האם יותר מ-35 של פעילות בכדורגל הגיעו לסיומן עבורו של שיבלי ווהבה, היו"ר לשעבר של הפועל ד.א. כרמל? תלוי את מי שואלים. "אם לא הייתי רוצה לצאת, לא הייתי יוצא", אומר וואהבה ש"הודח" מייד לאחר תום העונה מתפקידו בקבוצה. הוא חווה הרבה עליות וירידות עם הפועל ד.א. כרמל שלו וכעת הוא מוצא זמן לסכם מפעל חיים של עשייה ותרומה לספורט ולקהילה.

אם תפתחו את אתרי האינטרנט העוסקים בדליית אל כרמל תיראו תגובות מעורבות בכל פעם שמזכירים את שיבלי וואהבה, אחד מיושבי הראש הכי ותיקים בישראל. יש המהללים ויש המקלסים אך את העובדה שהאיש הוא האבא של הכדורגל בכפר אף אחד לא יוכל לקחת ממנו.
בגיל 59 ואחרי שנים רבות של עשייה, וואהבה עדיין פעיל בספורט ולא רק בכדורגל. הוא מכהן כחבר בכיר בדירקטוריון מרכז הפועל, חבר בוועדת הליגות החובבניות, חבר הנהלה באיגוד הכדורעף, חבר ועד הביקורת באיגוד הכדורמים, מנהל אגף הספורט במרחב חיפה וחבר מזכירות ההסתדרות של אותו מרחב.
ביום רביעי הוא טס עם משלחת של חברי הפועל לכנסים בשוויץ וגרמניה בתוקף תפקידו כיו"ר הועדה לקידום הספורט במגזר הערבי. בעבר החזיק וואהבה בתואר "איש ופועלו" מטעם מרכז הפועל, תואר אותו חלק במשך 5 שנים עם יהושע רוזין ז"ל האגדי, מהכדורסל.
את הסיפור של שיבלי נתחיל דווקא מהסוף. "בהסכמת ההנהלה החדשה תכננתי להודיע על פרישתי במסיבת הסיום של הקבוצה. אני כבר לא אותו בחור צעיר שרץ לכל האימונים ולכן החלטתי להעביר את השרביט. אד מחברי ההנהלה החליט להכפיש את שמי ולהמריד קבוצת אוהדים נגדי. עצם העובדה שהקבוצה יקרה לי לא רציתי ליצור מלחמות מיותרות".

האם בכך הסתיימו יותר מ-35 של עשייה בספורט המקומי? לכך נגיע בהמשך. בינתיים קצת היסטוריה.
קבוצת הכדורגל של הפועל דליית אל כרמל הוקמה בשנת 1969 אולם עד 1973 שיחקה בליגה האזורית. לפני מלחמת יום כיפור הצטרפה להתאחדות והחלה לשחק בליגה ד'. היו"ר היה סאלח חלבי. המלחמה הביאה להפסקת הליגה אך עונה לאחר מכן ב-74/5 העפילה הקבוצה לליגה ג'. במקביל שיחקו בכפר שלוש קבוצות נוספות, הפועל "הצעיר", בית"ר "לוטפי" והכח מכבי של שיבלי וואהבה, אז שחקן בקבוצה. גם הצעיר שיחקה בליגה ג'. בעונת 75/6 העפילו הכח מכבי ובית"ר לליגה ג' כשהפועל שלשמה הוסף "מועיין" על שמו של מועיין חלבי ז"ל, חייל שנהרג במלחמה, העפילה לליגה ב'.
לקראת עונת 77/8 קץ ראש המועצה המקומית דאז, נוואף חלבי במצב האבסורדי של 4 קבוצות בכפר ותמורת כיסוי החובות של כל 4 הקבוצות הביא לאיחוד. וואהבה מונה ליו"ר של הקבוצה המאוחדת.
עשר שנים שיחקה הפועל "מעויין" בליגה ב' ובסיומה של עונת 87/8 העפילה לראשונה בתולדותיה לליגה א' תחת שרביטו של רחמים סלע.

