עונה עברה,עונה חלפה,ושום דבר לא השתנה.זהו סיפורה של עירוני טבריה מודל 09/10 שסוגרת עוד עונה חסרת תכלית בליגה א' צפון.עונה שהתחילה באיגרא רמא והסתיימה בצניחה חופשית מטה,עונה שאופיינה ברכבת הרים אחת גדולה.ממשחק עונה בצמרת,למפחי נפש חוזרים ונשנים בדרכה מטה אל מעמקי התחתית הבוערת.
אם עד לפני חמישה חודשים הייתם מעיזים להזכיר את צמד המילים-"קרבות תחתית" בקרב האוהדים הטבריינים,הם היו אומרים לכם בביטחון משהו בנוסח 'תבדוק טוב מה שתית היום בבוקר',היו אומרים שלא הפעם,שהשנה זו השנה של טבריה ושמספיק להעיף מבט בטבלה כדי לאמת את העניין.האמת,גם אני הייתי אומר לכם שנפלתם על הראש,שאין סיכוי שטבריה תשתתף בהישרדות-גרסת הדשא(גם בלי משקפי התלת מימד).ואכן,הנתונים דיברו בפני עצמם.8 משחקים,18 נקודות,0 הפסדים,יחס שערים 11+ ומקום 3 בטבלה.אוהדי הכדורגל בעיר נכנסו לטירוף,הם שפשפו את עיניהם נמרצות והצליחו ממש לדמיין את עצמם בשנה הבאה מתרוצצים במגרשי הליגה הלאומית,משחק העונה מול המוליכה באצטדיון העירוני סחף אחריו מאות תושבים צמאי כדורגל שמילאו כל פינה ביציע הדחוס,במילה אחת-אופוריה!...
ואז הגיע אחד,אשרף אלעל שמו,שחמש דקות לסיום גלגל את הכדור לשער הטברייני ורץ לחגוג עם החברים.שחקני טבריה בהלם,קולם של אלף המקומיים נדם,פנים עגומות,הטחת האשמות בחדר ההלבשה,סוף.כפי שהבלון הלך וצבר אוויר והתנפח לממדים לא פרופורציונאליים כך הוא איבד מנפחו,הלך ודעך.

 גיא צרפתי (משמאל) ועומרי אזולאי .שיתוף פעולה מצוין בין שני הבלמים (צילום:אבירן אוחנה)

מאז אותו הפסד ביתי החל הסחרור הגדול,ולהלן תקצירו.המאמן שהפך בזכות אותו רצף משחקים מוצלח(שספק אם ראו כמותו בטבריה)ליקיר העיר,מאיר ארמה פוטר שבועיים לאחר מכן בהחלטה תמוהה ופזיזה של ראשי המועדון,המאמן העפולאי,קלוד דהאן מונה במקומו,ריבים בלתי פוסקים בין חברי הנהלה לשחקנים בקבוצה,עימותים בין שחקנים,תוצאות מחפירות,תצוגות כדורגל מבישות ודופק לב מואץ שכמעט והסתיים במפח נפש וירידה לליגה ב'.יעיד על כך הנתון השערורייתי שמצביע על טבריה כקבוצת הליגה הגרועה בליגה(14 נק' בלבד מתוך 45 אפשריות),לא פחות!.גרועה יותר אפילו מנועלת הטבלה,טירת הכרמל החלשלושה.ואם בית שפעם עוד נחשב למבצר בליגה הופך למגרש ביתי עבור הקבוצות היריבות,אז כל מילה נוספת מיותרת.
בסופו של דבר,בזכות שני ניצחונות חוץ במחזורי הסיום בעפולה וכפר קרע טבריה נשארה בליגה ומתחילה בהכנות לעונה הבאה.

