אחד השחקנים הטובים ששיחקו בשנים האחרונות בליגות הנמוכות ואחד מהאנשים האיכותיים והמיוחדים שידע הכדורגל הישראלי החליט לתלות את נעליו כשחקן ולהתחיל בקריירה חדשה כמאמן

לא מעט שחקנים בכירים מליגת העל ירדו בשנים האחרונות לליגות הנמוכות, אחד כזה הוא גם הבלם גל פיבך.

האחרון, שגדל במכבי תל אביב ובגיל 16 כבר הפך לשחקן בוגרים, היה בשנים האחרונות אחד הבלמים הבולטים בליגה א'. פיבך היה קפטן נבחרת אולימפית ונחשב לאחד מההבטחות הגדולות של הכדורגל הישראלי בגילו. הבלם עבר בקבוצות כמו מ.ס אשדוד, הפועל ירושלים, מכבי כפר כנא, בני לוד, אחי נצרת, אחי טמרה, מ.ס. גבעת אולגה ולפני שנתיים הגיע לקבוצת האוהדים הפועל "רובי שפירא" חיפה וכבר בעונה הראשונה היה בין הבולטים בעלייה של הקבוצה לליגה ב'.

את העונה שעברה התחיל כשחקן הרכב עד אשר נפצע וכאשר חזר מפציעה איבד את מקומו בהרכב מה שגרם לו לעבור לבית"ר פרדס חנה מליגה ג' שם כבר שימש כמאמן הקבוצה.

בראיון בלעדי מספר פיבך על הסיבות שהובילו לפרישה.

למה החלטת לפרוש?
"הגעתי לגיל 40 ואמרתי די. עשיתי הרבה דברים יפים בקריירה ככדורגלן וכעת אני רוצה להמשיך בתחום אבל לעשות את זה על הקווים".

מה בכל זאת גרם לך להגיע להחלטה הזאת?
"לאחר העלייה לליגה ב' עם רובי שפירא התחלתי את עונה כשחקן הרכב מוביל ואז נפצעתי. כאשר חזרתי מצאתי את עצמי מחוץ להרכב ולדעתי שלא בצדק. גם חבריי לקבוצה היו מופתעים שהמאמן חנא פרהוד אינו מציב אותי בהרכב. כאן החלטתי לעשות הסבה אל מעבר הקווים. אומנם אני לא מסכים עם ההחלטה שלו אבל עדיין הוא המאמן והוא קובע".

איך אתה מסכם את קריירה?
"וואו. הייתה לי קריירה מאוד ארוכה שהתחילה בגיל צעיר כאשר כבר באליפות אירופה לנערים בגיל 16 נבחרתי לשחקן המצטיין של הטורניר, דבר שלא קורה לשחקן ישראלי. אם היה אז סוכנים כמו היום, אין לי ספק שהייתי מוצא את עצמי באחת הקבוצות הגדולות באירופה".


מהר מאוד ירדת מהליגות הבכירות והחלפת הרבה קבוצות. פספוס?
"לא יודע. אולי טעיתי בבחירת קבוצות אבל בגיל 30 בשל סיבות אישיות החלטתי שאני רוצה להקדיש יותר זמן בבית ולהיות קרוב לבתי ולכן החלטתי לרדת לליגות נמוכות ולשחק בקבוצות באזור כמו חדרה וגבעת אולגה שם אני מתגורר".

מה היה רגע השיא שלך בקריירה?
"היו לי הרבה אבל אחד ומיוחד שייך לאותה אליפות אירופה לנערים בה הצגנו כדורגל משמעותי ונבחרתי לשחקן המצטיין של הטורניר. גם עונת ההישארות באולגה בה שימשתי במשך עשרה מחזורים כמאמן שחקן היה דבר מאושר בקריירה שלי. אין ספק שגם העלייה של רובי שפירא עם הקהל הנפלא היה דבר בלתי נשכח".

מה היה הרגע המאכזב?
"אני חושב שזה משחק העלייה של הפועל ירושלים כאשר לא הצלחנו לנצח וסיימנו בתיקו מאופס כאשר גם אני נגחתי למשקוף. היינו כל כך טובים במשחק הזה אבל לצערי לא ניצחנו. אני אחד שלא לוקח קשה את ההפסדים אבל אחרי המשחק הזה הייתי מרוסק".

כעת הנך רוצה לעבור לעמדת המאמן. מה התוכניות?
"אני רוצה להצליח בתור מאמן. זה תחום שמעניין אותי ואני בטוח שאהיה טוב בו. קיבלתי כבר מספר הצעות ובקרוב אחליט על עתידי. אני מאמין שצריך להתקדם לאט לאט ואמשיך ללמוד בכדי להגיע לרמות הגבוהות".