שידורים בטלוויזיה לא היו, אך נציגים בכל משחק היו לנו. לצורך בחירת מצטייני העונה נעזרנו כחיזוק באנשי מקצוע מהמקורבים לליגה והמכירים אותה על בוריה. זה לא היה פשוט. הרבה שמות עלו, נמחקו והורכבו מחדש ולבסוף הגענו להסכמה.
מעבר לנבחרי העונה חילקנו את נבחרת העונה ל-3. הנבחרת הראשונה, המחליפים ואלה שמגיע להם להיות בסגל המורחב. מה שכן, אמר יפה אחד מאלה שעזרו לעצב את הנבחרת הזו: "כל אלה בקבוצה אחת לא עולים ליגה כי אין כאן את הפועלים השחורים שעמדו מאחריהם". צודק...

מאמן העונה:
כאן הבחירה הייתה קשה ביותר. הרבה מאמנים מנוסים וכאלה שהביאו שינוי התרוצצו העונה על הקווים. משה טליאס שלקח את נחלת יהודה במקום האחרון עם נקודה בודדת והביא אותה לשיפולי הצמרת בסיום העונה כולל תיקו 1:1 עם כפ"ס שהוריד את האחרונה ליגה. יוסי גורדנה שלקח את צפרירים חולון לפני תחילת הליגה והצעיד אותה יחד עם שחקנים צעירים למקום הרביעי המכובד ומורדי ועקנין שלא היה רחוק מלהציל את מבשרת ציון מירידה לליגה ב'.
בין הבולטים ביותר היה ללא ספק בני טבק שעשה את כל המהלכים הנכונים וללא כוכבים ושמות הוליך את הפועל הרצליה בקדנציה השנייה שלו שם, לראשונה בתולדותיה לליגה הלאומית. אך במקרה שלו הוא היה זה שבנה את הקבוצה והיה לו את כל הזמן שבעולם לעשות את השינויים וההתאמות הדרושות כדי להביא אותה בזמן הנכון לשיא.

לכן החלטנו לבחור למאמן העונה את אוהד בוזגלו שבעונתו השנייה כמאמן הצליח בעונה אחת גם לבנות קבוצה לעלייה (הפועל אורנית) וגם להשאיר קבוצה מפורקת (עמישב פ"ת) בליגה אפילו ללא מבחנים.

ככה יעשה לאיש אשר חפצים ביקרו. מאמן העונה, אוהד בוזגלו (צילום: שלומי גבאי)

כשבוזגלו הגיע מהפועל אורנית לעמישב אחרי המחזור ה-17 (הפסד 2:1 במשחק על 6 נקודות לבית"ר כפ"ס) נתוני הפתיחה שלו היו גרועים ביותר. הקבוצה דורגה במקום האחרון עם 14 נקודות, הייתה מפורקת חברתית, מקצועית ומנטאלית ונראתה על פניו כיורדת הבטוחה. מכיוון ששחקנים אחרים כבר אי אפשר היה להביא התרכז בוזגלו בשלב ראשון ב"ניקוי האורוות" תוך ניפה שחקנים שלטעמו הביאו אנרגיות שליליות. עם מה שנשאר (וזה לא היה הרבה) הוא יצא למלחמה. אט אט הצליח להחזיר את הביטחון לשחקניו כשהשיא היה ב-0:5 הענק ל בני טייבה, תוצאה שבדיעבד השאירה במישרין את הקבוצה בליגה. בסך הכל הוא צבר עם הקבוצה 17 נקודות מתוך 39 אפשריות, הישג מצוין למאמן שקפץ בפתאומיות שתי ליגות והגיע מקבוצה שהיא מוליכה גאה לקבוצה שפופה הסוחבת את כל ליגה א' דרום על גבה. חלק מהקמבק של עמישב התבטא בלקיחת נקודות במשחקים קשים מול הרצליה והשקמה.

