להיות סמל של קבוצה זה תואר מחייב. גבריאל אלחנדרו בורשטיין הוא אחד כזה. את התואר הוא עדיין לא קיבל באופן רשמי אולם אוהדי יפו כבר לא זקוקים לטקסים. עבורם השוער המסור הוא "הסמל של מכבי יפו החדשה". בכך הוא נכנס לפנתיאון בו חברים הרצל קביליו ז"ל, משה אוננה, אברהם ארואטי ותסלחו לי אם שכחתי מישהו.
קשה שלא להתאהב בבחור. מעבר להיותו נשמה גדולה על המגרש מחוצה לו הוא לא פחות. הוא גם אחד השוערים שספגו הכי פחות העונה בכל 5 הליגות הראשונות בישראל.
אל התודעה הלאומית פרץ בורשטיין לפני שמינית גמר הגביע בשל אותו אולטימאטום מפורסם שהציב לו אלי גוטמן, מאמן הפועל ת"א: אל תשחק או שתאבד את משרתך. מבחינת כולם, הנושא נסגר מזמן.
את הקריירה הארוכה והמפוארת יש לומר החל במחלקות הנוער של ריבר פלייט הגדולה והורקן מארץ הולדתו, ארגנטינה. בגיל 19 עלה לארץ, שיחק חצי עונה בנוער של מכבי הרצליה תחת שרביטו של איציק זלצר וכשסיים נאלץ לעבור להפועל הרצליה אז בליגה ב' משום שהחוק לא אפשר לעולים חדשים לשחק בליגות המקצועניות. "שיחקתי ביותר מידי קבוצות לטעמי", הוא אומר "הרבה בשל חוסר מזל והערכה". הוא הספיק לרדת עם מכבי שעריים מהליגה הארצית (הליגה השנייה) לליגה א' ועונה לאחר מכן (2000/1) עשה עלייה ראשונה כשהעפיל עם הרצליה לליגה א' תחת שרביטו של יואל בן נעים.
לשיאו הגיע השוער כשהשלים עלייה נוספת עם אותה הרצליה מליגה א' לליגה הארצית בקדנציה הראשונה של בני טבק שם. הייתה זו אחת העונות הגדולות שלו כשסיים עם 8 שערים בלבד ברשתו.
משם נדד לבני לוד עימה עלה גם מליגה א' לארצית, אימן תקופה קצרה בקלאנסווה לפני 3 עונות סיים עונה כמאמן/שחקן בהפועל הוד השרון.
היו אלה ימים שבהם החל להתרקם הרעיון של הקמת מכבי יפו מחדש. אנשי הקבוצה נדדו במגרשים וחיפשו שחקנים. "אחרי אחד המשחקים ניגש אלי רון עמיקם", נזכר בורשטיין "סיפר לי על הרעיון של הקמת מכבי יפו מחדש ע"י האוהדים. הוא מאד עניין אותי והסכמתי מייד. ברגע שנפגשתי עם האנשים שם ולאחר מכן עם יתר השחקנים התרשמתי שמדובר במועדון רציני שהעמיד את המקצוענות וההצלחה לנגד עיניו. נדלקתי. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, רציתי להיות חלק מהפרויקט. הצטערתי רק שזה הגיע בגיל 32 ולא קודם"...

בורשטיין בולם עוד התקפה. אומץ ע"י הנהלת מכבי יפו ואוהדיה (צילום: לירן דורף)

הנהלת מכבי יפו ואוהדיה אימצו אותו אליהם כבר לאחר מספר משחקים והוא אימץ אותם חזרה. הוכחה לכך הוא קיבל במשחק בליגה ג' עם בית דגן כשלפני המשחק הוענקה לו ע"י האוהדים החולצה של הרצל קביליו.

"זה היה אחד הרגעים שהשאירו עלי רושם עצום. אני זוכר שלפני המשחק בחדר הלבשה אמרתי שאני מתרגש מידי ולא יכול לקום. היה זה המשחק שאני זוכר יותר מכל משחק אחד בקריירה שלי. 9,000 צופים בבלומפילד, הרגשה מדהימה".

בכל האמור לכדורגל מדובר באמת במקצוען בכל רמ"ח אבריו. תשאלו את אלי גוטמן. "אם אני מרגיש שאני לא יכול לתת למשהו שאני עושה מאה אחוז מהיכולת שלי, אני לא עושה אותו". לכן יסתפק בעונה הבאה בתפקיד החדש שקיבל: המנהל המקצועי של מחלקת הנוער של מכבי יפו.
"בעונה שעברה היה עלי הרבה עומס. היו שבועות שהייתי מסיים עם 15 יחידות אימון. כמות כזו לא עושים גם שחקנים באירופה". כמובן שמעבר לתפקידו כמאמן של וינסנט אניימה והמחויבות שלו להגיע לאימונים של מכבי יפו מקפיד בורשטיין גם להתאמן לבד (מקצוען אמיתי כבר אמרתי?).

בתור אחד שנגע בכל הרמות בכדורגל הישראלי מה יש לך להגיד לילדים שיהיו תחת ניהולך?
"מעט מאד שחקנים צעירים מוכנים לוותר על הרבה כדי להגיע לרמות הכי גבוהות. כדורגל משול ללימודי רפואה. שם צריך להשקיע 9 שנים של לימוד כדי להגיע ולהיות רופא. כך גם בכדורגל, צריך להיות 9 שנים במחלקת הנוער כדי להגיע לבוגרים. הבעיה שרבים מאלה שכבר מגיעים חושבים שבזה חלקם נגמר. ממש לא נכון. מסכים שצריך גם קצת מזל אך הרוב זו השקעה. קחו דוגמא מטל בן חיים, יוסי בניון, דודו אוואט".
תסכים איתי שמעט מאד צעירים מגיעים לרמות הגבוהות למרות ההשקעה.
נכון. ובזה אני מאשים את המאמנים. אני מכיר מעט מאד מהם שבאמת רוצים לקדם שחקני נוער. הם קודם חושבים על התוצאות ובכך מפספסים הרבה דברים בדרך. אני מאמין שדרך הספורט בכלל ודרך הכדורגל אפשר גם לחנך. לצערי, זה כמעט ולא קיים בכדורגל הישראלי".
תוכניות לעתיד?
"אני מרגיש שעדיין לא מיציתי את האתגרים שהצבתי לעצמי. בנוסף למשחק יש לי 13 שנה ניסיון גם באימון החל מילדים וכלה בבוגרים ולכן הרצון שלי הוא לאמן בליגה גבוהה".

הצוות המקצועי החדש של מכבי יפו בראשותו של המאמן, עופר פביאן כבר הביע את רצונו כי בורשטיין ישחק בעונה הבאה, לפחות כשוער שני. השניים אף קיימו פגישה בזמן ששורות אלה נכתבו. בסופו של דבר השוער היה נחרץ והודיע כי הוא פורש סופית ממשחק פעיל. בהצלחה גבי!!