 אלירן עקיבא השתפר ככל שהעונה התקדמה (צילום:אבירן אוחנה)

שאלת המאמן הבא עדיין פתוחה כשכבר ברור כי קלוד דהאן לא ימשיך בתפקיד,אך הנושא שבו קברניטי הקבוצה צריכים לעשות בדק בית רציני הוא סוגיית שחקני הרכש.
בתחילת העונה זרמו למגרש בטבריה בזה אחר זה לגיון שחקני רכש שהובא במטרה לשדרג את הקבוצה.לא מעט כאלה היו,והבולטים שבהם שוחררו כבר באמצע העונה כשהשאיפות על צמרת גבוהה התפוגגו.ואלה שמות:אסף מנדס,מוטי בן חמו,בר קרסנר,יוני יוסיפוביץ'(כולם שמרו אמונים למאמן שהביא אותם בתחילת העונה ונדדו עמו למכבי טמרה) וכפרי אזולאי.חמישה שחקנים שהובאו בכסף גדול ולא סיפקו את הסחורה כל אחד מסיבותיו-השוער,אסף מנדס היה עסוק בבעיות משמעת יותר מאשר בכדורגל נטו,בן חמו שהיה אמור להיות המנהיג ירד למחתרת במאני טיים,קרסנר ויוסיפוביץ'(לטעמי האישי מדובר בשחקן מצוין) עזבו בגלל גחמות של ההנהלה,וכפרי אזולאי,אחד מהשועלים הותיקים בליגות הנמוכות לא קיבל מספיק קרדיט מהמאמן,וכשראה שלא הולך ביקש קל"ב וחתם בהפועל עפולה.
הנהלת הקבוצה(שעדיין לא ברור אם היו"ר הנוכחי,זוהר יצחק יימנה עליה בעונה הבאה) חייבת לעשות חריש עמוק בקאדר השחקנים,לקדם את הצעירים המקומיים,לנסות ולהשאיר מספר שחקנים שהובאו מבחוץ וכן הטביעו חותם(עליהם נרחיב בהמשך) ואולי הדבר הכי חשוב-להתאים את הציפיות מעונת 2010/11 למה שבאמת שווה הקבוצה,ולא לקפוץ מעל הפופיק ולאחר כל ניצחון מקרי לדבר על עלייה.כי דרך נכונה ובריאה של מועדון לא בונים ברגע אחד(בייחוד שהמשאבים לא רבים) אלא לאורך זמן ביסודיות,בהתמדה.פחות ברברת,יותר עשייה.

ועד שזה יקרה ולאחר שליוונו את הקבוצה לאורך כל העונה,אתר "דאבל פס" מסכם ובוחר את נבחרי העונה של עירוני טבריה(ידוע שאין רבים כאלה,אך בכל זאת):

 גיא צרפתי ,ברמה אחת מעל כולם (צילום:אבירן אוחנה)

השחקן המצטיין:גיא צרפתי
ללא ספק ובפער גדול,ה-שחקן של עירוני טבריה.בין כל הרכש ה"נוצץ" והכושל,גיא צרפתי הוא הפנינה האמיתית שנחתה בכנרת.קלאסה של בלם,מיקום נהדר,חזק ומשרה ביטחון על שאר חבריו.שיתוף הפעולה שלו עם חברו לקו האחורי,עומרי אזולאי היה מצוין,ולמעט תקלות בודדות הוא נחשב למעוז ההגנה הטברייני.
הבלם בן ה-27 הגיע מאסי גלבוע ומיד הראה שלפחות בגזרה שלו הקבוצה פגעה בינגו.החיסרון היחידי שלו נמדד בנושא המהירות,אך הוא יודע לחפות על כך במיקום מצוין וסגירות נכונות,כפועל יוצא של הבנת המשחק.
ספק אם יצליחו להשאיר אותו בטבריה גם בעונה הבאה,אך אם אתם שואלים אותי-הייתי שם את כל יהבי כדי לשמור על התכשיט הקיים ולהבטיח ראש שקט ברחבת ה-16.

התגלית:רז חן
אולי חלקכם ציפה לראות כאן את שמו של אחד מהאחים ברז'יק,ואולי את אביאל גבאי או קובי בן חמו(מועמד רציני לתואר),אך התואר הולך דווקא לקשר,רז חן.

 תגלית העונה רז חן ,עשה שדרוג רציני ביכולת (צילום:אבירן אוחנה)

 
חן,שהתחיל את העונה ברגל שמאל והיה על סף עזיבה בעקבות חוסר שביעות הרצון מדקות המשחק שקיבל בתקופת מאיר ארמה,קיבל את המפתחות לקישור מהמאמן הבא,קלוד דהאן והוכיח שהצעד היה משתלם.נכון שהסטטיסטיקה שלו היא לא בדיוק משהו לספר עליו,אך אין ספק שמדובר באחד השחקנים הכישרוניים והאיכותיים ביותר שיש כיום בקבוצה.הטכניקה וראיית המשחק הם האספקטים הבולטים במשחק שלו,חייב לשפר את רמת האגרסיביות ולשחק קרוב יותר לשער היריב,שם הוא יכול לבטא את היכולות ההתקפיות שלו.בשנה שעברה סבל פציעה קשה גמרה לו את העונה מוקדם מן הצפוי,והשנה הוא חזר רעב והפך לבורג חשוב מאוד במערך הקבוצתי.