שחקן העונה:
כל מי שדיברנו איתו ומכיר את הליגה העלה שם אחד כאופציה הראשונה לתואר: יובל פוגלמן, הקשר האחורי הצעיר של הפועל הרצליה.
יוצא מבית היוצר של מחלקת הנוער של מכבי ת"א, החל את העונה בבית"ר/שמשון בלאומית אך שם לופא קדוש לא ממש ספר אותו. בני טבק שגידל אותו החליט להמר עליו ולמשוך אותו אליו. פוגלמן לא היסס והצטרף למורו ורבו ומאז שהגיע הקבוצה שינתה את פניה, החלה לנצח אך גם לכבוש ויחד עימו השלימה 21 משחקים ללא הפסד. מקדמת ההגנה ושיפולי ההתקפה הטביע השחקן בן ה-20 את חותמו ואף כבש שני שערים. מאז שהגיע לקבוצה שותף כמעט בכל משחקיה 90 דקות למעט במשחק הראשון עם עמישב כשנכנס במחצית ולפני האחרון נגד כפ"ס אז נעדר בשל צבירת 5 צהובים. איתו כבשה הקבוצה 46 שערים וספגה 10 בלבד ואפשר להגיד בפסקנות כי העונה של הרצליה מחולקת לשניים: לפני שפוגלמן הגיע ואחרי כן. ואסור לשכוח שמדובר בשחקן שחגג בפברואר את יום הולדתו ה-20 בעונה הראשונה שלו בקבוצת בוגרים.

יובל פוגלמן (באדום). ברוב תומכים מצטיין העונה של דאבל פס. (צילום: לירן דורף)

התגליות:
כאן הבחירה הייתה לא קלה ולכן הצבנו 3 שחקנים שפרצו העונה קדימה. יוסי פליקר מצפרירים שכבש 10 שערים פתח היטב, דעך מעט אך לקאת הסיום התעורר שוב והוכיח כי מבחינת פוטנציאל, יש לו את היכולת להפוך לחלוץ גדול. הוא רק צריך ללמוד לשחק עם הראש ולא עם הראש בקיר.
את טל פטרושקה מעמישב הספידו וחשבו שלא יממש את הפוטנציאל שלו אך אז הגיע המאמן, אוהד בוזגלו שבנה לו את הביטחון מחדש והפך אותו לאחד מהשחקנים המובילים בקבוצה. לא פלא ששמו עלה כמועמד בכל מיני קבוצות אפילו עוד לפני שהעונה הסתיימה.

גיא בוגנים מטייבה הגיע לקבוצה מבית"ר חיפה שבליגה ב' בהמלצת המאמן, אורי צ'אושו. הרבה היו בטוחים שהוא לא ישתלב בקבוצה מהמגזר אך בשקט ובהתמדה שלו הפך לאחר ממעוזי ההגנה של טייבה ואם לא הוא לא בטוח שהקבוצה הייתה מצליחה לשרוד בליגה.

המאכזבים:
ראשון המאכזבים הוא אורי קרגולה ממכבי יבנה. לאחר עונה גדולה בה כמעט העלה במו רגליו את הקבוצה וסיים כמלך שערי הליגה כולל כיבוש שישייה פתח קרגולה את העונה עם פציעה ממנה התקשה לחזור וסיים עם 5 שערים בלבד. אפשר לפסוק בצורה נחרצת כי בשל חולשתו לא הצליחה הקבוצה להתרומם והבטיחה בקושי את ההישארות שני מחזורים לסיום.
מאכזב נוסף הוא אופיר חלוואני מכפר יונה שלא הצדיק ולו במעט את התקוות שתלו בו. האמת שהיו לו נסיבות מקלות כי למעשה לא הייתה לו קבוצה מסביב. למרות הכל הוא סיים עם 9 שערי ליגה.
וואסים אגבריה מעירוני חדרה הוא אכזבה נוספת. יש לו את כל הנתונים להצליח בתור בלם אך כנראה העובדה שהיה מבוקש ע"י בני סכנין קצת העלתה לו את השתן לראש וברגעי האמת במשחקים החשובים הוא כשל יחד עם הגנת הקבוצה.לראייה 13 השערים שספגה ב-4 המשחקים מול השקמה והרצליה.
עוד מאכזב הוא לירון וילנר שהוחתם בקול תרועה גדולה בחדרה, לא עמד בציפיות ועבר לשקמה שם חימם את הספסל במחזורי הסיום. בסך הכל כבש הלאומי לשעבר 5 שערי ליגה (4 מהם במדי חדרה).

