בראיון בלעדי מדבר חלוץ מ.ס טירה על העונה ההיסטורית שעברה עליו ועל קבוצתו, בדרך לעלייה לליגה א' וקצת על ההיסטוריה הפרטית שלו ועל השאיפות לעתיד

הרבה מאוד אנשים מכירים את משה עמר בליגות הנמוכות, שחקן שנחשב לכישרון בכל קבוצה בה שיחק. השנה היה לו הרבה מה להציע כשכבש במדי טירה 14 שערים חשובים ועשה איתה עלייה היסטורית לליגה א'.

עמר החל את הקריירה בגיל 13 בהפועל לוד, אך הפסיק לשחק בגלל הדת. בינתיים הוריו התגרשו ובגיל 17 חזר לשחק לתקופה קצרה במכבי רחובות. בהמשך חצה את הכביש להפועל מרמורק, עלה איתה לליגה הארצית, אך הגיוס לצה"ל קטע שוב את הקריירה שלו. כשהשתחרר מהצבא הצטרף להפועל כפר שלם, אך לא הטביע חותם. עונת הפריצה שלו הייתה ב-2011/12, עת הצטרף לעוצמה חולון ובעונה הראשונה כבש 30 שערים, בדרך לעלייה לליגה ב'. גם בליגה הרביעית עמר פרח ובשנתיים נוספות בקבוצה של הרצל בוסתנאי כבש 14 שערים בעונה השנייה ועשרה בשלישית. לפני שנתיים החליט עמר לעזוב את הקבוצה החולונית וחתם במ.ס. טירה. בעונה הראשונה הוא הרשית 11 פעמים והקבוצה סיימה באמצע הטבלה, אך בעונה שעברה, בה כבש 14 שערים, הייתה עונת שיא עבור המועדון הצנוע, שעלה לליגה א' דרך משחקי הפליאוף העליון.

בנו בטירה קבוצה חזקה שהרבה שנים לא ראו. מה יש לך להגיד על הקבוצה?
"הקבוצה היתה מהתחלה מחוברת ולא היה הרבה תקציב. החברות הייתה מעל הכל ובזכות המאמן סמארה שהצליח לחבר את כולם ולגרום לנו להאמין שהקבוצה כאגרוף אחד - רצים ביחד בניצחונות ובהפסדים".

שיחקתם כדורגל מצוין. האמנת שתעלו לליגה א' בתום העונה?
"בתחילת העונה היו קצת כשלונות, אך הדבר לא ערער אותנו באמונה שאנחנו יכולים לעלות ליגה. היכולת והכח של השחקנים במגרש הביאה אותנו לצמרת".

שיחקת בכמה קבוצות בליגות הנמוכות, מה היה שונה בטירה שלא היה במקום אחר?
"בעבר שיחקתי בעוצמה חולון בליגה ג' ואיתה עליתי ליגה. הקשר המחבר בין שתי הקבוצות היה חברות חזקה ופרגון, התמיכה של כל חברי הקבוצה והאנשים מסביב, מה שמראה שלא תמיד הכסף מנצח, אלא האהבה והחברות".

האם לדעתך הדחיפה של הקהל השנה השפיעה על תוצאות הקבוצה?
"הקהל השנה נתן דחיפה גדולה במשחקים שהיינו עם הראש למטה, עודד אותנו להצליח גם בימים חלשים ויש לו הרבה נקודות זכות בעלייה. הרבה קבוצות היו רוצות קהל כזה".

איפה נראה אותך בשנה הבאה?
"כרגע יש כמה הצעות מעניינות מקבוצות צמרת בליגות הנמוכות שפנו אליי. המקום שאליו הכי אתחבר קבוצתית שם אשחק".

למה לא הגעת לליגות גבוהות יותר?
"בהתחלה זה היה בגלל הדת והמשפחה ולאחר מכן מזל ואמונה עצמית. לא ניתנה לי ההזדמנות להיות שם להוכיח את כשרוני".

מה נאחל לך לסיום?
להמשיך לשחק כדורגל עוד שנים רבות ובעתיד ב"ה להצליח באימון ילדים ובוגרים, אבל הדבר החשוב ביותר זה הבריאות, המשפחה, האישה והילדים. לסיום, תודה רבה לאשתי, שירן, שתומכת בי ומאמינה ומגבה אותי במשך השנים בכדורגל ולילדיי, הילי ורוי, שאני אוהב אותם"