חדש בדאבל פס: מידי פעם נביא לכם טור משעשע מפרי עטו של יצחק חייק, זקן שחקני הכדורגל הישראלי שהצטרף העונה לאליצור יהוד מליגה ג' בתפקיד של לא אחר מאשר ..שוער ! . הפעם חייק ובניו מבקרים באיצטדיון "הקופסה" כצופים במשחק בין מכבי נתניה לבית"ר ירושלים.

במוצאי שבת האחרונה , התמקמנו אני ושני ילדיי , עודד ואוריה, על ספסלי היציע של אצטדיון "הקופסה" בנתניה , שניראה כאילו מתקופת האבן הקדומה. היה זה משחק בין המקומיים מכבי נתניה הנמרצת לבין בית"ר ירושלים הנערצת .
למרות שאת ההזמנות קיבלתי מהנהלת מכבי נתניה , העדיפו ילדיי לשבת דווקא בקרב אוהדי בית"ר המשולהבים .

"מצידנו אבא, לך תשב ליד ההנהלה של מכבי, על אוהדי בית"ר אנחנו לא מוכנים לוותר, מה עוד שאנחנו מעריצים את בית"ר ירושלים" קבעו לי הילדים חד וחלק .
ואכן, נכנעתי להם והתיישבתי לידם. להיות שעתיים בקרב אוהדי בית"ר "השרופים" פירושו של דבר שאתה קם ויושב לפחות 90 פעם, ממוצע של פעם בדקה (לא כולל תוספת זמן) ולמה הם נקראים "שרופים" , כי בשנות השישים והשבעים המהוללות, כל דבר שלא מצא חן בעיניהם הם שרפו, אם זה כסאות ואם זה מועדון ואם זה עמודי שער, והגשש החיוור יעידו על כך. דרך אגב, בינם לבין הזמרת עינת שרוף אין קשר בכלל . בקיצו , למכבי האש בירושלים הייתה תעסוקה מלאה .
התיישבנו בדיוק מאחרי השער, ביציע מס' 4 שהוקצב לאוהדי בית"ר, בדיוק מאחרי השער בו עמדתי "בגבורה" מול שפיגלר ומכנס בשנות ה – 70 הבלתי נשכחות, בעומדי בשערה של הכח רמת גן האגדית, כשהחלפתי את לופא קדוש . מאז לא ביקרתי מעולם במגרש הזה, שנבנה בשנות ה-30 של המאה שעברה. הוא היה ונותר אחד האצטדיונים העלובים בארץ. להזכירכם, למעלה מ-20 שנה מתכננים בנתניה אצטדיון מודרני שייגמר אולי בעוד ...20 שנה. כמו הרכבת הקלה בירושלים ובתל אביב. אפילו התמנון מהמונדיאל, שאותו הצעתי לפני חודש למנות ליו"ר ההתאחדות לכדורגל לא היה מעיז לאשר את המגרש הזה למשחקי ליגת על.
ונחזור למציאות בתוך המגרש. כל אלה מסביבנו שילמו 120 ₪ לכרטיס, כאילו היה זה כרטיס טיסה לטורקיה. במטוס לטורקיה אתה מתיישב לפחות על כורסה מרווחת עם מיזוג אויר ומקבל סנדוויץ ושתייה חינם ומגיע למלון מפואר שהכל כלול בו. אבל כאן, שומו שמים וארץ, הכסאות ישנים ושרופים מהשמש, חלקם מחוברים עם אזיקונים. לקינוח אתה קונה כוס קולה קטנה ב-10 שקלים, נקניקיה זערורית ב-15 שקלים ושקית 90% מלח ו – 10% גרעינים ב-7 שקלים. יעני העלות היא עוד 32 שקלים לנפש.
כאן שום דבר לא כלול, חוץ מהקללות ומהאצבעות המשולשות שנשלחות לכל עבר. מאחרי השער מוצבת גדר חלודה בגובה של 6 מ', שנלקחה כאילו ממצודת קלעת נמרוד בגליל.
היציע קרוב במרחק נגיעה מהשער ואתה יכול לקלל את השוער ואת שחקני ההגנה היריבה כאוות נפשך. מלים כמו: הומו , נקניק ואחותך ומי יודע מה היו חלק מהלקסיקון של אוהדי 2 הקבוצות, שהצטופפו ב – 2 קופסאות פח נפרדות, בגלל זה האצטדיון נקרא "הקופסה". ככה גם נראים הדשא והתאורה העמומה. כלומר, אחרי 50 מטר אתה בקושי רואה משהו. אפילו אוהדי ירושלים "השרופים" לא זיהו את שחקניהם והשופט בשחור אסף קינן נראה כמו צל של חייזר מפחיד במגרש. האצטדיון ביהוד והספורטן המשולב בקריית אונו נראים לידו כפנינה אירופאית בלב פריז ולונדון.
ומה היה הכי מצחיק. מתוך 10 כדורי משחק שהונחו על קו המגרש (החוק מחייב רק 3) נבעטו לא מעט כדורים לשכונות חשוכות שמסביב לאצטדיון, ישר למדור לחיפוש קרובים.
לא הזכרתי גם את השירותים המצחיקים שנראים כמו השירותים בשער פאטמה וכמו בבונקרים שמתחת לבתים בסביבה. למה מצחיקים? כי מי שניכנס לשם יוצא עליז וצוחק עם הרבה גז צחוק, כמו אצל רופא שיניים, יעני , הכל כלול.
לאכזבת ילדיי, הסתיים המשחק בתוצאה 1:4 לטובת הנתנייתים הנמרצים והחביבים. והדבר הכי גרוע זה להיות נטע זר עם חולצות צבעוניות בתוך קהל ירושלמי משולהב בצבעים שחור לבן שמובס בגדול. כל השכנים מסביב לקופסה החלודה ירדו למקלטים בהוראת פיקוד העורף. אפילו הירח והכוכבים שהיו מעל היציע של אוהדי בית"ר ברחו משם לכיוון הים לבקש סיוע משייטת 13.
לפתע, נהיה חושך מסביב, ובתוך כל החושך הזה כיתתנו את רגלינו בסיום המשחק לאורך טור של מחסומים אין סופי, שהפריד בין אוהדי 2 הקבוצות, שכל מה שעניין אותם ואותנו זה להגיע הביתה בשלום.
 

הכותב יצחק חייק בן 65.
נחשב כיום לשוער פעיל בקבוצת אליצור יהוד בכדורגל בליגה ג'.
לא הפסיק לשחק במסגרת הליגה במשך עשרות שנים ונחשב לשוער הכי מבוגר בעולם בכל הזמנים ובקרוב עומד להיכנס לספר שיאי גינס העולמי.
בעבר שיחק בנבחרת הנוער ביחד עם שאול חייק תחת שרביטו של המאמן עמנואל שפר ועמד בשערה של קבוצת הכוח ר"ג בתקופתו של לופה קדוש.
כיום יצחק חייק הוא איש עסקים ובעליה של חברת "חייק במות".
מייל : officebamot@bezeqint.net