אופיר חלאווני. מאכזב עם נסיבות מקלות (צילום: לירן דורף)

נבחרת העונה (במערך 3-3-4):

שוער ראשון:
עידו לוי (הפועל הרצליה): מה אפשר עוד להגיד על שוער שספג הכי פחות שערים בליגה. 23 משחקים ניצב לוי בין קורות שערה של הרצליה בהם ספג 9 שערים בלבד. הוא גם מחזיק ברצף הדקות ללא ספיגת שער: 601. בין השער של ארז ללוז בדקה ה-2 במחזור ה-19 לבין זה של מומה מסארווה מטייבה בדקה ה-63 במחזור ה-25.
שוער מחליף:
עדי בויטר (צפרירים חולון): האיש שלבש את אפודה מספר 1 בצפרירים במשך 30 משחקי העונה ולא החמיץ ולא דקה אחת. אין ספק שהוא אחד מהאחראים הישירים לזה שצפרירים סיימה את העונה במקום הרביעי.
שוער הסגל המורחב:
צחי שרון (נחלת יהודה): השוער המנוסה בליגה שאייש במשך 29 משחקים את קורות שערה של נחלת (נעדר רק ממשחק אחד בשל הרחקה) הוא האחראי הישיר לרצף 13 המשחקים ללא הפסד של הקבוצה שחילץ אותה ממעמקי התחתית אל שיפולי הצמרת. גם לו רצף נאה של 510 דקות ללא ספיגה (בין המחזור ה-14 ל-19) כשאת השער היחיד באותו הרצף הוא ספג בפנדל.

ג'ניה קפלן. הפסיד רק משחק ליגה אחד (צילום: גיא גולדפרב)

בלמי הנבחרת:
רועי סילקו (הפועל הרצליה): איך אפשר שלא להכליל בסגל בלם של קבוצה שספגה הכי פחות שערים בליגה? נכון שהוא נעדר כמעט שלושה חודשים בשל פציעה אך זה לא מה שהפריע לו לכבוש חזרה מקום בהרכב הראשון ולהיות עוד מניה בטוחה של הרצליה בדרך לעלייה.
ג'ניה קפלן (מכבי יבנה): גם אצלו הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה. 24 השערים שספגה מכבי יבנה כיפרו על התקפה גרועה ולמעשה הצילו אותה מהסתבכות מיותרת בקלחת התחתית במחזורי הסיום. קפלן הפסיד רק משחק ליגה אחד העונה בשל צבירת 5 כרטיסים צהובים ולא הוחלף כלל ביתר. בהחלט הישג נדיר כשמדובר בשחקן שדה החשוף יותר לפציעות.
בלמים מחליפים:
יחיאל חיאווי (השקמה): המניה הכי בטוחה של השקמה בשנים האחרונות בחלק האחורי עימו ספגה הקבוצה רק 25 שערים. נעדר רק משני משחקים (כרטיסים צהובים), הוחלף ב-4 במחצית השנייה ונכנס כמחליף באחד.
דני משען (צפרירים): כמה פעמים ציינו בסיקור משחקיה של צפרירים כי הבלם הוא מעוז ההגנה של הקבוצה? הבלם הוותיק הישרה הרבה מניסיונו על עמיתיו הצעירים וגם לו הרבה מניות בעונה המוצלחת של הקבוצה. נעדר חודשיים בשל הרחקה (4 משחקים) ופציעה (4 משחקים).
בלמי הסגל המורחב:
אוהד יוסף (קרית מלאכי): חזר לאחר שנה בקטמון והשרה הרבה שקט בהגנת מלאכי בזכותו הבטיחה הקבוצה את ההישארות עוד לפני מחזור הסיום. פתח ב-28 ממשחקי הליגה של הקבוצה העונה (מיתר השניים נעדר בשל צהובים) וכבש שער אחד.
יבגני גופמן (הפועל ערד): אם הפועל ערד חייבת למישהו את ההישארות ואת ההעפלה לשלבים הגבוהים בגביע זה לבלם בן ה-25 שגדל בנוער של בית"ר ב"ש. לולא גובהו הוא היה מגיע הרבה יותר רחוק. 29 משחקי ליגה מלאים שותף גופמן במדי הקבוצה.