המאכזב:שלום עקיבא
אם תשאלו היום כל אוהד מקומי מי מבחינתו היה אכזבת העונה,סביר להניח שמיד תשמעו את השם שלום עקיבא.
מה כבר לא נאמר עליו-ליגה א' קטנה עליו,בעיטה אדירה,יכולות טכניות מרשימות,כישרון נוזל ממנו.אך לצד אותם סופרלטיבים תשמעו גם-עצלן,אגואיסט,בורח מאחריות,חם מזג,בעייתי.כל מה שנכתב לעיל מתאר את הקוטביות שבשחקן שהגיע מקריית שמונה לפני שנתיים בקול תרועה רמה ועוזב(ככל הנראה) בקול ענות חלושה.
רק ארבעה שערים במאזנו הדל ולמרות השיפור שחל אצלו בשליש האחרון של העונה,הוא נחשב לפספוס ענק.
אילו רק הראש שלו היה במקום הנכון ומעט מהפוטנציאל הגדול היה מתממש הוא מזמן היה בודק הצעות בליגה הלאומית לפחות.

 אכזבת העונה,שלום עקיבא.עדיין לא מוכיח את הפוטנציאל הגדול (צילום:אבירן אוחנה)

 
הבעיה שלא מעט כוחות הוא מבזבז במריבות עם ההנהלה,השחקנים,וגם הקהל שמצפה ממנו לגדולות ונצורות בכל פעם מחדש.ידוע ששלום הוא בחור רגיש ואחד שלוקח ללב ומושפע מכך,אך מדובר בבחור טוב שבאמת רוצה,אך לצערו ולצערנו עד עכשיו זה לא יוצא.

ראויים לאזכור חיובי
*אבי עמר.הקפטן הטברייני מסיים עוד עונה טובה מבחינה אישית עם 14 כיבושים,אך דווקא במשחקים החשובים באמת הוא נעלם ונסחף לאפרוריות יחד עם יתר חבריו.בקלות יכול היה להיות מלך השערים של הליגה,אך החמיץ המון,בייחוד במגרש הביתי.

*אלירן עקיבא.האח הצעיר לבית עקיבא פתח את הקדנציה בטבריה בצורה רעה בעמדת המגן הימני,זקף לחובתו שני כרטיסים אדומים אך השתפר מאוד ככל שהעונה התקדמה והוא ראוי למחמאות גם כל היכולת בצד ההתקפי.

*קובי בן חמו.קשר אחורי טוב,אגרסיבי וחסר פשרות.הגיע היישר מהנוער של קריית שמונה והפך לעוגן במרכז המגרש.נתן תפוקה יפה גם בחלק ההתקפי בדמות 4 שערים.

*עומרי אזולאי.הבלם הוותיק והטוב שומר על יציבות ומשתפר מעונה לעונה.נהנה מאוד משיתוף הפעולה עם גיא צרפתי.

בשלילי
*תומר שרמן.צורף במהלך העונה בעקבות עזיבתו של אסף מנדס ולא הצדיק את הבאתו.לוקה מאוד בכל הקשור לכדורי גובה וגורם לחוסר בטחון בהגנה שלפניו.היה עדיף לתת את האשראי לדודי גיל בזמנו או לחילופין לשוער קבוצת הנוער,מתן עברו.

*אריאל בוזורגי.לא ברור מדוע הגיע בכלל לטבריה,אולי כטובה אישית לאביו ומאמן כרמיאל-צפת,יצחק בוזורגי,אך בשורה התחתונה רכש מיותר שייבש את הספסל ותפס מקום של צעיר מקומי בטופס.למה זה טוב?

זהו,סיכום העונה הנרחב של "דאבל פס" בנוגע לקבוצת עירוני טבריה.נמשיך לעדכן גם במהלך הפגרה על ההתפתחויות השונות ועל ההכנות לקראת עונת הכדורגל 2010/11.