 

שבלי וואהבה. אחרי 30 שנה רוצה קצת חופש (צילום: www.hona.co.il)

לאחר שלוש עונות, בעונת 90/1 העפילה דלייה לליגה הארצית שהייתה אז הליגה השנייה. במקביל החל וואהבה לטפס בסולם הדרגות במרכז הפועל שם החל לקחת חלק בוועדות השונות.
בשתי העונות הראשונות שרדה הקבוצה בליגה אך בעונת השלישית (93/4) ספגה עונש של הפחתת נקודות בשל מעורבות לכאורה בהטיית משחקים מה שעלה לה בסיומה של העונה בירידה חזרה לליגה א'. העונש היה כפול ודליית אל כרמל שובצה במחוז הדרומי תוך שהיא נודדת עד לב"ש ולמרחבים הרחוקות. "הדבר נעשה בהסכמת ראשי הקבוצה וההתאחדות. רצינו לשנות אווירה וזו הייתה בהחלט חוויה".
בסיומה של אותה עונה נשרה דלייה חזרה לליגה ב' והמשיכה בהתרסקות עד לליגה ג'. החזרה לליגה ב' בעונת 96/7 הפיכה רוח חדשה בקבוצה אך כאן באה העצירה הגדולה.
ב-11 השנים הבאות ניסתה דלייה להעפיל לליגה ב' אך מצד שני לפני 5 שנים הייתה קרובה לירידה לליגה ג' וניצלה רק במחזור הנעילה. הרבה שחקנים מוכשרים יצאו מדליית אל כרמל, רובם התייאשו מלשחק בכפר ולכן פנו לשדות זרים.
"בשנים האלה התחלפו הרבה ראשי מועצות כולל ניסיון לאיחוד בין דלייה לעוספיא. חלק ניסו לעזור והרוב רצה לפרק. ראו בקבוצה סוג של נטל. המצב היה כה עגום עד שפעם אחת הגעתי למגרש לפני משחק ומצאתי אותו סגור. באותה עונה כמעט ירדנו לליגה ג'. למרות זאת, לא התייאשתי ובעזרת אנשים טובים בנינו מועדון לתפארת עם מחלקת נוער ענפה".
לפני שתי עונות עשתה דלייה עונה ענקית תחת שרביטו של המאמן, פאיד חסון אך זה לא הספיק לה. מכבי א.א. פאחם עלתה, דלייה סיימה שנייה והפסידה במבחנים לכפר קרע, 1:0 בהארכה. למרות זאת לא התייאשו, נתנו את הקריט לחסון, החזירו חלק מהוותיקים הביתה והקבוצה רצה לעונה גדולה שנייה שהפעם זה הספיק.

אז מה יהיה בעונה הבאה?
"את הקבוצה לקח רדוואן נאטור, איש ישר ויקר שניהל בעבר את הקבוצה. הוא עומד בראש עמותה חדשה שתנהל את הקבוצה ותהיה גם אחראית לחובות העבר (נאמדים בכ-800 אלף ₪ - ג.ג.). במקביל אקבל חזרה את כל מה שהשקעתי בקבוצה. ביקשו ממני להמשיך ולעזור, אז ארגנתי להם בדיקות רפואיות. מעבר לכך, לא נראה לי שאסכים. די, מיציתי, אני רוצה שהם ילמדו להסתדר לבד".
לא מדגדג לך?
"כדורגל זה סוג של קרצייה. כשהוא עוקץ אותך הוא לא עוזב. הגיע הזמן להרפות. אני עוזב עם תחושה של מועקה אך עם הרבה סיפוק על שהגשמתי את המטרה. היום אני יכול להיות גאה על מה שעשינו במועדון. מחלקת נוער לתפארת המונה 7 קבוצות ובית ספר לכדורגל עצמאי בשיתוף הפועל ת"א, סה"כ 350 ילדים".
איך אתה מתכוון לנצל את הזמן הפנוי שנוצר לך?
"במשך 30 השנה האחרונות התאמתי את כל האירועים המשפחתיים שלי למשחקי הקבוצה. היום כבר לא תהיה לי את הדאגה הזו. יהיה לי זמן פנוי למשפחה ולכדורעף בכפר אותו הזנחתי לחלוטין".
מה אתה מאחל לקבוצה?
"בנינו בסיס איתן וכל מה שחסר היום הוא מתקן ראוי. המועצה הבטיחה לעזור אך עד היום לא ראיתי שעשו משהו. הבה נקווה שזה יקרה עוד העונה".

 

יהיה שנוי במחלוקת אשר יהיה, אי אפשר לקחת לשיבלי וואהבה את מפעל החיים שבנה במו ידיו. אין זה מתפקידי להיכנס לפוליטיקה המקומית אם כי, יו"ר טוב נמדד גם בקשרים הטובים שיש לו עם עמיתיו ויש לו הרבה כאלה. זה יחסר לקבוצה בעונה הבאה, אין ספק.
משום מה יש לי תחושה אישית שעוד נראה את שיבלי העונה במגרשים.. ימים יגידו.
 

צפו בחגיגות העלייה של דליאת אלכרמל לליגה א' (באדיבות פורטל הכרמל)