אוהד יוסף (במרכז). השרה הרבה שקט בהגנת מלאכי (צילום: רועי אסרף)

מגן ימני – נבחרת:
גיא שוסט (צפרירים חולון): הצטרף לצפרירים רק לקראת סיום הסיבוב השני (מחזור 12) והוכיח את עצמו כאחד משחקני הרכש היעילים ביותר בליגה. מעבר ליכולותיו כמגן יש ל"שוסטי" יכולת לפרוץ על הקו ולהטריד את הגנת היריב. בצפרירים שותף בכל 18 המשחקים מאז הצטרף לקבוצה.
מגן ימני מחליף:
ליעד פרץ (נחלת יהודה): בשקט בשקט מחוץ לאורות הזרקורים בנה לעצמו פרץ מעמד של מגן מוביל בליגה א'. הוא היה בין הגורמים לחזרתה של נחלת לחיים בעידן משה טליאס. בסה"כ שותף ב-28 ממשחקי הקבוצה מתוכם באחד הוחלף במחצית השנייה ובשני עלה כמחליף.
מגן ימני הסגל המורחב:
איליה זילברמן (בית"ר כפ"ס): למרות שקבוצתו ירדה לליגה ב', זילברמן שהגיע מכפר שלם היה היציב בשורות קבוצתו ומיצב את עצמו כמגן מוביל. סביר להניח לא יצטרך לחפש הרבה אחר קבוצה בעונה הבאה. שיחק 17 משחקים במדי כפ"ס בהם הוחלף פעם אחת ועוד 11 משחקים במדי כפר שלם.

מגן שמאלי – נבחרת:
אורי אברהם (הפועל הרצליה): עוד נציג הגנתי בנבחרת של העולה ובין האחראים לעובדה שהקבוצה ספגה רק 20 שערים. יציב ובטוח למרות גילו הצעיר יחסית. שיחק 25 משחקים בהם הוחלף ב-3. כבש שער אחד בליגה ועוד אחד בגביע.
מגן שמאלי - מחליף:
רועי הררי (עמישב פ"ת): השחקן הכי בכיר בעמישב עם רקורד של עונה ברמת השרון בליגה הלאומית. מגן יציב שהרבה לתקוף דרך האגף שלו ואף בישל 6 שערים. שותף ב-25 ממשחקי הקבוצה, נעדר בשלושה בשל פציעה וחזר להרכב. משניים נוספים נעדר בשל צהובים.
מגן שמאלי הסגל המורחב:
משה אזולאי (מכבי יבנה): עוד מגן שיודע גם לתקוף. ידוע בבעיטות החופשית הטובות שלו כשבאחת מהן כבש את השער האחרון של יבנה בעונה (0:1 על השקמה). שיחק 29 משחקים כשבשניים מהם הוחלף במחצית השנייה.

