוי?
"האחת והיחידה, לילך אסולין. הגיעה לאן שהגיעה רק בזכות עצמה. בהחלט ראוי להערכה".


לסיכום?
"אוהבת את השיפוט ורואה בזה אתגר יום יומי וחוויה ממכרת. כל משחק הוא בפני עצמו. לגבי עבודתי, גאה להיות עובדת ברשות המיסים ומקווה מאד להתקדם בשני התחומים. רוצה גם להודות להורי שעוזרים ותומכים ללא הרף. בלעדיהם, לא בטוח שיכולתי להמשיך לשפוט".

כמה קשה לפנות אחר הצהריים של יום שישי או שבת ובמיוחד לאישה שהיא גם אמא, כל אחד מתאר לעצמו אבל אצל שער לקור, השיפוט זורם בדמה ורק על זה מגיעה לה שאפו ענק. 

אז בפעם הבאה שאתם פוגשים אותה במגרש – תנו כבוד.