עונת המלפפונים בליגה א' דרום דומה הקיץ לשדה קרב בו מתגוששות בעיקר מכבי יפו ומכבי השקמה/חן, שתי הקבוצות הנחשבות ל"עשירות" בליגה. ככל שמתקרבים למועד פתיחת האימונים שוק ההעברות הופך להיות פרוע יותר ויותר. שחקנים מסכמים במקום אחד, מקבלים הצעה גבוהה יותר, עושים תפנית והולכים לצד אחר.
הנה כמה דוגמאות: ארז ללוז סיכם בעמישב, קיבל הצעה טובה יותר מהשקמה, מצא תירוץ לפוצץ את המו"מ עם הפתח תקוואים וסגר בשקמה. יניב סבג מעירוני בת ים היה מבוקש גם על ידי השקמה ובסופו של דבר סיכם ביפו. נתנאל בן אבו היה במו"מ עם קרית מלאכי, קיבל הצעה טובה ממכבי יפו וסיכם שם.
בטוח שעד פתיחת העונה יהיו עוד הרבה דוגמאות כאלה.

כסף מאז ומעולם היה שם המשחק. האם הוא המתכון להצלחה? לא בטוח. בכל מקרה, עבור השחקנים זו תמיד חגיגה. ולראייה הדוגמאות שציינו קודם. חלילה, לא שאני מאשים את השחקנים. נותנים להם, למה שלא ייקחו?. מצד שני, ראוי כי שחקן שסיכם עם קבוצה יעמוד במילתו. כפי שנאמר בקלישאה: "הר עם הר לעולם לא נפגשים אך אדם תמיד יפגוש באדם". אך שוב, לא אני אהיה זה שאטיף להם מוסר.

אשם יש להטיל גם במאמנים. הרצון להביא תוצאות עבור יושבי הראש המעסיקים אותם מעבירה חלק מהם על דעתם. לא בכדי אמר לי אחד ממאמני ליגה א' דרום כי לאחר שפורסם אצלנו כי שחקן סיכם אצלו  אותו שחקן קיבל עוד באותו היום שתי פניות מקבוצות ממאמנים של קבוצות מאותה הליגה. האם זה אתי? שוב, לא אני יהיה זה שישפוט.  

ארז ללוז (משמאל). מצא תירוץ לפוצץ את המו"מ עם עמישב (צילום: גיא גולדפרב)

ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי עמוסה בדוגמאות של קבוצות בליגות הנמוכות שהשקיעו עשרות אלפי ואפילו מיליוני שקלים כדי לעלות, כשלו, שקעו ונעלמו. גם כאלה שהצליחו בסופו של דבר לא החזיקו מעמד בליגות הגבוהות. ברוב המקרים בנו המאמנים הרכב של 11 שחקנים עם אגו מדן ועד אילת והתוצאות בהתאם. שחקנים הגיעו, גזרו קופון שמן, לפחות על הנייר והמשיכו הלאה. עולם כמנהגו נוהג וערימת הבוררויות ממשיכה לתפוח ומכניסה כסף לא רע לעורכי הדין.
זה מחזיר אותנו לכתבה שהעלינו לפני כמה ימים, "איפה הכסף?" ולסקר שפרסמנו באתר: "האם יש להנהיג בקרה תקציבית גם בליגות הנמוכות?".

ברור כי הנפגעות העיקריות הן הקבוצות "במעמד הביניים" להן אין אפשרות להציע את הסכומים המתגלגלים בשוק אך דווקא אלה יכולות לקבץ סביבן את אלה שלא הצליחו לטפס למעלה וירצו להוכיח את עצמם. לפעמים שחקן רעב להצלחה יכול לעלות אלף מונים על "כוכב" שבע שבמקבל משכורת עתק.

הבעיה הכדורגל הישראלי הייתה ותהיה היעדר ראייה מקצועית לטווח ארוך. בתחום הזה יש למכבי יפו יתרון על יתר היריבות שלה. זה אחד המועדונים היחידים שהקימו יחד עם קבוצת הבוגרים גם מחלקת נוער ענפה. נכון שעדיין מוקדם להעריך את איכותה מכיוון שהמועדון צעיר. בינתיים הקבוצה נאלצת להתבסס על שחקני רכש והרצון לעלות בכל מחיר גורר אותה מבלי לשים לב לתוך הקלחת. כנראה "שברומא התנהג כמו רומאי".