רועי הררי (בירוק). השחקן הכי "בכיר" בעמישב (צילום: שלומי גבאי)

קישרי הנבחרת:
יובל פוגלמן (הפועל הרצליה): שחקן העונה וכל מה להוסיף מעבר למה שנכתב עליו רק יגרע.
אבישי אטיאס (עירוני חדרה): למרות הכישלון של הקבוצה אטיאס היה בין היותר יציבים בשורותיה. הימור מוצלח של המאמן, צחי טיאר שהביא אותו מטבריה. שיחק ב-29 משחקי ליגה (נעדר מאחד בשל צהובים) והבקיע 3 שערים.
מאיר לואין (הפועל הרצליה): הוא אמנם לא כבש שער העונה אך עשה הרבה עבודה שחורה בחלק האחורי של הרצליה. שותף ב-24 משחקים למרות שנעדר לקראת סוף העונה יותר מחודש בשל פציעה.

קשרים מחליפים:

ניר דדון (צפרירים חולון): הקשר הצפוני שירד למרכז השתלב בצורה יוצאת מן הכלל בתלכיד של צפרירים והיה מהבולטים בקבוצה דווקא את העונה הוא פתח בהרצליה אך לא השתלב בתוכניות של טבק ושוחרר לאחר המשחק בין השתיים במחזור ה-5. נעדר רק ממשחק אחד בכל העונה וכבש 6 שערים (אחד במדי הרצליה) כולל שני שערי ניצחון על עמישב וטייבה.
אלעזר לביא (הפועל ערד): למרות הספרה 10 המחייבת שעל גבו לביא לא נחשב לסקורר גדול אך מדובר בשחקן שסחב על גבו את ההתקפה הצולעת של ערד והרבה בזכותו הקבוצה נשארה בליגה. שיחק ב-28 משחקים (פעם נעדר בשל כרטיס אדום ופעם נוספת בשל 5 צהובים) וכבש שני שערים.
חן חג'ג' (השקמה): התחיל את העונה בבית"ר כפ"ס שם התקשה למצוא את עצמו ואף הורחק פעמיים. בסיומו של הסיבוב הראשון נחטף ע"י השקמה במסגרת מסע החיזוק שלה. שם הצליח לבוא לידי ביטוי ובעיקר נרגע. שיחק ב-24 משחקי ליגה (14 במדי השקמה) וכבש שני שערים.

ניר דדון. הצפוני שהגיע למרכז והשתלב מצוין בצפרירים (צילום: גיא גולדפרב)

קשרי הסגל המורחב:
עידן דוד (עירוני חדרה): למרות שכבש 14 שערי ליגה והוכתר למלך השערים יחד עם אליאור ועקנין, לדוד לא מגיע מקום בנבחרת הראשונה הרבה בשל העובדה ששעריו לא השפיעו על המשחקים. דווקא במשחקים החשובים שקבוצתו הייתה בפיגור הוא היה בורח מאחריות. בהחלט לא משהו שמצפים ממספר 10 בקבוצה.
עידו בוכובזה (נתיבות): למרות עונה לא טובה יחסית של קבוצתו המשיך בוכובזה את היכולת הטובה שלו מהעונה שעברה והיה אחד מהאחראים הראשיים להעפלה לסיבוב ח' בגביע. שותף ב-25 משחקי ליגה (ביתר נעדר בשל הרחקות) וכבש שני שערים, כולל את השער שהוריד את מבשרת לליגה ב'.
שרון מרציאנו (נחלת): בגיל 37 ממשיך מרציאנו להתרוצץ במגרשים והוא הערך המוסף והסמל של נחלת יחד עם אבי דבח. שיחק רק ב-21 משחקים (הוחלף ב-13 במחצית השנייה) וכבש שני שערים. בגילו זה בהחלט מכובד.

חלוצי נבחרת:
אליאור ועקנין (השקמה): הרבה הרימו גבה שועקנין עבר לאחר עונה מוצלחת ברמת השרון בלאומית דווקא לשקמה. למרות זאת, הוכיח החלוץ כי הוא רעב לכדורגל ומעבר ל-14 השערים שכבש ועקנין ושהציבו אותו בראש טבלת מלכי השערים היה החלוץ מחולל המהומות הראשי של השקמה בחלק הקדמי. הוא שותף בכל משחקיה של הקבוצה העונה כבש שלוש פעמים צמד שערים (הכי חשובים נגד הרצליה וחדרה) והיה הין היחידים שכבשו שלושער.
עומר פרץ (הפועל הרצליה): עוד אחד מהילדים המוכשרים של בני טבק. 11 שערים ואין ספור מצבים שיצר העמידו את החלוץ המוכשר בשורה הראשונה של השפיציונרים של הליגה. שותף ב-28 משחקי הקבוצה, הוחלף ב-9 ונכנס ב-7 כמחליף.
נתנאל בן אבו (מכבי קרית גת): תפס מקום של קבע בהרכב הקבוצה ושותף בכל משחקיה. סיים עם 13 שערי ליגה כמה מהם היו שערי ניצחון והרבה בזכותו הקבוצה טיילה בשיפולי הצמרת. לא בטוח שבעונה הבאה הוא יישאר בקבוצה.
חלוצים מחליפים:
עופר סהר (הפועל הרצליה): "המנוסה" מבין הצעירים של הרצליה ולמרות ששיחק רק ב-21 ממשחקי הקבוצה (הוחלף ב-8 ונכנס כמחליף ב-6) זה הספיק לו כדי לכבוש 13 שערים ולהתייצב במקום השני בטבלת מלך השערים.
אורן פחימה (עירוני נתיבות): על רקע העונה הבינונית של נתיבות בלט פחימה עם 10 שערים. הוא היה הראשון שכבש העונה שלושער והיה בין הגורמים העיקריים להתאוששות של הקבוצה לאחר פתיחת עונה לא טובה. שותף ב-28 ממשחקי הקבוצה (הוחלף ב-8 לקראת הסיום, עלה במחליף ב-2).
יניב דוד (הפועל הרצליה): "הוותיק" מבין שחקני הרצליה. הגיע לקבוצה בעונה שעברה ממחנה יהודה בליגה ב' והוכיח במהלך העונה כי יש לו מקום גם בליגה הלאומית. שותף ב-28 משחקים בהם כבש 11 שערי ליגה ותרם הרבה מניסיונו כדי להוליך את הקבוצה בחלק הקדמי.
חלוצי הסגל המורחב:
אורי וורנר (מבשרת ציון): למרות שהקבוצה ירדה לליגה ב' לוורנר יש הרבה מניות בעובדה שהיא הייתה בחיים עד לדקה ה-90 של העונה. פתח בהפועל ירושלים מהלאומית אך לא השתלב שם וחזר למבשרת. כבש 6 שערים (5 מהם מכריעים שהביאו 8 נקודות לקבוצה).
כפיר דהן (עמישב פ"ת): לו רק בגלל צמד השערים שלו מול טייבה מגיע לכפיר דהן להיות בסגל המורחב של העונה. מספר 11 טיפוסי שהתקשה לכבוש בשל העובדה שלא היה מי שיכין לא את הכדורים. שיחק ב-28 משחקי ליגה בהם כבש 6 שערים (הוחלף ב-9 בדקות האחרונות).
עבד תיתי (בני טייבה): הנציג היחיד של בני טייבה בסגל המורחב. למרות גילו (35) ובזכות ניסיונו שותף בכל 30 משחקי הליגה של הקבוצה בהם כבש 4 שערים ובישל עוד 6. יש לו הרבה מניות בהישארותה של הקבוצה בליגה.

זהו, תמה לה עונה ארוכה, מתישה ומרתקת. ע"פ מה שנראה גם העונה הבאה תהיה כזו ואפילו יותר. שימו לב רק לשמות הקבוצות: מכבי יפו, הפועל ירושלים, הפועל מרמורק. בהחלט שמות שהרטיטו בעבר לבבות רבים בליגות הבכירות.